אם כל כך רע כאן - מה נגיד לדור הבא?

במדינתנו עסוקים ללא הרף בהטחת טענות כלפי ההנהגה, החברה, החינוך, חוליי התרבות, והקיום האנושי והאקולוגי. הטענות הללו ותחושת חוסר שביעות הרצון יוצרות אווירה של מרירות, ייאוש ואגוצנטריות - אין עוד רצון או להט לעשות למען הזולת, הקהילה והעם. במדינה שבה עולים חדשות לבקרים סיפורי שחיתות, אפליה, חוסר החלטיות והונאה, במדינה שבה הציבור רואה אופק של אסונות, מלחמות, חוסר בביטחון צבאי, כלכלי ואישי, עולה בקרב הצעירים תחושה של אכזבה ותשוקה להשתחרר מ"עול מימוש החלום הציוני" שפג תוקפו מזמן. את התחושות הללו, ועוד רבות מעבר לאלה, דואגת התקשורת להעצים ולהזין בכך את הדכדוך ואת העוינות המתפשטים בקרבנו ככתם דיו.

עוד בערוץ הדעות:

הכפרים היהודיים הלא חוקיים, והקייס הבדואי

הקבלות מטרידות לגרמניה של 1926

גישור חובה למתגרשים

האם חמאס משנה סדרי עדיפויות

נקודת הרתיחה של תדמית ישראל בעולם

אם זו אמנם ארץ אוכלת יושביה, ואם הרצל, נורדאו, אחד העם, בורוכוב וגורדון כל כך טעו, אז למה בכלל כדאי להישאר כאן? מה מחייב את הדור הצעיר להיאבק למען חיים טובים ואיכותיים יותר במדינה שעושה לו רע? למה הם צריכים להמשיך ולהילחם כשאין להם שום תחושת שייכות או מחויבות למקום הזה, לדור החלוצים, ולמונחים כגון 'מורשת', 'מולדת', 'שוויון הזדמנויות', 'ואהבת לרעך' ו'טוהר מידות'?

אנחנו דוהרים קדימה, נאחזים באפליקציות ושוקעים אט-אט. צריך להבין שללא העמקת השורשים העץ ייעקר בסופה, ואם לא נחזק את היסודות המתרופפים הבית יתמוטט ברעשי האדמה הזו. ואיננו יכולים להרשות זאת - אין לנו ארץ אחרת.

הדור הבא עומד בפני שוקת שבורה, ובימים שבהם רבע מהציבור רואה באלימות ובתגובות כוחניות דרך לגיטימית לבלום החלטות ולשנות מצב קיים, זוהי בדיוק העת לומר לו שללא שמירה על מוסריות, כיבוד זכויות האדם, חירותו וזכותו לביטחון, לבריאות ולשלום; ללא טיפוח הכמיהה לאושר, לְדעת ולנכסי תרבות ומימושם, חייהם אינם חיים. ראוי שנציב מולם מראה מלוטשת ולא מעוותת של המציאות, ונגיד להם שאפשר אחרת באמצעות חינוך נכון וראוי; כן. כן. כאן, במדינת ישראל.

הצומת שבו אנו נמצאים היום, הוא כזה שבו אנו מעוניינים לשמר את הייחודיות מחד גיסא, ומאידך גיסא ליצור אחידות. אך יש להבין את ההתפתחות הבין-דורית ולעבוד לצידה, לא כנגדה. על הדור המבוגר להבין את צרכי הדור הצעיר ואת עולמו, בכדי להביאו לשמר את השורשים בדרכו שלו. הדור הצעיר עסוק במה שחדש ועכשווי, וכדי שהדבר לא יחבל מבלי משים בשורשים, על הדור המבוגר יותר, בוני הארץ, לחזקם באופן המותאם לזמננו.

ראוי שניתן את הדעת,- הורים, גננות, מורים, מחנכים, מדריכים, מנהלים וראשי אוניברסיטאות ומכללות, אנשי תרבות והגות, מדענים ויוצרים - לאופי המדינה אותה משאירים לדור הבא, ושנשאל האם אנו אכן ממלאים את תפקידנו נאמנה בנשיאת הלפיד ובהעברתו? לא ניתן עוד לעצום עיניים, ויש להבין כי יש לחבר מחדש את העם היהודי לערכי היסוד שלו ולשורשיו. עלינו מוטל לשווק את הציונות מחדש.

ד"ר תמר קטקו היא יו"ר כנס תל אביב-יפו לחינוך ה-11 אשר יתקיים ב- 26.5.16 בתיאטרון הקאמרי, וראש תכנית רג"ב למצטיינים במכללת סמינר הקיבוצים.