הדור הצעיר של יהודי ארה"ב הולך ומתרחק מישראל

מערכת היחסים בין יהודי ארה"ב הצעירים לישראל הינה סיבה רצינית לדאגה. מרבית הקהילה היהודית המבוגרת גדלה עם זיכרונות ממקור ראשון על השואה ועדיין מתייחסת לישראל כאל מוקד החיים היהודיים. היהודים המבוגרים יותר ממשיכים להוקיר את ישראל גם כאשר אינם מצליחים להבין את הפוליטיקה הפנימית שלה וגם כשהם מסתייגים מגישתה של ישראל לענייני דת ומדינה או מודאגים מהחלטות ופעולות פוליטיות שנוקטת ישראל.

עוד בערוץ הדעות:

לצעוד למען כבוד וסובלנות

בחסות משרד החינוך: בתי הספר קרובים לפשיטת רגל

צרות עין או צרות אופקים?

פתרון לפני עונש

הסטטוס קוו פוגע בשבת

תמיכה בלתי מעורערת זו, שנותרה כחומה בצורה גם לנוכח חילוקי דעות פוליטיים, השקפות והבדלי סגנון נשענת במידה רבה על ההבנה שהישראלים הם אלה הנושאים בנטל הקיום היהודי הריבוני ועושים זאת בסביבה שנעשית יותר ויותר קשה.

הדור הצעיר של יהדות ארה"ב, לעומת זאת, רואה את הדברים באור אחר. ככל שהיהודים הצעירים בארה"ב מתבגרים, נרשמים ללימודים גבוהים ומצטרפים לכוח העבודה, אנו עדים לטרנספורמציה היסטורית ביחסה של הקהילה היהודית לישראל. זוהי טרנספורמציה המתרחשת למרות ההשפעה החיובית של תוכניות שונות המתמקדות בישראל, כגון "תגלית".

יותר מבכל תקופה אחרת, היהודים האמריקנים הצעירים, בניגוד לדור הוריהם, שופטים את ישראל מנקודת מבט ליברלית. בני דור המילניום האלה גדלו בתקופה שבה ישראל נתפסה כמעצמה אזורית עם תעשיית היי-טק מפותחת. רבים מהם סבורים שישראל אינה מפגינה את היצירתיות, הנדיבות והגמישות שניתן היה לצפות ממעצמה בסדר הגודל שלה. חלק מההתפתחויות שעליהן הם שומעים בחדשות גורמים להם לחשוב שישראל נוטשת את ערכיה הדמוקרטיים ואת הפלורליזם הדתי שלה. היהודים הצעירים האלה תורמים ומתנדבים בארגונים כמו גרינפיס ואמנסטי והם לא מבינים מדוע ארגוני זכויות האדם בישראל הם מוקד למתקפה מתמשכת.

הרבה צעירים יהודים בארה"ב כבר אינם משוכנעים שהפלסטינים הם האשמים היחידים בסיכול תהליך השלום. הם לא מבינים מדוע ישראל ממשיכה להרחיב ולהקים התנחלויות המחבלות בתקווה לפתרון של שתי מדינות ומדוע יוזמת השלום הערבית מתקבלת בציניות ולגלוג. עוצמה צבאית לבדה אינה מרשימה את הדור הצעיר של יהדות ארה"ב. הם מעריכים חוכמה, פתיחות וכבוד לבני אדם באשר הם, יהודים או לא יהודים. למרות שחלק מהערכים שהם מוקירים קיימים גם בישראל, היום קשה מתמיד להבחין בהם.

לא מרגישים שישראל היא מרכז חייהם היהודיים

השילוב של פגיעה בערכים דמוקרטיים עם מבוי סתום בתהליך השלום, מקשה מאוד על צעירים יהודיים רבים להמשיך להגן על ישראל בקמפוסים האקדמיים. במקום להגן על ישראל, הם מחפשים - ומוצאים - דרכים שונות לבטא את יהדותם. חלק מהדרכים הללו מתבטאות ב"תיקון עולם" או בהתעוררות רוחנית, ואינן מזוהות בהכרח עם מדינה יהודית. בניגוד לדור המבוגר יותר, הם לא מרגישים שישראל היא מרכז חייהם היהודיים.

אין לטעות ולחשוב שצעירים יהודים אלה הופכים לאוהדים או תומכים של הפלסטינים או שהם מערערים על הלגיטימיות של ישראל. הם פשוט מתרחקים מישראל. כאשר שואלים אותם על ישראל (וכל יהודי נשאל על ישראל) הם מותחים עליה ביקורת לעתים או נמנעים משיחה.

ייתכן שהישראלים מודעים להתפתחויות האלה. ייתכן שהם מתייחסים אליהן כאל מציאות בלתי-נעימה. עם זאת, על הישראלים לדעת שהם עצמם ממלאים תפקיד בהתפתחויות האלו וכי הבחירות הפוליטיות והאידיאולוגיות שלהם משפיעות ומחוללות שינוי באופן שצעירי יהדות ארה"ב תופסים את ישראל. למרות שאנו מכבדים את זכותם של הישראלים לבחור את דרכם הפוליטית, כציונים האוהבים את ישראל ותומכים בה, מחובתנו גם להביע את דאגתנו ודעתנו בעניין.

יהודי ארה"ב יכולים למלא תפקיד חשוב בהתמודדות עם האתגרים הניצבים בפני ישראל, כמו למשל הניסיונות לבודדה וקמפיין הדה-לגיטימציה של ה-BDS. ואולם, לאור התפיסה הנוכחית של מדיניות ישראל וערכיה., קשה עד מאוד לגייס את צעירי יהדות ארה"ב. אם מגמות אלה ימשיכו, אנו עלולים למצוא את עצמנו במצב שבו הקהילה היהודית בארה"ב הפכה לצופה מן הצד במקום לשותפה לסיפור של ישראל. זה יהיה הפסד עצום לשתי הקהילות.

מנהיגי ישראל צריכים להבין את תפקידם באיחוד יהדות התפוצות, להקשיב לה ולקחת אחריות על ההשפעות וההשלכות שיהיו להחלטותיהם על תפיסת ישראל בעיני יהודי ארה"ב. אי-הבאה בחשבון של יהדות ארה"ב תגרום לכולנו להפסיד.

השגריר נד ל. סיגל הוא יו"ר קרן יצחק רבין, ארגון ללא כוונת רווח שהוקם בכדי להנציח את הערכים, החזון והמורשת של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין. בעבר שימש כשגריר ארה"ב לשעבר לאיי בהאמאס בעת כהונתו של הנשיא ג'ורג' וו. בוש.