גישור חובה בסכסוכי משפחה - יתרונות מול חסרונות

בימים אלה מתקיים פולמוס ציבורי רחב האם החוק החדש לגישור חובה בסכסוכי משפחה הוא טוב או רע לאזרחים. יש המצדדים בחוק בקנאות ויש המתנגדים לו בתוקף. 

על פי החוק החדש, בן זוג שמעוניין בהסדרת עניינים הנובעים מהפירוד/הגירושין, אינו רשאי להגיש תביעה לערכאות משפטיות, כפי המצב כיום, אלא עליו להגיש "בקשה ליישוב סכסוך" לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני לבחירתו, וזו מפנה את בני הזוג ליחידת הסיוע לקיום 4 פגישות גישור (פגישות מהו"ת). יחידת הסיוע כוללת עובדים סוציאליים, פסיכולוגיים ועורכי דין מטעם המדינה. במסגרת הפגישות הנ"ל, תנסה יחידת הסיוע להביא להסדרת העניינים השנויים במחלוקת בין בני הזוג בהסכמה. ככל שלא תהיה הסכמה, רשאי בן הזוג שהגיש את הבקשה ליישוב סכסוך להגיש תוך זמן קצוב (15 ימים) תביעות לאיזו ערכאה שיבחר, וזו תהיה המוסמכת לדין בתביעות שתוגשנה אליה.

עוד בערוץ הדעות:

אורלנדו היא רק ההתחלה

הפיגוע באורלנדו - מסקנות ראשוניות

אותה איראן, אותן שאיפות

צרכנים קטנים בחופש הגדול

מיהו יהודי?

במדינת ישראל קיים מצב משפטי מיוחד וחריג בתחום דיני המשפחה. מדובר ב"מרוץ הסמכויות", לפיו בעניינים מסוימים הנוגעים לסכסוכים בין בני בזוג (כגון: החזקת ילדים, חלוקת רכוש וכד'). ישנה סמכות מקבילה, גם לערכאה הדתית בהתאם לדתם של בני הזוג וגם לבית המשפט לעניני משפחה, והסמכות נקבעת לפי הכלל של "כל הקודם זוכה" (אפילו בהקדמה של דקות (!) כמו במרוץ אמיתי).

בשל ההבדלים המהותיים בין פסיקת בית הדין לבין פסיקת בית המשפט באותו עניין במקרים מסויימים, מוצאים עצמם מאות זוגות במדינת ישראל, שנמצאים במשבר משפחתי עמוק וקשה, עסוקים וטרודים בבדיקת ובבחירת הערכאה המועדפת עבורם להגשת תביעה, וזאת במקום להפנות את כל המאמצים והאנרגיות לאיחוי המשבר או לפתרונו בדרכים לא משפטיות (ייעוץ, טיפול זוגי, גישור וכד'). מדובר בסיטואציה משפטית הרסנית שהדעת אינה סובלת.

כך מוצא עצמו בן הזוג הפאסיבי והטוב, שבחר שלא לפנות חד צדדית לערכאות, בסיטואציה שבה מוגשת נגדו מאחורי גבו תביעה לערכאה משפטית על-ידי בן זוגו, ובעוד בן הזוג מופתע מעצם הפניה החד צדדית, מתכרכמות פניו למקרא התביעה עצמה על שלל ה"ברכות" והתיאורים המפורטים שם על אודותיו, על אודות אורחות חייו והתנהגותו השלילית.

מרוץ הסמכויות

החוק החדש אינו בא לפתור את בעיית מרוץ הסמכויות! המרוץ עדיין קיים ורק מסלול הריצה השתנה. במקום מי יגיש תביעה ראשון, עכשיו, לאור החוק החדש, המתח הוא מי יגיש בקשה ליישוב סכסוך ראשון. וכאן יתרונו של החוק החדש: המציאות מוכיחה שהפירוט שמופיע בתביעה יוצר הסלמה (אסקלציה) במערכת היחסים (הרגישה גם כך) בין בני הזוג, במיוחד בעיתוי של תחילת המשבר כאשר דברים לוטים בערפל. החלפת התביעה המפורטת, אפוא, בטופס קצר ולאקוני על פי דרישת החוק החדש, אמורה למנוע את ההסלמה שיוצרת התביעה, כאשר הסלמה זו לעיתים מקשיחה ומקצינה את עמדות הצדדים, ובכך מכבידה על האפשרות ליישובו של הסכסוך בדרך של הידברות. ממש כך.

יחד עם זאת, לדעתי, "עם האוכל בא התיאבון". בחששו מהסלמה, הלך המחוקק רחוק מידי עד כדי פגיעה בשתי זכויות יסוד של בני הזוג, וזאת ללא הצדקה ובאופן לא מידתי בעליל.

זכות היסוד הראשונה שנפגעת הינה הזכות לקבלת ייצוג מלא של עורך דין. על פי התקנות המוצעות, מוגבל הייצוג של עורך הדין בהליך הגישור. זו פגיעה אנושה ולא מוצדקת בזכותו של כל אדם לייצוג. בניגוד לתדמית הפסולה שמנסים קומץ ממצדדי החוק ליצור, עורכי הדין למשפחה מהווים עזר רב ללקוחותיהם. ייצוגו של בן זוג בכל שלב משלבי תהליך הפירוד נחוץ וחיוני ביותר, שלא לומר קריטי, עבור אותו בן זוג. מדובר בעניינים מורכבים הדורשים מומחיות וניסיון מיוחדים, שרק למי שמומחה בתחום היכולת לעזור ללקוח שלו לצלוח בשלום את הליך הפירוד על כל השלכותיו, ומדובר בהשלכות רבות, מגוונות ומורכבות (ענייני מזונות, חינוך ילדים, חלוקת רכוש, ועוד).

כשם שאדם זקוק לרואה חשבון/יועץ מס לניהול עסקיו; כשם שאדם זקוק ליועץ פנסיוני/ביטוחי לניהול ביטוחיו השונים וכיוצא בזה; כך בן זוג זקוק לעורך דין כדי שיעזור לו לנווט בסבך העניינים הרבים והמגוונים אותם יש להסדיר עובר לפירוד בין בני זוג.

בשל כך חייב כל אדם שתהיה לו את הזכות להיות מיוצג על ידי עורך דין ללא כל הגבלה ובכל שלב משלבי הליך הפירוד, החל מהייעוץ הראשוני, דרך מעורבות פעילה במו"מ, כולל נוכחות בכל פגישות הגישור, וכלה בעריכת ההסכם עצמו, ככל שמדובר בהסדרת הפירוד בהסכם/בגישור.

זכות היסוד השנייה שנפגעת הינה זכות הגישה לערכאות. יש להסיר כל מגבלה שהיא שקיימת בחוק או בתקנות על זכותו של כל בן זוג לעתור לסעד דחוף ו/או זמני לכל ערכאה שיפוטית מוסמכת ובכל עת. מכיוון שאיסור הגשת תביעה לערכאות, כפי שאוסר החוק החדש, הוא כשלעצמו מהווה פגיעה בזכות הגישה לערכאות, יש לצמצם ככל הניתן את הפגיעה בזכות יסוד זו, ולהגבילה אך ורק לתביעות, ולא מעבר לכך.