בדרך לאוסקר, עוצרים במאהל בדואי בנגב
עילית זקצר, במאית הדרמה דוברת הערבית "סופת חול" שתייצג את ישראל במירוץ לאוסקר הזר, מספרת למדור הערות הבמאי על העבודה עם השחקנים הבוגרים והילדים, ומסבירה איך הצילומים בנגב הפכו לסופת קמח. "היה לי מאוד חשוב שאנשים לא יראו סרט על בדואים ויגידו: 'טוב, זה רחוק ממני'", היא אומרת
אחרי טקס פרסי אופיר באשדוד, בו זכה הסרט "סופת חול" בפרס הגדול לסרט הישראלי הטוב ביותר, מצאה עצמה הבמאית עילית זקצר צועדת ברחובות תל אביב בדרכה אל דירתה הקטנה. בידה אחזה את הפסלון שהוענק לה לאות הוקרה על הישגה, בתגובה זכתה גם במחיאות כפיים ספונטניות מעוברים ושבים. היו אלה רגעים קטנים של אושר שהגיעו אחרי הסערה הגדולה שעוררה מירי רגב בנאומה בטקס. רגעים קטנים כמו אלו שעשו את הדרמה הרגישה שלה לגדולה כל כך.
.jpg "זקצר בסט הצילומים (צילום: ורד אדיר)")
בכך השלימה זקצר שנה מדהימה מבחינתה, שהתחילה עם זכיה בפרס העלילתי הבינלאומי בפסטיבל סאנדנס, והמשיכה בפסטיבלים המכובדים של ברלין, לוקרנו וטורונטו או בדרום קוריאה וטייוואן. "ראיתי את הפסל של סאנדנס, ושמתי לידו את הפסל של האקדמיה ואמרתי - וואו, איזו שנה", משחזרת זקצר בדבריה להערות הבמאי, ואף מודה: "אני מאוד גאה בסרט הזה". ויש לה על מה להתגאות: אחרי ש"סופת חול" זכה בפרס הסרט הטוב, והיא עצמה בפרס הבימוי, זקצר יכולה להביט קדימה לטקס האוסקר אליו תנסה להגיע כמועמדת ישראל בקטגוריית הסרט הזר.
במאים נוספים מספרים על סרטיהם ב-ynet :
- האחים פז על "ג'רוזלם"
- דורית חכים על "ירח בבית 12"
- שי כנות על "ארבע על ארבע"
- קובי מחט על "האוצר מעבר לנהר"
- מיכל ויניק על "ברש"
- שמעון דותן על "המתנחלים"
- אודי אלוני על "ג'אנקשן 48"
- רועי פלורנטין על "ילד טוב ירושלים"
- אסף קורמן על "גאליס קונקט"
עלילת "סופת חול" מתחוללת בקהילה בדואית בנגב, שם נאבקת ליילה הצעירה (למיס עמאר) על זכותה לעצמאות רומנטית מול המסורת השמרנית המקובלת שכובלת אותה ואת אבי המשפחה סולימן (הייתאם עומארי). זאת לאחר הגילוי כי היא חולקת בסתר רגעים אינטימיים עם אנואר (ג'לאל מסרווה), ללא הסכמת אביה המייעד אותה כאישת לגבר אחר. במקביל אמה ג'לילה (רובא בלאל-עספור, זוכת פרס אופיר לשחקנית משנה) מוצאת עצמה מאויימת על ידי אישה צעירה שמצטרפת למשפחה ככלתו החדשה של סולימן. הסרט דובר הערבית הוא הפקה ישראלית, שנוגעת, כך מתברר, לאנשים בכל העולם.
"אחת התגובות הראשונות שאני מקבלת מהסרט, ולא משנה איפה זה בעולם, היא שמי שצפה יכול לזהות בו את עצמו. שהתמות מתאימות לתרבות המקומית, לא משנה איפה היא. שתמיד הבן אדם רואה את עצמו או את אמא שלו או את אחותו או את השכנה ממול, וזה משהו שהיה לי חשוב להשיג במהלך העבודה. היה לי מאוד חשוב שאנשים לא יראו סרט על בדואים ויגידו: 'טוב, זה רחוק ממני. זו תרבות שהיא שונה ממני', וירגישו בדיוק ההיפך. שכמה שזה רחוק, זה קרוב. זה בעצם בדיוק כמו כולנו. והתמות, והדרמה וחיי המשפחה זה משהו שמחבר ומגשר בין כל התרבויות".
איך גרמה זקצר לרובא בלאל להיכנס לדמות בסצנה רגשית אינטנסיבית אחת? מדוע לעבוד עם ילדים על הסט זה בעצם סוג של משחק? ולמה סיימה היוצרת כל יום צילום כשהיא מכוסה בקמח? זאת ועוד בכתבת הערות הבמאי על הסרט "סופת חול".
