"חברי הדרקון אליוט": צער דיבוב דרקונים
אולפני דיסני גילו את ארכיון סרטי העבר שלהם, ומחדשים אותו עם גרסאות עדכניות ל"היפהפייה הנרדמת", "ספר הג'ונגל" וגם "חברי הדרקון אליוט" שביים יוצר האינדי דיוויד לאורי. זו אינה דרמה שגרתית לכל המשפחה מבית התאגיד, והיא ראויה ביותר לצפייה - אלא שהדיבוב הנורא לעברית פוגם בה
לפעמים קצת קשה לזכור, אבל חוץ ממארוול, לוקאספילם, פיקסר והחבובות, לתאגיד הבידור דיסני יש גם נכסים ותיקים משל עצמו. מאז ההצלחה הגדולה של "מליפיסנט" (2014) סומן מסלול רווחים חדש: ניעור האבק הפיננסי מעל קלאסיקות של האולפן לטובת דור חדש של צרכנים. השינוי נובע מהבנה שילדי הדור הנוכחי נזקקים להעלאת רף הריגוש - קמצוץ אמביוולנטיות מוסרית, שימוש מאסיבי ב-CGI, עלילה דינמית יותר ואקשן אינטנסיבי מכפי שהיה במקור.
בינתיים גישה זו מוכיחה את עצמה, לכל הפחות מבחינת שורת הרווח. "סינדרלה" (2015), ו"ספר הג'ונגל" (2016) היו הצלחות גדולות. ב-2017 תצא גרסה ל"היפה והחיה" וסרט המשך ל"מרי פופינס", וכבר החלה העבודה על עדכון דומה ל"פינוקיו". "חברי הדרקון אליוט" ("Pete's Dragon") יכול להשתייך לקבוצה זו, אך הן המקור והן עיבודו הם גם קצת חריגים.
הסרט המקורי "חברי הדרקון אליוט" נוצר ב-1977, תקופה די מדושדשת לאולפני דיסני, בה יצא סרטי אנימציה בינוניים ונשכחים ("הרפתקאות ברנרד וביאנקה"), וסרטי לייב אקשן שזכו להצלחה מינורית ("אמא ליום אחד" מ-1976). "חברי הדרקון אליוט" היו ניסיון לשחזר את המתכונת של מיוזיקל המשלב בין אנימציה ללייב אקשן, זו שהצליחה באופן פנומנאלי ב"מרי פופינס" (1964). אין פלא שהסרט המקורי היה מיושן כבר כשיצא.
בעיבוד הנוכחי נותר רק הרעיון המרכזי של חברות בין ילד ודרקון והאופן בו החברה האנושית הרגילה מתייחסת לקשר זה. אין זה מיוזיקל קומי אלא דרמה אמוציונלית. במקום אליוט הדרקון כיצור מטופש קסום ועליז, כאן מודגש הקשר הסימביוטי בינו לבין הילד. אותה מתכונת של פנטזיה מלודרמטית מסרטי הילדים של שנות ה-80 המזוהה בעיקר עם "אי.טי: חבר מכוכב אחר".
ביקורות נוספות בערוץ הקולנוע:
בסצנת הפתיחה מתייתם פיט בן ה-4 מהוריו במהלך טיול בעומקם של היערות. תוך זמן קצר הוא מאומץ על ידי הדרקון החביב בעל הפרווה הירוקה. זהו דרקון כלבי במיוחד בהתנהגותו, נאמנותו ומראה פניו. נדמה שהעיצוב שלו שאב לא מעט השראה מפאלקור - הדרקון הצמרירי מ"הסיפור שאינו נגמר" (1984).
בקפיצה של שש שנים קדימה פיט (אוקס פגלי) הוא ילד פרא שחי עם אליוט בהרמוניה. ליתר דיוק הוא נראה כילד פרא, אך ממשיך להשתמש בשפה (אליוט לא מדבר) ולצייר. כך הסרט עוקף בקלילות בעיות של ביות ילד פרא שהיו יכולות לצוץ בהמשך.
חוטבי העצים נכנסים יותר ויותר לעומק היער בו הם חיים, והמפגש בין פיט לבני האדם הוא בלתי נמנע. שומרת היערות גרייס (ברייס דאלאס האוורד) תהפוך להיות דמות מרכזית בניסיון להחזיר את פיט לעולם בני האדם והמשפחה האנושית. אביה של גרייס (רוברט רדפורד) נהנה לספר לילדי העיירה על הדרקון שהוא ראה בילדותו והשמועות אודותיו הפכו לפולקלור מקומי. ג'ק (ווס בנטלי), הארוס של גרייס, הוא בחור טוב, אבל הוא ואחיו המאוד לא נחמד גאווין (קארל אורבן) מתפרנסים מכריתת עצים.
שאלות שהסרט מציב מבחינה עלילתית נוגעות ליכולת של פיט לחזור להיות ילד במסגרת משפחתית, והיכולת של אליוט הדרקון לשרוד את הסכנה של בני האדם שמנסים לתפוס אותו ממש כפי שהם רוצים להחריב את הטבע. אלו נושאים שמהדהדים בלא מעט סרטי ילדים, אך כאן הם מוצגים בדרך שמכבדת את הצופים הצעירים.
דיוויד לאורי, הבמאי (והתסריטאי-שותף) של הסרט, אינו בחירה מובנת מאליה לסרט לכל המשפחה של דיסני. עבודתו על "נאהבים חוץ לחוק" (2013) גרמה למבקרים רבים להשוות את סגנונו לזה של טרנס מאליק. כעורך הוא שותף לסרט המדע בדיוני המאתגר "Upstream Color" מ-2013. שני סרטים שבהם, כל אחד בדרכו, יש בחינה של היחסים בין האדם והטבע. לאורי, כיוצר עצמאי, אינו נמחק בעבודתו בשירות התאגיד, אלא מצליח למצוא נקודת איזון הולמת. הוא מביא התבוננות סבלנית ביחסים בין אליוט ופיט, ומבט השומר על הפליאה נוכח יופיו של הטבע. זוהי עמדה שיכולה לתגמל מבחינה רגשית את הקהל המתאים.
"חברי הדרקון אליוט" (ארצות הברית) - במאי: דיוויד לאורי. שחקנים ראשיים: אוקס פיגלי, ברייס דאלאס הווארד, רוברט רדפורד, ווס בנטלי וקארל אורבן. אורך הסרט: 102 דקות.
