הדרך הבטוחה לשוויון הזדמנויות בחינוך

תקצוב דיפרנציאלי במערכות החינוך הוא תיקון עוול חברתי כלפי ילדים הגרים בפריפריה בכלל, וביישובים ובעיירות פיתוח שאינם מוכרים כיישובים חזקים מבחינה כלכלית בפרט. אותו דבר לגבי ילדים שהוריהם אינם משתייכים למעמד סוציו-אקונומי בינוני או גבוה. כיום חלק גדול מן ההוצאות לחינוך במדינת ישראל, מושקע על ידי רשויות מקומיות מבוססות ועל ידי משפחות ממעמד סוציו-אקונומי בינוני וגבוה.

עוד בערוץ הדעות:

קרב אוויר סביבתי

לחזור לנקודת ההתחלה של הציונות

לאלימות אין פנים, מעמד או מגזר

אוונטי פופוליסט

תשאירו את התושבים מחוץ לוויכוח הפוליטי

הפער בתוספות התקציביות (מלבד הקצבת המדינה לחינוך) בין ילד בעשירון העליון לבין ילד בעשירונים התחתונים, הוא כמעט פי עשרה (על פי מחקר של ד"ר איריס הדר בן דוד, מומחית לכלכלת החינוך מאוניברסיטת בר אילן), ומי שרוצה לסגור את הפער הזה חייב להשלים אותו על ידי הסטת חלק מן התקציב המיועד ליישובים חזקים לטובת יישובים חלשים או בתוספות ייחודיות של המדינה אל היישובים הללו.

ברור לכל שילדים בעיירות פיתוח חלשות אינם זוכים, לא רק למיטב המורים שאינם מגיעים לאזור הזה, אלא לכל תוספות הפעילויות החינוכיות הממומנות על ידי הורים חזקים ובתמיכה של עיריות חזקות, הפער הזה ילך ויגדל אם לא תהיה התערבות מצד המדינה להזרמת תקציבים נוספים שיאפשרו שוויון הזדמנויות בחינוך.

עוד בהיותי חבר בוועדת החינוך של הכנסת לחמתי יחד עם יו"ר הוועדה, עמרם מצנע, למען תקצוב דיפרנציאלי מבלי לחשוש מרשויות חזקות. אך שר החינוך דאז, שי פירון, בחר בסחבת של דיונים במשך שנה שלמה, שמנעו למעשה תקצוב דיפרנציאלי שהיה אמור לתרום לצמצום הפערים בין יישובים חזקים ליישובים חלשים.

היהפוך השר לשעבר את עורו?

כמה ציני הוא לראות שמי שהיום מקים תנועה חברתית הוא הוא זה שמנע תיקון עוול חברתי חשוב והנציח את הפער שהולך וגדל. זה אותו שר שנלחם בחוק לביטול עובדי קבלן במערכת החינוך והוא אותו אדם שעיכב את החוק לעידוד מקצועות ההוראה, מה שהיה מפנה כוחות חזקים לפריפריה ומביא מורים בעלי הכשרה בקמה אקדמית גבוהה אל עיירות הפיתוח.

החגיגה של הפופוליזם נמשכת גם עכשיו, ומה שראינו אז אנו רואים גם היום - אמירות פופוליסטיות כמו "מי צריך תעודת בגרות עם 7 בחינות, מספיק 3 בחינות", בנוסף להכרזה על כך שאין צורך בבחינה פסיכומטרית, וגם צעדות בהן נוכחים חברי כנסת ממפלגת יש עתיד שנציגם בממשלת ישראל הוא שעיכב את אותם פתרונות. וכמו שאז שמענו הכרזות שמאחוריהם לא עמד שום דבר עקבי ויסודי חוץ מן הרצון להיות פופוליסט, כך גם היום כנראה זה ממשיך בהכרזות על תנועות פופוליסטיות. אנחנו צופים היום ולא מאמינים שאותם אנשים שלא ניצלו את ההזדמנות בסמכותם כדי לצמצם פערים חברתיים רוצים היום לעמוד בראש תנועה חברתית.

מערכת החינוך זקוקה לאנשים שמוכנים להשקיע במדיניות ארוכת טווח שתביא פירות בטוחים לעתיד החברה ולא לאופורטוניסטים שבוחרים בדרך הקלה של פופוליזם זול ובלתי אחראי. ההשקעה הטובה ביותר בחינוך היא להשקיע במורים ומי שרוצה להשקיע מבחינה חברתית כלכלית במדינה ובמיוחד בעיירות הפיתוח ידאג להביא מורים ברמה גבוהה ויעודד אותם בתגמולים ראויים.

הכותב הוא מנהל מרכז דהאן למורשת יהדות ספרד וח"כ לשעבר מטעם מפלגת ישראל ביתנו