שחרור ירושלים - אז והיום

כמעט שבע שבתות-שנים... עלי לצבוט עצמי להאמין שבעוד חודש וחצי ימלאו 49 שנה לקרב של חטיבה 55 בעיר העתיקה בירושלים - שירות המילואים הראשון שלי אחרי שחרורי מ"סדיר". הייתי בטוח שכאשר חיים חפר כתב אז "צנחנים בני עשרים שנה... נושאים על גבם אלפיים שנה" הוא חשב בדיוק עליי, למרות שמעולם לא נפגשנו. הייתי אז בן עשרים וקצת וכך בדיוק הרגשתי. אגב, היה משקל לא קטן לאותם אלפיים שנה, כי על גביהם באו בדמות שרשרות כדורים למ.א.ג.

עוד בערוץ הדעות:

ה"אני מאשים" של האספסוף

חייבים לשנות

מרכז מחקר חקלאי בגליל - אסור לפספס

צבא א', צבא ב'?

עוצרים את האדום!

לא היה לנו ספק שאנו מחזירים את העיר העתיקה, ובמיוחד את הכותל, לרשותו של עם ישראל כולו: גברים ונשים מכל הזרמים ביהדות: מחילונים עד חרדים! לא עלה על דעתנו שהכותל וסביבתו ימסרו לשליטה בלעדית של רבנים אורתודוכסים וחרדים. כמו רבים מחברי בחטיבת צנחנים 55 אני מצפה לתיקון המעוות.

כשאנו חוגגים את ניצחוננו וריבונותנו על ירושלים, אסור לשכוח את הנסיבות שבהן הפסדנו את בירת ישראל. גם אם ההיסטוריה איננה חוזרת בדיוק על אותו 'סצנריו' יש מה ללמוד ממנה. חז"ל לא תלו את חורבן ירושלים בעוצמת האימפריה הרומית, אלא ב"שנאת חינם" בתוך עם ישראל. מכל הדמויות ה"מככבות" בסיפור קמצא ובר קמצא, בחר ר' יוחנן להאשים דווקא את זכריה בן אבקולס, יהודי אורתודוכסי ש"ענוותנותו" לא היתה אלא מאמץ להקפיד על קיום ההלכה על כל דקדוקיה.

השנים שקדמו למרד התאפיינו בהקצנה לאומנית-דתית: יהודים רבים החביאו סכין בין קפלי בגדיהם, (סיקריקים) כשמטרתם הייתה לחסל חיילי הצבא הרומי השנוא, אך עד מהרה רוב החיסולים היו של יהודים שנחשדו כמשת"פים או סתם "שמאלנים" שלא האמינו שהאלימות תצליח להביא תשועה או שחרור עם ישראל מעול רומא. עם פרוץ המרד הצליחו בית שמאי ב"מארב פרלמנטרי" לחוקק 18 תקנות, אשר כמה מהן נועדו ליצור חייץ כלכלי-חברתי בין יהודים לגויים.

אהדתי לנשות הכותל איננה תלויה בשאלה אם מותר או אסור לנשים לברך "ברכת כוהנים". אהדתי מושתתת בעיקר על כך שבארגון זה משתפות פעולה נשים (כמעט) מכל הזרמים ביהדות זמננו: אורתודוכסיות, מסורתיות ורפורמיות. למרות ההבדלים בהשקפות ובשמירת מצוות הן למדו לחיות ולשתף פעולה, כי המכנה המשותף עולה על השונה והמבדיל.

"ברכת כוהנות" ליד הכותל זכתה לתשומת ליבו של היועץ המשפטי לממשלה שפסק שהיא "מנוגדת למנהג המקום"... אין להתפלא על כך כי 'מנהג המקום' נקבע על-ידי רבנים שכולם "חרדים" מפני שינוי מעמד האישה... אך באותו יום (יום א' של חול המועד) מתכנסים כמה רבנים מהימין הקיצוני בירושלים להוקיע את ה"רפורמים" (מבחינתם אין אבחנה בין מסורתיים לרפורמים, כי אלו ואלו העניקו לנשים שוויון מלא בתוך בית הכנסת).

מטרה אחת לכינוס רבנים זה: להפיץ שנאת חינם בתוך עם ישראל. במקום לומר: יש מחלוקות רבות בין דרכנו

 לדרכם, אך "אלו ואלו דברי אלהים חיים". נניח לבת-קול של ההיסטוריה היהודית להכריע בעתיד אם ההלכה תיפסק על-פי שומרי חומותיה או על-פי המחדשים והמתקנים אותה. נשות הכותל מעולם לא מנעו מיהודי חרדי להתפלל על פי מסורתו. אין הלכה המחייבת את החרדי להציץ לתוך עזרת נשים בזמן התפילה ולהשגיח איך הנשים עובדות את אלוהי ישראל.

גם אני יהודי חרד! אני חרד לעתיד עם ישראל בארצו לנוכח הקנאות הדתית-לאומנית העלולה, חס ושלום, להחריב את בית המקדש השלישי טרם בנייתו. אני מתפלל שיהודים מכל הזרמים: רפורמים, אורתודוכסים, חרדים וכו' יאמצו את הסובלנות והשלום שנהגו בית שמאי ובית הילל בתקופת הזוהר שלהם.

גיל נתיב, מ.א. 946254, (גדוד 71 בחטיבת 'משחררי ירושלים').

הרב גיל נתיב הוא רב קהילת 'הכרם', הקהילה המסורתית בכרמיאל