התחרות האקדמית: התועלת והמחיר
על רקע הצפי שבשנים הקרובות מספר הסטודנטים לא יגדל, בעוד שלמועצה להשכלה גבוהה הוגשו תביעות להקמת מכללות נוספות, קיים חשש שהתחרות הגוברת תוביל לזילות הלימודים והתארים
כ-300 אלף סטודנטים סיימו השבוע שנת לימודים רגועה, אולי רגועה מדי. שערי האקדמיה הישראלית, שהייתה פעם מועדון אליטיסטי סגור, פתוחים לרווחה. 65 מוסדות אקדמיים מתחרים על קליטת סטודנטים, במגוון עצום של תחומים וברף שמאפשר לכל מי שבידו תעודת בגרות להתקבל. להשוואה: עם קום המדינה היו בה רק שני מוסדות אקדמיים ומספר הסטודנטים היה פחות מ-2,000. מאז האוכלוסייה גדלה פי יותר מ-10 ואילו מספר הסטודנטים גדל פי 150.
עוד בערוץ הדעות:
"האמת" על האיסלאם עדיין שולטת בכיפה
המהפכה כבר כאן: האם אנחנו מוכנים?
מדינה רב תרבותית חייבת לשמור על קמפוסים חרדיים
גישור חובה בסכסוכי משפחה - יתרונות מול חסרונות
הזינוק הגדול במספר המוסדות והסטודנטים החל לפני 20 שנה. תוך שנים ספורות העניקה המועצה להשכלה גבוהה הכרה אקדמית ל-60 מכללות ואישרה עשרות תוכניות לימודים המקנות תארים בתחומים חדשניים. מהפכה זו אפשרה למיליון אזרחים צעירים לפרוץ את תקרת הזכוכית שסגרה על הוריהם ולרכוש תואר, מקצוע, ובעיקר לפתח חשיבה המטפחת את הספק. הספק הוא הצעד הראשון לחדשנות. יש קשר הדוק בין הצמיחה הדרמטית במספר האקדמאים לבין פריחת ההיי-טק הישראלי.
אבל המהפכה הייתה מהירה מדי. המועצה להשכלה גבוהה נכנעה ללחצים פוליטיים ואישרה עוד ועוד מכללות. ברדיוס של חצי שעה נסיעה מקריית-גת יש שישה מוסדות אקדמיים המעניקים תארים בתחומים שחלקם מקבילים. כיוון שמספר הסטודנטים הוא הבסיס הכלכלי לקיום המוסד, התחרות ביניהם על הסטודנטים הביאה להקלות בדרישות הלימודים ולפופוליזם אופנתי בעיצוב תוכניות הלימודים. קורסים בפילוסופיה, היסטוריה וספרות הוחלפו בקורסים בניהול, שיווק ותקשורת. גם האוניברסיטאות נסחפו לתחרות. אחד הביטויים הוא האפשרות לקבל תואר שני באוניברסיטה ללא כתיבת תזה מחקרית.
פתיחת שערי ההשכלה הגבוהה לשכבות חברתיות חדשות והקמת קמפוסים באזורים רחוקים הביאו ברכה גדולה. בשלב זה התועלת בהגדלת מספר הסטודנטים עדיין מאזנת את מחיר הפגיעה ברמת התואר. אבל על רקע הצפי שבשנים הקרובות מספר הסטודנטים לא יגדל, בעוד למועצה להשכלה גבוהה הוגשו תביעות להקמת מכללות נוספות, קיים חשש שהתחרות הגוברת תוביל לזילות הלימודים והתארים.
על המועצה להשכלה גבוהה להחזיר לעצמה את השליטה המוענקת לה בחוק ולעצור את הסחף. המהלך הראשון הוא איחוד מוסדות. ספק אם ניתן לסגור מכללות, אבל אפשר לבנות אשכול של מכללות סמוכות, כאשר הקמפוסים הנפרדים יהפכו לפקולטות של מוסד אחד.
המהלך השני הוא בקרה הדוקה על עמידת המוסדות בדרישות הלימודים. התואר הראשון באוניברסיטאות ובמכללות חייב להיות שווה, אבל התואר השני צריך להיות שונה. באוניברסיטאות המחקר יש לחייב את כל הסטודנטים לתואר השני בתזה מחקרית ואילו במכללות לימודי התואר השני יהיו ללא תזה. המהלך השלישי הוא לחייב כל תוכנית לימודים אקדמית לכלול קורסים במדעי הרוח. שיטת הלימודים האקדמיים הנהוגה בארה"ב מוכיחה שהרחבת הדעת בתחומי הרוח מקנה ערך מוסף לכישוריו המקצועיים של המהנדס או הרופא.
החופש האקדמי מקשה על ביצוע רפורמה. אבל ללא שינוי משמעותי ומהיר, האקדמיה הישראלית, שיש לה חלק מרכזי בהישגי החברה, התרבות והכלכלה עלולה לשקוע במהירות.
זאב צחור פרופסור (אמריטוס) להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת בן-גוריון, מייסד המכללה האקדמית ספיר
לפנייה לכתב/ת 
פרופ' זאב צחור
צילום: עופר עמרם
מומלצים
