להתקרב למדינות ערב המתונות

בנובמבר 1977 נחת מטוסו של נשיא מצרים אנואר סאדאת בישראל. בכך הפך למנהיג הערבי הראשון שבא לביקור ממלכתי בישראל, על אף שרשמית המדינות היו נתונות באותה עת במצב של מלחמה. בשיאו של הביקור נאם נשיא מצרים בכנסת ולא הותיר עין אחת יבשה בישראל. לרגע היה נדמה כי המלחמות האזוריות העקובות מדם מפנות את מקומן לעתיד טוב יותר, במסגרתו ישראל ומדינות ערב בוחרות לחיות זו לצד זו בשלום ובביטחון, מתוך הכרה במחירה הכבד מנשוא של המלחמה.

עוד בערוץ הדעות:

מצעד הגאווה האמיתי בירושלים

כמעט בן 50 ועדיין לא יודעים איך לקרוא לילד

לצאת מן ההסתגרות, הבורות והניכור

שינוי האקלים: להפסיק לדבר, להתחיל לעשות

שנה נהדרת ליוצאי אתיופיה

אלא שהמציאות המטלטלת של המזרח התיכון, לצד שיח קורבנות וצדקנות ישראלי וערבי כאחד, קברו את הסיכויים לשלום אזורי, והנציחו את משטר העוינות, החשדנות והשנאה ההדדית. בשל כך, גם יוזמת השלום הסעודית מ-2002, שתכניה היו חדשניים ותקדימיים, לא זכתה להתייחסות הראויה לה. אלא שכעת, בחלוף 14 שנים מאז יצאה אל אוויר העולם, היוזמה שהוספדה זה מכבר חוזרת למרכז השיח האזורי. שורה של התבטאויות רשמיות של מנהיג מצרים, ראש ממשלת ישראל והמנהיגות הפלסטינית, לצד מפגשים פומביים בין אישים ישראלים וסעודיים רמי דרג, מצביעים לכאורה על הזדמנות חדשה להתקדמות מדינית, במסגרתה נשקלת מחדש האפשרות למשא ומתן אזורי על בסיס יוזמת השלום הערבית.

לנוכח כשלונם הצורב של המגעים הדיפלומטיים לאורך השנים, ובמיוחד במודל הבילטראלי בין ישראל לפלסטינים, הנטייה הטבעית היא לבטל את חשיבותם. אלא שייתכן שהנסיבות הנוכחיות מזמנות חלון הזדמנויות ייחודי ונדיר, במסגרתו ישנם סיכויים ממשיים לפריצת דרך. התהפוכות הדרמטיות במזרח התיכון בחמש השנים האחרונות הובילו לקריסתה של היציבות האסטרטגית, המשטרית והכלכלית באזור ודחקו במנהיגות הערבית והישראלית לבחון מחדש הנחות יסוד על פיהן התנהלה מדיניות החוץ. כיום, יותר מתמיד, בולט המכנה המשותף המתרחב בין מדינות האזור במספר מישורים מרכזיים:

המישור האסטרטגי-ביטחוני - ישראל וחלק ממדינות ערב חולקות חשש משותף מפני התערערות היציבות, עקב התרחבות מוטת ההשפעה האיראנית והעמקת השליטה של ארגוני טרור אסלאמיים בזירות שונות באזור. איומים אלו מטילים צל כבד על עתידם הפוליטי של חלק מהמשטרים ומאתגרים את ביטחון הגבולות. ישראל, בדומה למצרים, ירדן וסעודיה, עוקבת בדאגה רבה אחר ההתפתחויות הללו ורואה זאת כאינטרס לאומי לשתף פעולה על מנת להבטיח את ביטחון האזור. אלא שללא הזדמנות מדינית, לא ניתן יהיה לנצל את הפוטנציאל של שותפות זו.

כך למשל, בפברואר האחרון סעודיה עמדה בראש תמרון צבאי רחב היקף שנערך בשטח הממלכה וכלל כ-20 מדינות ערביות. התמרון היה ככל הנראה מפגן כוח שנועד להעביר מסר ברור לאיראן ולגורמים עוינים נוספים בדבר התגבשותו של מחנה מוסלמי שמאוחד במטרותיו המשותפות. היעדרותה של ישראל מתמרון זה, שאך טבעי היה שתשתתף בו, הייתה עדות צורבת למגבלות הנוכחיות בשיתוף הפעולה האסטרטגי בין ישראל למדינות ערב.

המישור הכלכלי - גל ההתקוממויות בעולם הערבי היה במידה רבה תוצר של מצוקה כלכלית מתמשכת. לנוכח זאת, כל שלטון חפץ חיים חייב בראש ובראשונה לדאוג לרווחה כלכלית ואופק כלכלי לאזרחיו. תובנה זו נכונה גם לגבי ישראל, שמצבה הכלכלי יכול להשתפר בעקבות הסדר מדיני. הקשר ההדוק בין רווחה כלכלית לחוסן פוליטי, נכון במיוחד לגבי מדינות המפרץ. עד עכשיו שרדו המלוכניות בזכות יכולתן לקנות נאמנות ושקט פוליטי באמצעות כספי הנפט. אלא שהירידה ברווחי הנפט לצד הגידול הדמוגרפי המתמשך, מעיבות על היכולת לקיים הסדר זה במתכונתו המקורית.

יש לשים לב לכך שירדן, מצרים ומדינות המפרץ משרטטות אסטרטגיות כלכליות חדשות, בכדי לשפר את מצבן הכלכלי. אלא שבכדי למשוך משקיעים זרים, לקדם פרויקטים רחבי היקף וארוכי טווח וכן וליצור מקומות עבודה, יש לשכך ולמתן קונפליקטים בין מדינות ובתוכן. מכאן החשיבות העצומה בשילוב כוחות ערבי, בינלאומי וישראלי, שיסייע בהתמודדות אל מול האתגרים הכלכליים של מדינות האזור.

לכל אלו יש להוסיף את ההכרה המתחדדת של בנות בריתה של ארצות הברית במזרח התיכון, באשר למגבלות היחסים. מדיניות "ההובלה מאחור" של ממשל אובמה, לצד הסכם הגרעין עם איראן, מחזקות את התחושה בישראל ובמדינות ערב שעליהן לקחת את מושכות התהליך לידיהן. נקודה זו מהותית במיוחד עבור סעודיה, שמרגישה בשנים האחרונות שננטשה על ידי האמריקנים. כתוצאה מכך, שינתה הממלכה את אופני פעולתה של מדיניות החוץ, וכיום היא נוקטת קו פרו-אקטיבי ויוזם עם שותפים בעולם הערבי, אשר יובילו את התהליך. לכך מסייעת העובדה שסעודיה משמשת כראש גשר בין מדינות ערב למערב.

חשוב להבהיר שהסדר על בסיס יוזמת השלום הערבית איננו משאת נפשם של ישראל, מדינות ערב והפלסטינים. הסדר מסוג זה ידרוש מחיר יקר מאוד הן מישראל והן ממדינות ערב, והיכולת לשמרו לטווח ארוך תעמוד למבחן עקב הזעזועים הבלתי פוסקים באזור. אף על פי כן, אין בכך לבטל את היתרונות האדירים הגלומים בהסדר זה. אם ישראל תשקול מחדש את מדיניותה, ולצד זאת מדינות ערב יגלו הבנה כלפי המגבלות בתוכן פועלת ישראל, כפי שהן עושות בעת האחרונה, סיכוייו של התהליך יהיו גדולים מאי פעם. הסדר כזה משמעותו אופק ביטחוני-אסטרטגי וכלכלי טוב יותר, ובעיקר עתיד טוב יותר לכל מדינות האזור.

כיום ברור יותר מתמיד ששלום בין ישראל למדינות ערב איננו עוד פריבילגיה, אלא הוא ערובה למזרח תיכון יציב ובטוח. בואו נרים את הכפפה ולא נחמיץ גם את ההזדמנות הזו.

ד"ר מיכל יערי, מומחית למדיניות החוץ הסעודית, אוניברסיטת תל אביב והאוניברסיטה הפתוחה, חברת צוות המומחים של "ישראל יוזמת".