"אנחנו יהודים, מותר לנו לצחוק על עצמנו"
בקומדיה "הלהקה האחרונה בלבנון", היוצר איציק קריחלי צוחק על ערבים ויהודים, צה"ל והחיזבאללה. "אף אחד לא יכול להגיד שזה סרט ימני או שמאלני", הוא אומר, ומספר למה קטורזה אלתר חופשי על הסט, ואיך הצליחו להזיז חמור עקשן אחד. הערות הבמאי
להריץ דאחקות על חשבון צה"ל והחיזבאללה או ללגלג על מחבלים מוסלמים ועל ג'ובניקים רכרוכיים - הקומדיה "הלהקה האחרונה בלבנון" צוחקת על כולם ללא הבדלי דת, צבע ומין. אף אחד לא יוצא נקי בסרט, או עצוב מן האולם. הכל ברוח טובה. הבמאי והתסריטאי איציק קריחלי ושותפו לבימוי בן בכר דאגו לכך במהלך ההפקה, למרות לא מעט תקלות, צרות וגם חמור עקשן אחד.
העקרון המנחה של קריחלי, בכר וצוותם היה שאפשר לצחוק על הכל, בעיקר על עצמנו. "אלעד גביש המפיק הגיע אלי יום אחד, ואמר לי: 'איציק, יש מגזר שלא צחקת עליו בסרט הזה? אתה רוצה שכולם יירדו עלינו?'. אבל בסופו של דבר זה סרט על בני אדם, שצוחק על כולם", מבהיר היוצר.
"הלהקה האחרונה בלבנון" היא קומדיית פשע המתרחשת בלבנון, ערב הנסיגה ממנה ב-2000. גיבוריה הם שלושה צעירים ישראלים (עפר שכטר, עופר חיון ואורי לייזרוביץ') שמוצאים עצמם מעורפלים במוצב צה"לי ומגלים שנשכחו מאחור בשטח האויב על ידי מפקד המוצב סא"ל נישרי - שהוא במקרה גם סוחר סמים ערמומי. בניסיון להגיע חזרה לשטח ישראל, הם מוצאים עצמם בקרב על החיים ומסתבכים עם אנשי צד"ל עם חרדת נטישה, לוחמי חיזבאללה תאבי בצע ועברייני צעצוע. למזלם, יש מי שזוכר אותם ודואג להם בצד השני של הגבול.
במאים נוספים מספרים על סרטיהם ב-ynet :
- עילית זקצר על "סופת חול"
- האחים פז על "ג'רוזלם"
- דורית חכים על "ירח בבית 12"
- שי כנות על "ארבע על ארבע"
- קובי מחט על "האוצר מעבר לנהר"
- מיכל ויניק על "ברש"
- שמעון דותן על "המתנחלים"
- אודי אלוני על "ג'אנקשן 48"
למרות חוסר התקינות הפוליטית של התסריט והדמויות, הוא מבהיר שאין מדובר בסרט פוליטי - כולם פה חוטפים. "אף אחד לא יכול לבוא בטענות ולהגיד שזה סרט ימני או שמאלני", הוא אומר, "אני חושב שיש איזה משהו שאנחנו שכחנו, וזה קצת לצחוק על עצמנו. לפחות בסרט הזה ניסיתי להזכיר לעצמנו שאנחנו יהודים ומותר לנו לצחוק על עצמנו. ואם זה היה טוב במשך הרבה שנים, אז כדאי שנמשיך".
בסרט בכיכובם של שכטר, חיון ולייזרוביץ', משתתפים גם דניאל גל, דנה פרידר, ג'ורג' איסקנדר, הישאם סולימן, סלים דאו, ואף קריחלי עצמו שמגלם את הנבל סא"ל נישרי. הוא ליהק גם את הקומיקאי הנערץ עליו ישראל קטורזה לתפקיד קצין בכיר. "רציתי להיות כמוהו", אומר קריחלי ונזכר בהופעה של הסטנדאפיסט הוותיק שהותירה אותו רועד.
אז איך עשרה ניצבים לבושי מדים שהועמדו על גבעה אחת בשטח הפכו על המסך לפלוגה שלמה בליווי שני מסוקי קרב? למה קטורזה יכול היה לאלתר כאוות נפשו על הסט? ומדוע נדרש צוות ההפקה לרכוש אתון כדי להמריץ חמור עקשן במיוחד שהתעלם באלגנטיות מקריאות האקשן? זאת ועוד בכתבת הערות הבמאי עם איציק קריחלי על "הלהקה האחרונה בלבנון".
