אישה סוטה, אדמה סוטה, עם סוטה
אלוהים לא סובל בגידות ומעניש עליהן בחומרה, והחברה הגברית לא סובלת בגידות נשיות ומענישה בחומרה. הלוגיקה של מצעד הדגלים זהה לזו של חוק "האישה הסוטה": אהבת הארץ פירושה בעלות על הארץ, ובעלים יש רק אחד. יש קנאות לאישה, ויש קנאות לאדמה. ופרשיות השבוע מלמדות כמה הן דומות ומבהילות
"שיר כאב כל פעם חוזר"
גם השנה כבכל שנה, הכאב והעלבון שבים אל בית הכנסת, שהרי אי אפשר לעבור שנה יהודית בלי להיחבט בפרשת "אישה סוטה", העוסקת במעללי הקהילה בגופה ובנפשה של אישה שבעלה חושד בה שנאפה.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
מדובר בחוק ארוך ומפורט, ביחס למקובל בחוקי המקרא, המציע תהליך חריג לבדיקת אמיתות חשדות הבעל (במדבר ה', י"ב-ל"א): "איש כי תשטה אשתו... ושכב איש אתה שכבת זרע ונעלם מעיני אישה ונסתרה והיא נטמאה ועד אין בה והוא לא נתפשה. ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והוא נטמאה או עבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו... והביא האיש את אשתו אל הכהן".
ומה יעשה הכהן באישה החשודה?
הוא משביע אותה שתאמר את האמת, ואם היא ממשיכה להתעקש שלא נאפה, הוא בוחן אותה ב"מכונת אמת" מקראית: מערבב מים עם עפר מקרקע המשכן. כותב על קלף מילים מקראיות, ואת שמו של אלוהים, ממיס את הכתוב לתוך המים, ובתערובת הוא משקה את האישה. אם גופה מתעוות – היא נואפת, ואם לא – היא ברה.
אין עוד פרקטיקות כאלו במקרא - או שיש ראיות או שאין ראיות. רק גבר מאוים מבגידה נשית מצליח לחלץ מהמחוקק המקראי התחשבות וגמישות משפטיות שכאלו.
"תפסה לה צעיר ערבי משכיל... הרגשתי איך שזה זוחל לי" (מאיר אריאל)
הדבר העצוב הוא שכמעט מיותר להסביר מדוע מכל החטאים האפשריים, דווקא סוגיה זו זוכה לאהדת המחוקק
המקראי. מאותה סיבה שלגבר מותר לשכב עם כמה שבא לו, ולאשה מותר רק גבר אחד.
אישה בחברה המקראית (וממש לא רק בה) היא אובייקט, היא הישג, היא דרך להאדיר את הגבר ולהגדיר את הצלחתו. בדיוק כמו תלוש המשכורת, גם סגולותיה של האישה המצפה לגבר בבית, קובעים את מעמדו בקהילה.
בנוסף, האישה הרי נושאת ברחמה את זרעו של הגבר, ועד לאחרונה לא הייתה כל דרך לדעת בוודאות מי אבי הילד. הכבוד הגברי ורצונם של גברים להבטיח שבניהם שלהם, הביאו לעולם את האיסור החמור ואת הסטיגמות האיומות נגד נשים המקיימות יחסי מין עם מי ומתי שלבן חפץ, וכמובן גם את ההיתר לפגוע בנשים המאיימות על השליטה הגברית בגופן.
לעם ישראל יש אלוהים אחד
ולכל אישה יש רק גבר אחד. אלוהים לא סובל בגידות ומעניש עליהן בחומרה, והחברה הגברית לא סובלת בגידות נשיות ומענישה על כל חשד בחומרה.
כוח בתרבות זו פירושו שליטה, ושליטה היא מנגנון לא סובלני. החזק ביותר הוא השולט ביותר, ומי שאיבד שליטה (על עם או על אישה) - חייב להשיב את כבודו על ידי פגיעה בנתינ/ה. אני כמעט רוצה להתנצל על הפשטנות והשטחיות, אבל הפעם זו הפרשה, וזו לא אני.
ארץ אחת לעם אחד
השבוע ציינו את "יום ירושלים", ובמרכזו, למרבה הבושה, "מצעד הדגלים" שהפך כבר מזמן למצעד אלים וגזעני. מדובר בצעדה של עשרות-אלפי צעירים וצעירות דתיים, המונהגים על ידי רבנים ופוליטיקאים. הם צועדים דווקא ברובע המוסלמי, נושאים דגלי ישראל, ושרים שירים בגנותו של מוחמד ובגנות הערבים. על הדרך הם גם פוגעים פיזית בערבים וברכושם.
אדמה בתולה
מדוע חייב "מצעד הדגלים" לעבור דווקא ברובע המוסלמי? מה מקור התשוקה של הצועדים לגנות את האסלאם ולהשפיל את מאמיניו? הלוגיקה זהה לזו של חוק "האישה הסוטה". ההיגיון של הבריונים שצעדו ברחובות העיר שלי, באין שוטר מוחה ומפריע, הוא שאהבת הארץ פירושה בעלות על הארץ, ובעלים יש רק אחד.
"אמא אדמה" יכולה להיות נאמנה רק לעם אחד, ועל כן שמחת המפגינים לא תהיה שלמה עד שלא יהרגו את "הגבר האחר" המבקש גם הוא לבלות עמה. יש קנאות לאישה, ויש קנאות לאדמה. ופרשיות השבוע מלמדות כמה הן דומות ומבהילות.
"מוחמד מת"
צרחו עשרות-אלפי בריונים, ומה כל כך דחוף להם לבשר דווקא עכשיו על מותו של הנביא מוחמד? הם רוצים לומר שיש רק גבר אחד לאדמה אחת והגבר הזה הוא הם.
חברותא עם איתמר אשי
איתמר הוא אדם צעיר ואמיץ מאוד. זכיתי ללמוד אתו תורה במשך שנה מרתקת במסגרת התוכנית "סוגיות חיים". דעותינו רחוקות בעניינים רבים, ודווקא בשל כך, ובזכות פוסט אמיץ שהעלה בעמוד הפייסבוק שלו, ביקשתי ממנו לחבור אלי לטור זה, ולכתוב, כמתנחל וכיהודי אורתודוכסי, את דעתו על "מצעד הדגלים".
רבנים, מורים, פוליטיקאים - קראו ותשפטו. סגן הרמטכ"ל כבר אמר את זה, עכשיו אומר את זה איתמר. אתם יכולים לקלל את השליח, אבל אתם יכולים סופסוף לקחת אחריות. אולי תצילו אותנו מהרצח הדתי / פוליטי הבא.
"אז ככה"
"למרות שקשה לי מאוד להגדיר את עצמי פוליטית, אנסה להציע הגדרה: אדם יהודי, ישראלי, ציוני המאמין
בזכות להתיישב בארץ שלנו, לכבוש אותה, לטפח אותה ולדאוג לכל התושבים שלה. אני מתגורר בתקוע ושואף מרוחו של הרב פרומן זצ"ל, שידע לגשר בין הפערים ולהחזיק את המורכבות באמצעות הומור עצמי ושבירת מוסכמות מקובעות. אני אדם מאמין, הסבור כי הפתרון לסכסוך יכול לבוא רק על ידי שיח בין-דתי מכבד ואמפתי.
הרב פרומן הקדים את זמנו, אך הזמן הזה שיהיה מבחינתי זמן הגאולה, יגיע בעז"ה במהרה בימינו. יש מספיק אנשים שרוצים לחיות פה בשלום ולקדם יחסי שכנות טובה. ה'אחר' מבחינתי אינו אני. הוא 'אחר' ולכן צריך לכבד אותו ולתת לו לחיות את חייו בלי לפגוע או להיפגע ממנו.
בתקופה האחרונה אני עד לתהליך של הקצנה בימין ובשמאל. קשה לי מאוד להכיל תופעות כמו "שוברים שתיקה", "בצלם" ו"תאעיוש", אך בעיקר אני מזדעזע מתופעות פאשיסטיות שמצליחות להרים ראש כמו "ארגון להב"ה", "תג מחיר" ו"לה-פמיליה".
אינני יכול לסבול טענות כגון: "הם רק השוליים, הרוב לא חושב כך..." טענות כאלו העלו את הנאצים לשלטון. סליחה על השימוש בטאבו מקודש רק לרצח מיליונים, אבל זה פשוט נכון ועצוב.
אי אפשר להרשות לעצמינו להירדם כך. גידולים שאינם מטופלים לא יתמידו להיות שוליים, והם יגדלו עוד ועוד. הראייה לכך היא התגובות שקיבלתי לאחר שאדם מסוים עשה לי 'שיימינג' בעקבות דבריי ברשת. אנשים כבר רוצים לראות אותי מת, קראו לי טינופת, חלאה, בוגד ועוד ועוד.
מצעד הדגלים שהיה מצעד מכובד בעבר, מקבל אט-אט את הגוונים הצהובים-שחורים של 'לה פמיליה', מעוטר במילים גסות, בהשפלות ובקללות נגד נביא האסלאם.
'לא אשתוק כי ארצי שינתה את פניה' כתב אהוד מנור. זה הזמן לעשות. הפריע לי לראות בהפגנה נגד מצעד השנאה של בריוני 'להב"ה' רק את השלטים הירוקים של מרצ. את ההפגנה הזו היו צריכים לעשות כל הרוב השפוי והפעיל בירושלים, ללא הבדל דת, גזע ולאום או דעות פוליטיות. השמאל איננו אפוטרופוס על החסד, ההומניות והאנושיות. זו טעות שפוגעת בכל רודפי הצדק והשלום. אנחנו חייבים לשתף פעולה ולפעול למיגור התופעות האנטי-יהודיות-ישראליות-אנושיות הללו".
אז עכשיו תתקפו את איתמר?
או שסוף-סוף תנצלו את המעמד הדתי והפוליטי שלכם בשביל לקחת אחריות ולהשכין שלום?
ובבית המדרש של הטוקבקים
הקנאות אוחזת במחוזות פוליטיים ודתיים רבים בישראל. השבוע נתן בית המשפט העליון הכשר למונופול של הרבנות הראשית לישראל על המילה "כשר". מדינת ישראל היא (ככל הידוע לי) המדינה היחידה בעולם שבה אסור ליהודים להצהיר שהם מוכרים מזון כשר. הטירוף הזה פוגע באנשים ישרים שרוצים למכור מזון כשר, אך לא מוכנים לשלם אתנן לממסד ולרבנים מושחתים.
אז אנחנו כאן בשביל לעזור להם
בתמונה אתם רואים את הדרך היצירתית שבה פתרה הגברת בבית הקפה שלי, "קפה אגרונסקי", את האיסור - "שומרים מסורת. אין תעודה". הנוסח מעורפל והפרשנות המסוכנת, שלפנינו עדות לכשרות המזון, על אחריותי בלבד.
אנא שלחו אלי במייל הצעות יצירתיות משלכם, ואותן נעניק מתנה לבעלי עסקים הרוצים לדווח על מסעדה / בית קפה כשרים בלי להשתמש במילה "כשר". כתבו אלי ל- wg@netvision.net.il
ולכולם, שבת שלום, שבועות שמח ורמדאן כרים!
ושנפסיק כבר לריב למי שייך אלוהים ולמי שייכת הארץ.
לפנייה לכתב/ת 
