בחסות משרד החינוך: בתי הספר קרובים לפשיטת רגל

מערכת החינוך בישראל מתגאה במונח ישראלי אהוב, "חינם", לילדים מגיל 3. עם זאת, עם פתיחת שנת הלימודים, מקבלים ההורים טבלה סבוכה שנושאת את השם :"תשלומי הורים עבור שירותי רשות", בסופה סכום שעומד במקרה הטוב על מאות שקלים, ובמקרה הפחות טוב על אלפים - לא כולל ספרי לימוד, עזרים, תל"ן (תוכנית לימודים נוספת) ושיעורים פרטיים. 

עוד בערוץ הדעות:

צרות עין או צרות אופקים?

פתרון לפני עונש

הסטטוס קוו פוגע בשבת

גלגולי העיניים של הרבצ"ר

משפט שדה למפקדים

התשלום מורכב מסכומי בסיס - כמו תשלום חובה בגין ביטוח תאונות אישיות (עד 75 שקלים). על מנת לממן פעילויות העשרה, מסיבות טיולים ועוד, שהמדינה קבעה שהינם מרכיב חיוני במערכת הלימודים, על ההורים לשלם תשלום נוסף, תחת השם המטעה "תשלומי רשות".

בנוסף, על מנת לממן הרחבת דעת, הנכללת בטבלה, הומצא מושג הנקרא "רכישת שירותים מרצון". אלא שמעניין הגביה, משהו בין 582 שקלים (הסכום המאושר לכיתות א') ל-1,400 שקלים (מאושר בטבלת התשלומים לתלמידי תיכון ,שאינם תלמידי החינוך הדתי שם הסכומים מגיעים לאלפי שקלים), משרד החינוך מתנער. מפני שהתשלומים מוגדרים ככאלה שהינם "רשות" / "תשלומים מרצון", אין לאף גורם סמכות לחייב את ההורים לשלם.

כפועל יוצא מכך, בתוך הסכום המשולם מגולם סכום לא קטן שעיקרו סבסוד ההורים שלא ישלמו. ובשיטת ה"מצליח", הורים אלה, הצליחו לחסוך אלפי שקלים במהלך שנות לימוד ילדיהם.

לפי חוזר מנכ"ל רשאי בית הספר להוציא סכומי תשלום, אך ורק מתוך הסעיפים שהוגדרו בחוזר התשלומים, ואם כך היכן מופיע סעיף סבסוד/ תמיכות? האם מצפים מבתי הספר ללמד או להיות עסוקים בגבייה, השגת תרומות ובמתן הנחות להורים שידם אינה משגת? אם משרד החינוך חושב שכך צריך להיות, הרי שהיה צריך לאפשר לכל מוסד מנהל אדמיניסטרטיבי שיטפל בסוגיות אלה, ולא לצפות מאיתנו ההורים שנשקיע שעות רבות בסיוע לבית הספר. שהרי בסופו של דבר, משרד החינוך אמנם מחייב טיולים להכרת הארץ והמורשת על חשבון ההורים, אבל גם מצפה שבית הספר יוציא כל תלמיד, גם זה שהוריו יכולים, אבל בוחרים שלא לשלם.

בתי הספר מוצאים עצמם במערבולת כלכלית. מצד אחד הם רוצים להוציא את הטיול לפועל, הם רוצים סל תרבות וחייבים לקנות עזרים מקצועיים שונים, ומצד שני - לא כל ההורים משלמים. בית הספר נכנס למינוס או מקצץ בפעילויות. ההורים עדיין לא משלמים.הרשות המקומית ומשרד החינוך נאלצים להיכנס לתמונה, הלופ הזה הוא בלתי אפשרי והוא גם לא מתחשב בכאלה שרוצים חינוך, אך אין באפשרותם לשלם.

ומה הפתרון? כזה שיישקלו כל יתרונותיו וחסרונותיו. החל מגבייה כחלק מהמשכורת באופן פרוגרסיבי, דרך הוספת מימון לפעילויות על ידי משרד החינוך. פתרון, שבו לא יידרש מההורים שיקול הדעת באם לשלם או להשתתף בפעילויות. ומאידך לא יהיו מחויבים להיות נציגי הגבייה של בית הספר. פתרון שבו משרד החינוך אחראי על הכל "מקצה לקצה" - מתחיל מהגדרת יעדי החינוך, הגדרת תקציבם, ביצוע הגבייה ופיקוח על ההוצאה ובעיקר פיקוח על הלמידה והחינוך.

אבל, אם לא יושלם הפתרון באופן מיידי, החינוך בישראל יפשוט את הרגל. לא בגלל תלמידים, לא בגלל הורים. בגלל מדיניות בלתי אפשרית, ובלתי מותווית של משרד החינוך.

נורית שכטר - יו"ר הנהגת ההורים בשוהם, ממובילי המאבק בתשלומי ההורים