הר הילדים המתים: בעקבות המצבות האלמוניות
מאות מצבות נקיות מכיתוב או כאלו שהשמות היטשטשו מעליהן פזורות ברחבי הר הזיתים, ותחתיהן קבורות טרגדיות של משפחות: "80% מהילדים באותן השנים לא שרדו עד גיל שנה", אומרת שרה ברנע, שיצאה בעקבות 900 שנות קבורה יהודית רציפה ומתועדת בהר הזיתים: "זו פשוט עיר גדולה. 110 אלף קברים יש שם: שכונות שלמות של מצבות אבן"
בנקרופוליס של ירושלים יש מעל למאה-אלף קברים מתועדים - ומורת דרך אחת בשם שרה ברנע, שמנסה לחבר את החיים לסיפורי ההיסטוריה הנשכחת של המתים, ובהם מאות ילדים שנחים מנוחת עולמים מתחת למצבות אלמוניות. 900 שנה של קבורה יהודית רציפה ומתועדת, אם נדייק.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
"מוזיאון תחת כיפת השמים", כך מכנה שרה ברנע את המקום שהפך להיות אזור העבודה החביב עליה. כבר 15 שנה מאז ש"נדבקה בחיידק" - והרומן עם מצבות העיר ירושלים נמשך במלוא עוזו. "הר הזיתים זו עיר גדולה", היא אומרת. "110 אלף קברים יש שם: שכונות שלמות של מצבות אבן".
קראו עוד בערוץ היהדות :
הכל התחיל למעשה בהדרכה שהיא מעבירה לקבוצות המסיירות במקום, אבל התגלגל לעבודת מחקר. "אני מסייעת למשפחות שרוצות לאתר קברים מסוימים, להגיע אליהם. אני עושה זאת בעזרת המאגר הממוחשב של מרכז המבקרים בעיר דוד, שמכיל רשומות ממוחשבות של נפטרים עשרות שנים אחורה".
הרשומות העצובות של הרב בריסק
ההדרכה לצד הסיוע למשפחות, הובילו את ברנע להעמיק ברשומות המתעדות את הקבורה במקום. ביום חמישי השבוע היא תפרוס את ממצאיה בכנס "מגל"ים את ירושלים" של המכון הגבוה ללימודי ירושלים. אחד ממקורות המידע על הקבורה בהר הזיתים, הוא התיעוד המעמיק שביצע רב בשם אשר לייב בריסק, שהיה גם סופר וביבליוגרף בירושלים של המאה ה-19.
"בריסק היה אדם משכיל מאוד, שרצה לדבריו 'להציל משיכחה שוכני עפר'", ברנע מספרת. "הוא החל לצאת מדי יום, החל משנת 1890, ותיעד כל מצבה ומצבה. כאשר הוזכרו אנשים מוכרים, הוא גם הוסיף עליהם פרטים" שלוש חלקות הספיק הרב בריסק לתעד, וחיבורו ראה אור בארבעים חוברות שאותן מכר לציבור הרחב, לפרנסתו.
לדברי ברנע, אלו מילאו תפקיד מרכזי בשיקום בית הקברות אחרי השלטון הירדני, שהרס את רובו בצורה שיטתית בתקופת כיבוש מזרח ירושלים. אך החוברות היו גם הטריגר שחיבר אותה לנושא קבורת ילדים. "תוך כדי דפדוף בחוברות האלו, המכונות 'התנ"ך של הר הזיתים', ראיתי שלמעשה כל נפטר שלישי שתועד על ידו היה ילד.
"הרב בריסק הוסיף רשימה חלקית של שמות הילדים שנקברו במקום דרך רשומות 'החברות קדישא' השונות שפעלו שם, חלקם רשמו פרטים בסיסיים כמו שם הילד, גילו לפעמים גם שם האב. אך רובם הסתפקו במילה אחת: ילד".
סגולה: חופה לילדים יתומים בבית הקברות
המספרים שאספה ברנע מתעדים מיתות של חמישה-שישה ילדים בכל חודש במאה ה-19, מתוך קהילה שמנתה כאלפיים עד שלושת-אלפים איש ואישה. "היו גם המון קבורות לא מתועדות של ילדים", הא אומרת. קוביות האבן הממלאות את ההר מציינות, לדבריה, קברי ילדים - רובם ללא כל סימון מזהה נוסף. מצבות אלו מספרות את סיפורם העגום של החיים בירושלים בעת ההיא.
"ירושלים הייתה מלאת מגפות. אני לא מחדשת בנוגע לזה כלום, אבל בבית הקברות באמת מצליחים להבין את האפקט של זה. עד אמצע המאה ה-19 לא היו רופאים בכלל בירושלים, כחלק מהתנגדות היישוב הישן למודרנה. הבורות היו מזוהמים, הצפיפות קשה, והעוני ונישואי הבוסר עשו את שלהם. הביטוי האמיתי של החיים בירושלים בתקופה הזו, נמצא בבית הקברות – בהר הזיתים".
לדברי ברנע, ה"חברה קדישא" האשכנזית עדיין מחזיקה ברשותה רשומות עתיקות. "אצל הספרדים נשרפו כל הרשומות שלפני 1909, בעקבות שריפה שפרצה בחדר הרשומות, אבל המספרים בכל מקרה גדולים מאוד".
אחת הסגולות לעצירת התמותה הקשה של הילדים באותן השנים, הייתה לחתן זוג ילדים יתומים במתחם בית הקברות. ומתברר כי חתונות מקבריות כאלה נערכו גם נערכו. "לא הייתה משפחה בירושלים שלא היה לה לפחות ילד אחד שנפטר. רובן משפחות אנונימיות. למשל, ירושלמי בשם יואל שוורץ שמתוך שמונת ילדיו - נותרו לו שתי בנות בלבד".
אבל היו טרגדיות גם במשפחות ידועות יותר. למשל, זו של אליעזר בן יהודה. "דבורה, אשתו הראשונה, נפטרה ממגפה. בתוך עשרה ימים מפטירתה - מתו עליו שלושה ילדים בזה אחר זה. לא ידוע עד היום איפה הם קבורים. בן יהודה נישא בשנית לחמדה, אחותה של דבורה, וגם תינוקם המשותף של בני הזוג, אהוד, נפטר בגיל שנה.
"גם דבורה, ביתה הבכורה של חמדה, שנקראה על שם אחותה, מתה בגיל 7 - ואם לא די בכל זה, גם נכדתו של בן יהודה מבנו בכורו, איתמר, ילדה שנקראה בשם העברי דרור - נפטרה בגיל ארבע. וזו כאמור טרגדיה של משפחה אחת בלבד".
"המציאות היא ש 80% מהתינוקות לא הגיעו לגיל שנה בכלל. במחקר שנעשה בשנות ה-90 הוצגה הערכה שלא פחות מ-40% מהקברים במקום הם של ילדים. מצד אחד זה נשמע לי חריג, אבל מצד שני תיעוד של תינוקות שנפטרו בלידתם או זמן קצר אחרי (המכונים בעגה ההלכתית 'נפלים'), בכלל לא תועדו".
ה"פר לשז" של ירושלים
כמו בתי קברות מפורסמים בערי בירה אחרות בעולם - הפר לשז של פריז, ההייגייט בלונדון או אפילו בית הקברות היהודי של פראג - גם הר הזיתים מציע מנה גדושה של גותיקה יהודית למהדרין, ושלל סיפורים מרתקים על המתים השוכנים בו. אך שלא כמו בבתי העלמין המפורסמים בעולם, המבקרים הישראלים עדיין לא קופצים על המציאה.
"הדימוי של המקום הוא נוראי" אומרת ברנע. "קודם כל, יש את הרגישות הביטחונית. אני מסתובבת שם ללא חשש, ויש אזורים שלמים שהם שוקקי חיים, אבל בציבור יש חשש כזה. וחוץ מזה, אנשים חושבים שהר הזיתים זה מקום הקבורה של 'היישוב הישן' - עלוב, מוזנח וחסר כל משמעות היסטורית, ואין דבר רחוק יותר מן האמת. זהו בית קברות עתיק ביותר. הקברים הראשונים בו הם מערות וכוכי קבורה מימי בית ראשון".
"לאחר חורבן בית המקדש השני, בשנת 70 לספירה, לא הורשתה התיישבות יהודית בירושלים, ואם אסור ליהודים לגור במקום, אז קברים של יהודים לא יהיו בו. אבל עולי רגל מספרים בעדויות כתובות על בית קברות יהודי במקום כבר מסוף המאה ה-13, ומאז יש למעשה רצף מתועד של קבורה יהודית במקום, מה שמעיד שהייתה שם קהילה יהודית.
"הר הזיתים טעון במסורות. המסורת היהודית אומרת שמתי הר הזיתים יהיו הראשונים לקום לתחייה בביאת המשיח, וזה יכול להסביר למה רבים רצו להיקבר דווקא שם".
"בואו לירושלים במקום למרוקו"
ברנע מונה רשימה מרתקת ומפתיעה של דמויות מוכרות שקבורות במקום, חלקן כבר מהמאה ה-16. "המשורר
ארז ביטון הציע למשרד החינוך לקחת תלמידים לקברים במרוקו, אבל פה, בהר הזיתים, קבורים רבים מה'ראשונים לציון' – הרבנים הראשיים הספרדים שכונו בעבר 'חכם באשי', וכל אחד מהם - ענק רוח ופורץ דרך. למה אותם אף אחד לא מזכיר או מוקיר? למה שלא יביאו תלמידים לירושלים במקום למרוקו?"
"לצד רבנים כמו 'אור החיים' וחיים ניסים אבולעפיה, קבורים כאן בין היתר גם ש"י עגנון, יואל משה סלמון (מהבלדה המפורסמת), ראש ממשלת ישראל לשעבר מנחם בגין, הנרייטה סאלד, המשורר אורי צבי גרינברג, וגם אנשים פחות מוכרים אבל לא פחות מרתקים, כמו סופיה דויצ'בה, הפתולוגית הראשונה בישראל, הפרופסורית היחידה באוניברסיטה - וארוסתו של חיים ויצמן שש שנים. מי שמע עליה בכלל? דרך המצבות מגלים עולם ומלואו".
- שרה ברנע תרצה בכנס "מגלי"ם את ירושלים" של המכון הגבוה ללימודי ירושלים, ביום חמישי (4/8).
