פתרון שתי מדינות בין שתי ועידות

מסע הבחירות האמריקני הסוער מגיע לישורת האחרונה השבוע עם הוועידה הרפובליקנית בקליבלנד, ובשבוע הבא עם התאספותם של הדמוקרטים לוועידתם בפילדלפיה. לקראת הוועידות, עדכנו שתי המפלגות את המצעים שלהן, מהם ניתן לגלות את מה שקורה בשנים האחרונות בפוליטיקה האמריקנית - פער הולך וגדל שנפער בין שתי המפלגות, אליו נופלים נושאים רבים, בהם גם ישראל.

עוד בערוץ הדעות:

בחסות לוינשטיין - שירות ללא הפרדה

הדור הצעיר של יהודי ארה"ב הולך ומתרחק מישראל

לצעוד למען כבוד וסובלנות

בחסות משרד החינוך: בתי הספר קרובים לפשיטת רגל

צרות עין או צרות אופקים?

סוד כוחה של הידידות המיוחדת והאיתנה בין ארה"ב לישראל הייתה תמיד הישענותה של תמיכה דו-מפלגתית. התמיכה האמריקנית בישראל וצורכי הביטחון שלה הייתה נושא שבקונצנזוס בפוליטיקה האמריקנית, בתוך כך, התחדדה התפיסה כי הבטחת בטחונה, כמו גם, עתידה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית תלוי בהשגת פתרון שתי מדינות לשני עמים. עמדה שהייתה בהלימה עם עמדת רוב הציבור הישראלי, רוב הציבור האמריקני, וגם רוב הציבור היהודי אמריקני. בהתאם, מסוף שנות ה-80 ועד היום כל הממשלים האמריקנים, בין אם דמוקרטים או רפובליקנים, חתרו לקידום מטרה זו.

אולם, בשנים האחרונות קורה תהליך מסוכן שבו ישראל הופכת לכלי לניגוח פוליטי, כאשר כל צד מנסה לזכות בקולות על ידי צביעת הצד השני כטוב פחות לישראל. כחלק מכך יש לחץ בתוך כל מפלגה לבדל עצמה מהמפלגה השנייה בנושא של ישראל, אולם בעוד המפלגה הדמוקרטית נשארה קרובה לקונצנזוס בעשרות השנים האחרונות המפלגה הרפובליקנית לקחה את זה צעד אחד רחוק מדי.

בצד הדמוקרטי עדכון המצע כלל בפעם הראשונה, הכרה בזכויות הלגיטימיות והשאיפות הלאומיות של העם הפלסטיני, תוך כדי אישור חשיבותו של פתרון שתי מדינות להבטחת עתידה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. בכך המפלגה בעצם ישרה קו עם הקונצנזוס של בוחריה. זו עמדה ששמענו מקלינטון וסנדרס במהלך הקמפיין ואשר מבטאת התקדמות מתפיסה אנכרוניסטית, שאינה רלוונטית יותר בקרב בוחרים דמוקרטים, לפיה להיות בעד ישראל אומר בהכרח להיות נגד הפלסטינים.

בצד הרפובליקני, לעומת זאת, הוחלט להסיר מן המצע את החלק שעסק בתמיכה בפתרון שתי המדינות, למחוק כל התייחסות לפלסטינים, ולדחות באופן נחרץ את הרעיון שישראל היא כוח כובש בגדה המערבית. השינויים האלה לא הגיעו משום מקום, הם פועל יוצא של מאמצים של שדולות ימין קיצוני, כמו ״כיפת ברזל PAC״, אשר רוצים לראות את המפלגה הרפובליקנית משווה בין תמיכה בישראל לתמיכה ב"ארץ ישראל השלמה" ובתוך כך להתייחס לפלסטינים כאילו הם לא קיימים.

העמדות האלו שמות את המפלגה הרפובליקנית מחוץ לקונצנזוס האמריקאי, וכנגד לא רק 80% בקרב יהדות ארה"ב שתומכים בפתרון שתי מדינות, אלא גם נגד עמדתו המוצהרת של ראש הממשלה נתניהו. וודאי רחוק מהנשיא הרפובליקני האחרון, בוש, אשר היה הנשיא הראשון שקרא באופן רשמי ופומבי להקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל. הוא, כמו גם, הנשיא בוש האב לפניו שמו את מלוא כובד משקלה של הדיפלומטיה האמריקנית - במדריד ובאנאפוליס - כדי להוביל לפתרון הסכסוך והגעה להסדר מדיני.

אלו שמאמינים כי פתרון שתי מדינות הוא הדרך היחידה להבטיח את עתידה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ולהבטיח את זכות ההגדרה העצמית של הפלסטינים במדינה משלהם, צריכים להסתכל על הפער הגדל בין המפלגות בנושאים אלה. כל מי שישראל יקרה לו חייב על כן לקחת חלק בבנייה מחדש של קונצנזוס דו-מפלגתי סביב דיפלומטיה ופתרון שתי מדינות, ולא להפוך את ישראל עוד יותר למשחק פוליטי-מפלגתי.

יעל פתיר, מנהלת J Street בישראל