איום החרם האקדמי - לא נעים, אבל יש מה לעשות

בחודשים האחרונים אנו עדים לעלייה בעיסוק התקשורתי והפומבי בקמפיין הקורא להחרים את ישראל במישורים שונים - כלכלה, תרבות וכיוצא בזה - ובמיוחד במישור האקדמי. כתבות בכלי התקשורת, ימי עיון וכנסים העוסקים בנושא וכמובן התבטאויות של פוליטיקאים מכל קצווי הקשת הפוליטית המרבים לעסוק בנושא ה-BDS, כל אחד בהתאם להשקפת עולמו בנושא. העיסוק האינטנסיבי בנושא עלול להוליך את המתבונן מהצד למסקנה לפיה מדובר באיום מיידי וממשי על קיומה של המדינה וכי פגיעתו כבר מורגשת בפעילותם של מוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל. תמונת המציאות שונה באופן מהותי.

עוד בערוץ הדעות:

חוקי העמותות: האם הם באמת נחוצים?

מילה טובה

לדאוג שהמתמחים יחזרו הביתה בשלום

פיסטוק פוליטי

מבחן בגרות להורים

איום החרם האקדמי על ישראל הוא אכן איום אמיתי הטומן בחובו לא מעט סיכונים עתידיים. המחקר האקדמי בימינו תלוי במידה רבה בשותפויות עם חוקרים ומוסדות בין לאומיים. קשה מאוד להתקדם לקראת פריצות דרך ותגליות מדעיות ללא שיתופי הפעולה הללו. ירידה בהיקף שיתופי הפעולה בין אוניברסיטאות וחוקרים ישראלים לבין מקביליהם ברחבי העולם, אם תתרחש, עלולה לפגוע ביכולתן של אוניברסיטאות ישראליות להמשיך ולהימנות על צמרת אוניברסיטאות המחקר בעולם וממילא גם תוביל לפגיעה קשה בכלכלתה וחוסנה של המדינה. אלא שאיום זה, ממשי ואמיתי ככל שיהיה, הוא בחלקו הארי בחזקת איום עתידי ואינו מורגש עדיין בחיי היומיום של מרבית החוקרים ומוסדות המחקר בישראל. חוקרים ומחקרים ישראלים היו ועודם מצרך מבוקש בקרב עמיתיהם שמעבר לים, לרבות במדינות שאינן מקיימות קשרים פומביים עם ישראל. המקרים הבודדים של החרמה או התעלמות הם עדיין בחזקת יוצא מן הכלל.

על מנת לסכל את האיום הפונציאלי נדרשות עתה אוניברסיטאות, חברות מסחריות, גופי תרבות ושאר הגורמים שהפכו למושאי הקמפיין השקרי, המורכב כולו מגיבוב של רטוריקה אנטי ישראלית בעלת מוטיבים אנטישמיים מובהקים ונשען על קואליציה סהרורית של ארגוני שמאל קיצוני ואיסלאם ראדיקלי, להתמודד עם הבעייה ולגבש אסטרטגיה יעילה לטפל בה.

סומנו כמטרה מוצהרת

גם אנו בטכניון, ניצבים בחזית ההתמודדות הזו וחשופים לה על בסיס יומיומי. הקמפוסים החדשים שאנו מקימים במנהטן ובסין, כמו גם למעלה מ-200 הסכמים לשת"פ עם אוניברסיטאות מובילות ברחבי העולם, סימנו אותנו כמטרה מוצהרת של אלו שהמכנה המשותף היחיד שלהם הוא שנאה יוקדת לכל מה שישראלי, ללא כל קשר אמיתי לרווחתם וטובתם של האלמנטים הפלסטינים אותם הוא מתיימר לייצג.

הטכניון בחר להתעמת עם הקמפיין הזה לא בדרך של התנצחויות עקרות עם שונאינו ומגדפנו - אין בכך טעם כי לא ניתן הרי לבלבל את מובילי המאבק הזה עם עובדות. ליוצאים נגדנו אנחנו משיבים על ידי העמקת שיתוף הפעולה הבינ"ל והרחבתו ככל שרק ניתן. אנו עושים זאת תוך מתן משקל מיוחד לבניית השותפיות באופן הוגן, לאחר שבחנו בקפידה את היתרונות היחסיים שלנו ושל שותפינו הפונציאלים ומתוך הבנה ברורה שרק מצב של השאת התועלת לשני הצדדים ובניית מודל של “Win-Win” יאפשר לבנות שותפות על בסיס איתן שלא תתכופף לכל משב רוח של קמפיין BDS כזה או אחר.

במקביל, אנו פועלים להגדלת מספרם של הסטודנטים הבינ"ל המגיעים לטכניון. הניסיון מוכיח כי די בשהות של שבועות מספר על מנת להפוך את הסטודנטים הללו לשגרירים של רצון טוב עבור הטכניון ועבור מדינת ישראל בארצות מוצאם למשך שנים רבות.

ככל שחולף הזמן מתברר כי לקמפיין ה-BDS גם מספר השלכות שאין ספק שמחולליו לא התכוונו אליהן כללל ועיקר. כך למשל, הפעילות הבינ"ל שלנו, לא רק שלא הצטמצמה, אלא ההיפך הוא הנכון: אנו מוצפים במשלחות של אורחים רמי מעלה, חוקרים וגורמים אחרים המעוניינים למסד ולהעמיק את שיתוף הפעולה עמנו. הם מבטאים התנגדות לעצם הרעיון של חרם בדיבור ובמעשה. התגובה החריפה כנגד הקריאות להחרים את הטכניון באיטליה, תגובות מצד ראשי האוניברסיטאות במדינה, כמו גם מצד גורמי ממשל ותקשורת, הם דוגמה מצוינת לכך: הטכניון קצר במקרה זה את פירות שיתופי הפעולה שהוקמו בארץ זו בשנים האחרונות ותוצאות ביקורם של ראשי האוניברסיטאות האיטלקיות אצלנו בעבר. לאחר שנוכחו מכלי ראשון עד כמה שקרי ומסולף הקמפיין נגדנו, הם יצאו נגדו בריש גלי עוד בטרם הספקנו לפנות אליהם מיוזמתנו.

אסור לנו להשאיר את הזירה לחורשי רעתנו ואסור לנו להירתע מהתמודדות ישירה עמם. להתמודדות זו, הגם שתוצאותיה ידועות לא פעם מראש ולעיתים חסרות סיכוי להצליח, חשיבות רבה מכמה סיבות: ראשית, הן מונעות סחף בקרב בני בריתנו ושוחרי טובתנו וישנם לא מעטים כאלה, גם אם קולם אינו נשמע תמיד ברמה. שנית, גם אם לא נצליח לעצור החלטות בפורומים כאלה או אחרים, עלינו לחתור לכל הפחות לניצחון מוסרי: כזה בו יישמע קולנו וקולם של תומכינו לא רק בגנות רעיון החרם, אלא גם בשבח התועלת שבהידוק שיתוף הפעולה האקדמי עם ישראל.

אפשר וצריך להמשיך בדרך הזו.

פרופסור בועז גולני הוא סגן נשיא הטכניון לקשרי חוץ ופיתוח משאבים