הברקזיט של העיתונות מהאמת

על רקע שלל תגובות ההלם, החיל והרעדה של התקשורת בארה"ב, בשאר מדינות המערב ובישראל, כשהחל להתברר (ביום רביעי לפנות בוקר, שעון ישראל) כי הדונלד טראמפ הנורא עומד לנצח את הילרי קלינטון בבחירות לנשיאות ארה"ב, בלטה אמירתו של ג'ון קינג מ-CNN, שטען: "השיח שניהלנו בשבועות שלפני הבחירות לא היה מבוסס על המציאות". הייתה זו הכרה מאוחרת, ומאוד לא קונצנזואלית בקרב עמיתיו למקצוע, בקריאה לקויה של המציאות, ובהצבת אחרת, אופטימית, תחתיה - אך חלילה לא היה בכך משום הודאה בעיוות מכוון שלה כדי לסייע בהכתרה של קלינטון.

עוד בערוץ הדעות:

נצחונה של משרוקית הכלבים

חיוך גדול, אמריקה

רוסיה וישראל - רבע מאה ועוד אחת

הטיה מוטיבציונית (מתן סבירות גבוהה למדי להתרחשותם של אירועים עתידיים, רק משום שמאוד משתוקקים שהם יתרחשו) קשה, הטיית אישוש (דבקות לא רציונלית בעמדות שכבר הוכחו כמופרכות), והתמסרות עדרית נטולת כל ביקורתיות לנרטיב ששלט בכיפה - שימשו בערבוביה בקרב רובה ככולה של התקשורת ושאר קובעי הטעם והריח מקרב האליטות במערב כמו בישראל. הרי מהדורות קודמות של ההטיות הקשות הללו, כמו הבחירות האחרונות בישראל והברקזיט בבריטניה, היו אמורות, למצער, לשמש סוג של תמרור אזהרה, ולו מינורי, מפני חריצת דין בלתי מסויגת לגבי תוצאות הבחירות בארה"ב. ואולם, תמרורי אזהרה כאלה, ככל שהיו לנגד עיניהם של חלקם, נקברו קבורת חמור.

מבעד למסכי הבערות והנחרצות שהורמו כאן ובארה"ב, ברוב גאון והתנשאות, קשה עד בלתי אפשרי היה להגניב קמצוץ של ספק והסתייגות לגבי תוצאות הבחירות. מי שהמרה את פי המיליה התקשורתי, והעריך שטראמפ ינצח, נדחה בבוז ולעג. זה היה, למשל, גורלו של ח"כ מהליכוד, שהעז ברוב חוצפתו לומר לפני פאנל הפרשנים בערוץ 10 שהוא מעריך כי "טראמפ ייקח את הבחירות". הלוא אך טבעי ש"דברי ההבל של הח"כ, שדיבר, כמובן, מנהמות לבו" יזכו לצחקוקים וקריאות גיחוך מפי פרשני הערוץ.

כך, למשל, שלושה מבין שלל הגופים שערכו סקרים בארה"ב - LA Times/USC Tracking, Rasmussen ו-IBD/TIPP Tracking - ואשר הצביעו לא אחת על יתרון לטראמפ, כמעט שלא זכו להתייחסות תקשורתית. התעלמות ואבסורד אלה בולטים על רקע העובדה ש-IBD/TIPP Tracking דייק בממוצע יותר ממכוני סקרים אחרים בשלוש מערכות הבחירות הקודמות בארה"ב, של 2004, 2008 ו-2012. כך, במקום בו מטרת העל (עצירת טראמפ) דורשת יצירת מציאות חלופית, גם כלי הסקירה עם הרקורד המוכח נופל שדוד.

עיוורון אינטלקטואלי

אותו עיוורון אינטלקטואלי, התנשאות וחוסר יושרה גם לא מצא, כמובן, כל בעיה לוגית בחיבור הטענה החוזרת ונשנית, כי לא ניתן להעלות על הדעת הצבעה לבור, גזען, בריון, שקרן, מיזוגן ומטרידן, עם הטענה שבוחריו הם חד-ממדיים, נבערים, גזענים ומיזוגנים. אם לטעמם שלל בוחריו עשויים בצלם גזענותו ושאר מגרעותיו של טראמפ, האם לא מתבקש שהם ייתנו לו את קולם? שכן אם מספרם של אלה הוא גבוה מספיק כדי לבחור במספר האלקטורים הנדרש (270), האם רק עצם העובדה שהוא נושא על גבו את חטוטרת הגזענות והמיזוגניות, אמורה לגרום לכך שלא ניתן להעלות על הדעת את בחירתו?

ואולם, זאת לא הייתה רק קריאת מציאות שאינה טובה משל סומא בארובה, כשרצונותיה של אותה תקשורת השתלטו לחלוטין על הערכותיה - זה היה גם ניסיון גס, בוטה ובלתי מוסווה להשפיע על תוצאות הבחירות.

ואולי יש בכך גם לא מעט מהצדק הפואטי: המדיה, שהניחה, כנראה מבלי משים, את התשתית לעיוות זה, וחגגה בטרם עת את ניצחון נבחריה ורעיונותיה, נאלצת לשאת שוב את קלונה ברבים, אחרי שהתברר שמיטב השיר (הערכותיה) שהפיצה בחוצות – כזבו.

"לא ניתן ללמד סרטן ללכת ישר", טען אריסטופנאס לפני כ-2,400 שנה, וסביר להניח שגם ההתבזות הפומבית, והפגיעה הניכרת במוניטין ובאמינות לא יגרמו לאותה מדיה שלא לסטות מדרך הישר, לכשתיקרה על דרכה ההזדמנות הראשונה.