מהאולפנה לגדוד השוויוני: הלוחמת הדתייה היא מצטיינת נשיא
אחרי שעשתה שירות לאומי, החליטה נויאת שלם - בת רב - שזה לא מספיק: בחשאי בדקה אפשרות לביטול הפטור, והייתה הראשונה מהאולפנה שלה שמתגייסת, למרות התגובות מסביבתה. לאחר מאבק, הגיעה לתפקיד משמעותי: לוחמת (ומפקדת) בגדוד "אריות הירדן" השוויוני: "שואלים אותי 'למה את עושה את זה?' ואני עונה: כי אני יכולה"
נויאת שלם עשתה את המסלול "הנכון": לימודים באולפנה תורנית, ואחר כך שירות לאומי. לבת הרב החסודה והמנומשת מפסגת זאב, היה ברור שיש רק אופציה אחת על השולחן. "זה לא שהיה צריך לדבר על זה בכלל. האולפנה שבה למדתי מייצגת ציבור מסוים, שבנותיו לא מתגייסות. נקודה. לא הייתי צריכה אפילו ללכת לרבנות להצהיר כדי לקבל את הפטור, בית הספר עשה את זה בשבילנו".
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
היום היא מודה שכבר בתוך התהליך, עמוק בפנים – לא רצתה בזה. וכך, אחרי שסיימה את השירות הלאומי – הגשימה משאלת לב, ולמרות התהיות ותגובות הסביבה, בחרה להתגייס לולהגיע לתפקיד קרבי בגדוד "אריות הירדן", שבו משרתים באופן שוויוני לוחמים ולוחמות.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- מיוחד: חידון התנ"ך לגולשי ynet
- התפילה של כולנו: תפילה לשלום המדינה. מרגש
- רחל פרנקל: "אלוהים לא חייב לנו כלום"
היום (ה', יום העצמאות), קיבלה סמ"ר נויאת שלם את אות "מצטיין הנשיא". בשיחה עם ynet היא מספרת על סביבה שבה שירות צבאי לבנות "הוא לא אופציה", על האתגרים כאישה ובת דתית - ועל הדרך שפרצה למכרותיה ובנות משפחתה.
בת הרב שרצתה קרבי
שלם, הרביעית מבין שמונה ילדים, בחרה כאמור להישאר "במסלול" המקובל. היא הספיקה לשרת שנה בסיוע לקשישים, שירות לאומי שהיא מגדירה כמתגמל ומספק. "אבל תוך כדי החיפושים למסלול אחר לשנת השירות השנייה, זה צף מחדש והחלטתי שאני מבטלת את הפטור ופשוט מתגייסת".
בתחילה עשתה הכל בחשאי: "רק אחי הגדול ידע. ידע ותמך. ואז נשלחו צו הגיוס והמכתבים הביתה, וגם ההורים גילו. היה ברור לי שלא אתגייס בלי שהם ידעו, אבל העדפתי לדחות ולא לספר על ההתחלה. לא רציתי להיות חשופה ליותר מדי אנשים שיגידו לי לא, וירידו אותי מהרעיון. שירות צבאי זה לכאורה מהלך טריוויאלי, אבל לא אצלנו. כשאחי התגייס זה היה טבעי, אצלי לא".
ובעוד החברות פרגנו, ההורים והסביבה חששו. "נורא התגוננתי, להגיד לך שלא היו שיחות שכנוע? היו והרבה, אבל גם ההורים עברו תהליך והיום יש תמיכה. בסביבתי היו אנשים שלא הגיבו בצורה טובה, 'את מתגייסת? מה תעשי עם זה? או: 'את לא באמת תסתדרי שם', 'את תתחרטי על זה'. עוד לא התגייסתי, וכבר הייתי צריכה להתגונן ולתרץ".
תפילת שחרית על חשבון האוכל
גם תהליך הגיוס מול הצבא עבר עם חששות לא מבוטלים. "מרגע ביטול הפטור התחננתי למיונים רגילים, וייחלתי שלא יזרקו אותי סתם בתפקיד כי אני באיחור של שנה. היה פחד מתמיד ליפול בין הכיסאות בגלל הגיל".
בסופו של דבר, ואחרי תהליך לא פשוט גם בצבא, שכלל שכלל את התגשמות כל חששותיה לגבי תפקיד לא משמעותי – ניצחה שלם את הקרב, ונחתה במקום "הכי קרבי" מבחינתה: גדוד "אריות הירדן" המעורב והשוויוני שנחנך בשנת 2014, לאחר טירונות קרבית מלאה.
היום, כשהיא רגע לפני קורס קצינים, שלם עדיין זהירה, ולא קוראת לכל בת להתגייס: "אני כאדם פרטי בחרתי להתגייס, אבל אני לא בטוחה שזה מתאים לכל אחת, וגם אל בטוחה שכל אחת תישאר דתייה גם בסוף השירות. כשאת במסגרות אחרות יש לך יותר מקום לשמוע שיעורי תורה, נותנים לך לפני החגים משהו חוץ משקית עם פירות יבשים, מדברים על משמעות. בתפקידים שאני עשיתי, זו לא באמת הייתה אופציה. לכן צריך לבוא עם בסיס מאוד חזק".
המאבקים על שמירה על אורח חיים דתי בצבא הם בלתי נגמרים. שלם מספרת כיצד בכל בוקר מחדש היא מחלקת את זמנה אחרת לטובת תפילת שחרית שעליה היא מקפידה. "זה או שיהיה לך פחות זמן לאכול, או שתקומי יותר מוקדם, וזה ממש קשה לוותר על שינה. במקרה שיש קורס מאוד תובעני שדורש ביצוע מטלות בשבת, אני צריכה לשבת במוצ"ש ולתת מעצמי כפול".
"גם אתגרים של שמירת נגיעה הם מורכבים למי שבתפקידים קרביים. יש מי שמחליטה שהיא שומרת על זה כל הזמן, אבל לא כשיש צורך מבצעי. יש כל מני התמודדויות. מצד שני, זה לא ככה בכל צה"ל. יש חיילות דתיות בחיל חינוך, למשל, שנמצאות ביחד וחוות ואת המעטפת הדתית, כך שזה מאוד תלוי".
"בגדוד שבו אני משרתת אין הבדלים בין גברים לנשים בחלוקת התפקידים, הכל מעורב. אחרי טירונות 07 מוקמנו בבִּקעה. ואנו עושים שירות שוטף כמו יחידות אחרות, עם אחריות על כפרים ויישובים, סיורים בגדר, טיפול במחסומים והפרות סדר. היו גם אירועים חמים של מחבלים שהגיעו למחסום במטרה לפגע. 'אריות הירדן' מצטרף לשני גדודים מעורבים של קרקל, ואם תוך שנה וחצי פתחו שני גדודים חדשים – הצבא לגמרי דוחף את זה".
עוד מתגייסות מהאולפנה
בחברה הישראלית שירות צבאי קרבי לבנות אף הוא איננו "מובן מאליו". "שואלים בהחלט 'למה את עושה את זה, אם את יכולה לעשות משהו אחר משמעותי?' ואני תמיד עונה: הגעתי לשם כי אני יכולה. אני יכולה להיות קרבית בדיוק כמו שגברים שיכולים להיות קרביים".
שלם מציינת כי "התגובות האלו לא יגיעו מהבנים בגדוד. הם ממש חלק מאיתנו. אבל גברים שלא מהגדוד, מזלזלים. זה נובע מחוסר היכרות. אומרים לנו: 'אתן גם סוחבות פצוע? מים? בהתחלה הם סוחבים לך הכל, ואחרי יומיים זה עובר להם כשהם קולטים שאנחנו עושות את זה גם לגמרי לבד".
והיא עוד לא ממש יודעת איך "לאכול" את רעיון מצטיינת נשיא. את המועמדות קיבלה בשוויון נפש, מתוך אמונה שזה לא יתקדם מעבר לכך. "לא הרגשתי שאני עושה יותר מאחרים. עבדנו קשה כולנו, אז לא ייחסתי לזה חשיבות. ואז כשיצאתי להכנה לקצונה, התקשרו להגיד לי שנבחרתי. שבוע ההכנה היה מאוד משמעותי. לראות פתאום בעיניים של הזולת את מה שאני עושה. 'הברור מאליו' מקבל פתאום משמעות אחרת".
גם בסביבה השמרנית שממנה הגיעה שלם כבר מזהה ניצנים של שינוי. "אחריי התגייסו עוד שתי בנות מהאולפנה", היא מספרת. "אני רוצה לחשוב שהיה לי חלק בזה. חלק במחשבה על שירות צבאי כאופציה שגם צריכה להילקח בחשבון. כשאני שומעת את אחותי הקטנה בת ה-12 מהרהרת בקול אם תלך לשירות לאומי, או לצבא - לא משנה שלי מה היא תבחר בסוף. העובדה שזו אפשרות מבחינתה, אומרת בשבילי הכל".
סרן עומר אליהו, מפקדה של נויאת, מסר בתגובה לזכייתה: "נויאת הצטרפה למחזור הראשון של גדוד 'אריות הירדן', ועברה הכשרה מורכבת מנטלית ופיזית שבסופה יצאה לקורס מפקדי כיתות בפעם הראשונה בגדוד כולו. בתור מפקדת היוותה דוגמה ומודל לחיקוי לחייליה ולחבריה המפקדים, כשהיא רותמת את חייליה ודורשת מהם, תוך דאגה ותמיכה תמידית לאורך כל הדרך".
