"סאלי": טום הנקס בהופעה משובחת
קלינט איסטווד אוהב גברים מקצוענים, כאלה שיודעים מה הם רוצים ואף פעם לא טועים. כזה הוא גיבור סרטו חדש "סאלי" - צ'סלי סאלנברגר שהנחית מטוס נוסעים במימי נהר ההדסון. נישאת על גבי המשחק המוצלח של טום הנקס, הדרמה מתרכזת בפרט האמריקני ההירואי מול הממסד
רבים מ-34 הסרטים שביים קלינט איסטווד ביותר מארבעים שנות קריירה כבמאי עוסקים בגיבור האמריקני, וליתר דיוק בפער שבין היסטוריה ומיתולוגיה הגלום בדמותו. זו הסיבה שלא מעט מהם גם מעמידים במרכזם דמויות היסטוריות שבאמצעותן בוחן איסטווד את מושג הגבריות ומידת האמביוולנטיות הנלווית לו. הגבריות הזו מזוהה גם עם מקצוענות, והנושא הזה - מקצוענות, הוא גם אחד המרכזיים בסרטו החדש והיפה, "סאלי" ("Sully").
"סאלי", שהוא סרטו ה-35 כבמאי (איסטווד בן ה-85 הוא אחד הבמאים המבוגרים ביותר הפעילים כיום) מביא את סיפורו האמיתי של הטייס צ'סלי סאלנברגר - הידוע בכינויו סאלי - שב-15 בינואר 2009 הנחית בשלום מטוס שמנועיו יצאו מכלל שימוש ועל סיפונו 155 נוסעים במימי נהר ההדסון בניו יורק. האירוע הזה שזכה לכינוי "הנס על ההדסון" הפך את סאלי לגיבור אמריקני, אך מהר מאוד החלו הספקות לכרסם אם אמנם הוא פעל כשורה.
התקלה הנדירה נגרמה בעקבות התנגשות בלהק ציפורים ששיתק את מנועי המטוס. בדקות שנותרו עד ההתרסקות הונחו בפני סאלי אפשרויות לנחיתת חירום בשדה התעופה לה גוורדיה ובשדה נוסף בניו ג'רזי, אבל שיקול הדעת שלו העדיף את האופציה של הנהר הסמוך. אך האם לא מדובר היה, אחרי הכל, בסיכון מיותר של חיי אדם? ועדת חקירה שמוקמת על ידי המועצה הלאומית לבטיחות בתעבורה מטילה ספק במעשה הגבורה לכאורה של סאלי.
סאלי המגולם בידי טום הנקס המצויד בשיער ושפם לבנים, בהופעה שקרוב לוודאי תביא לו מועמדות לאוסקר, אינו מפקפק לרגע: הוא עשה את הדבר היחיד שאפשר היה לעשותו. אך ועדת החקירה מסתמכת על נתונים וסימולציות שמוכיחים ההיפך: סאלי יכול היה להנחית את המטוס בבטחה באחד משדות התעופה שהועמדו לרשותו. החוויה הטראומטית, העדויות הממושכות בפני הוועדה, והריחוק מביתו ומאשתו (לורה ליני המבוזבזת) גורמים לו לסיוטים ונדודי שינה.
ביקורות נוספות בערוץ הקולנוע :
"סאלי" מבוסס על ספרו של סאלנברגר (שנכתב בשיתוף עם ג'פרי זסלו) "Highest Duty", וגם אם קשה לדעת (והאמת, זה גם לא נורא חשוב) אם התסריט של טוד קומרניקי מציג את ישיבות הוועדה כפי שאכן התנהלו, העובדה היא שחבריה הם הנבלים של הסרט - לא כל כך במובן של סרטי פשע אלא יותר באופן שמזכיר את אנשי הממסד המדכאים בסרטי פרנק קפרה משנות ה-30 ("מר דידס הולך העירה", "מר סמית הולך לוושינגטון"). דמותו של סאלי נהפכת, אם כך, לגיבור הכל-אמריקאי שמכריע את הממסד העוין בזכות נחישותו והתעקשותו על ערכים של הגינות ומקצוענות אנושית אמיתית המבוססת על 42 שנות ניסיון אווירי - ערכים המאותגרים על ידי נתונים ממוחשבים והדמיות מלאכותיות. עוד גרסה של מלחמת האדם מול הטכנולוגיה.
סרטו של איסטווד, שאורכו 96 דקות בלבד (סרט קצר במונחי הזמנים האלה), ניחן בתמציתיות האופיינית לו. סצינת נחיתת החירום, שמגיעה רק במחציתו, אינה מתהדרת באפקטים חזותיים שנוטלים את תשומת הלב מהסיפור האנושי. להבדיל מ"הטיסה" (2012), סרטו של רוברט זמקיס שתיאר אירוע דומה - הסצינה הזו אינה מתוארת בריאליזם הופך קרביים, וגיבורו איננו דמות בעייתית כלל ועיקר (שם גילם דנזל וושינגטון טייס מכור לאלכוהול וסמים שמנחית מטוס נוסעים בשדה פתוח).
כשבאים לחשוב על זה, "סאלי" מהווה מעין יצירה משלימה ל"צלף אמריקאי", סרטו הקודם של איסטווד מ-2014 (שהפך ללהיט המפתיע של אותה שנה), שגיבורו האגדי נחשב למחסל הקטלני ביותר בתולדות צבא ארה"ב - אם תרצו, עוד סוג של מקצוענות (מפוקפקת). בשני הסרטים מציג איסטווד את צידה ההרואי אך גם המסויט של הגבריות שבמרכזם, ואת ההערצה שמייצגה זוכה לה. באחת הסצינות היפות בסרט פוסע סאלי, מיוסר ופזור דעת, אל בר ניו יורקי שבעליו הנלהב מזהה אותו ואף מכריז שקבע משקה על שמו.
ואמנם, שני הסרטים עוסקים בגיבורים פוסט-טראומטיים. "סאלי" מצולם ברובו בחללים סגורים (חדרי מלון, אולמות דיונים) ויש בו הרבה סצינות ליליות. לא בדיוק סגנון הצילום המזוהה עם סרטים שעניינם גבורה אמריקאית. בתנועתו ברחובות, לנשום אוויר צח, הנקס, באחד מתפקידיו הטובים ביותר, נדמה כאדם רדוף, ומשהו בו מזכיר דמות מפילם נואר.
האישה, ממש כמו ב"צלף אמריקאי", נותרת בבית, מאחור, שעה שבעלה הטוב נלחם לבדו את מלחמתו בממסד. איסטווד היה תמיד במאי של גברים ודמויות גבריות-מיתיות, ושחקנית מצוינת כליני מסתפקת בתפקיד שמציע לה בעיקר שיחות טלפון מודאגות. אהרון אקהרט מגלם את טייס המשנה שדמותו נדמית כמעט מיותרת, בעיקר משום שתשומת הלב מוענקת בלעדית לסאלי של הנקס. הנאום שהוא נושא בישיבת הסיכום של ועדת החקירה לא היה מבייש את ג'יימס סטיוארט, השחקן הכי כל-אמריקני שאי פעם היה (שבעצמו שירת כטייס במלחמת העולם השנייה, ואף גילם את דמותו של צ'רלס לינדברג בסרטו של בילי וויילדר "הרוח של סנט לואיס" מ-1957) - מייצגה המובהק של אמריקה הגיבורה, הצודקת, הטובה והלבנה.
"סאלי" (ארצות הברית) - במאי: קלינט איסטווד. שחקנים ראשיים: טום הנקס, אהרון אקהרט ולורה ליני. אורך הסרט: 96 דקות.
