צפו: סתיו שפיר שרה תהילים, קובי אוז מתפייט
שר האוצר ויתר על המוזיקה ובחר לדקלם את "יה שמע אביונך", ח"כ רחל עזריה ביצעה את "עת שעת רצון", ונטע אלקיים, מלווה בפסנתר, ריגשה עם "שחרת לך": חברי כנסת ואמנים מדגימים בפועל מהו הפיוט שהכי התחברו אליו. אתם מוזמנים להתרגש
"שִׁיר לַמַּעֲלוֹת, אֶשָּׂא עֵינַי, אֶל הֶהָרִים. מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי". את המילים האלו, מתוך ספר התהילים, מכיר כמעט כל יהודי וישראלי. כשאתם עוצמים עיניים ומריצים את המזמור הזה בראש, סביר להניח שאתם מדמיינים אותו בסלסול הים־תיכוני המוכר, ובאווירה דתית.
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
בפועל, פיוטים הם כבר מזמן לא נחלתם של דתיים בלבד. בשנים האחרונות הוציאו גם אמנים חילונים רבים אלבומים שכללו פיוטים, והז'אנר הזה תופס מקום של כבוד גם בבתים של אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות, אשכנזים כמזרחים.
עוד תרבות בערוץ היהדות:
- מוזיקה: להתפלל עם לאונרד כהן
- אלבום: בלי להופיע ובלי לשיר בפני גברים
- סטנדאפ: מוחמד ואמיר לא דופקים חשבון
- צילום: ערבי בהתנחלות, אתאיסט בבית כנסת: מחברים קצוות
- מופע: דניאל זמיר "אומר תהילים כדי להיות בן אדם "
- מוזיאון: החוקרים מתלבטים: מי הרג את גוליית
?
ולמרות זאת, התמיכה הכלכלית של הממשלה בעולם הפיוט לא מגיעה באופן שווה לכל האוכלוסיות. למה? דעות קדומות. הצעת חוק של ח"כ רחל עזריה ("כולנו"), שגייסה גם את יו"ר מפלגתה, משה כחלון, צפויה לשים קץ לאפליה הקטנה הזאת, ולאפשר חלוקה שוויונית של הכספים כך שמוסדות ציבור ופעילות תרבותית שעוסקים בתחום היהדות הישראלית והפיוט, יקבלו ביטוי בחלוקת תקציב התרבות. כן, בלי מעורבותה של שרת התרבות, מירי רגב.
"הדבק שמחבר בינינו"
כדי להדגיש את החיבור בין הפיוט לבין כלל גווני האוכלוסייה, ביקשנו מכמה חברי כנסת ואמנים לזמר לנו את הפיוט שאליו הם מתחברים יותר מכל. כך, למשל, ח"כ סתיו שפיר ("המחנה הציוני") לקחה לידיה את הגיטרה, וביצעה באופן מרשים את "שיר למעלות". כחלון ויתר על המוזיקה ובחר לדקלם את "יה שמע אביונך", עזריה עצמה ביצעה את "עת שעת רצון", קובי אוז נתן א־קפלה של "אדון יה", נטע אלקיים, מלווה בפסנתר, ריגשה עם "שחרת לך".
"היופי בישראל הוא הגיוון שיש באוכלוסייה, הקשת היהודית רחבה", אומרת ח"כ עזריה, שומרת תורה ומצוות שגדלה על עולם המזמורים הזה. "הפיוט – אותו קישוט מקסים של התפילה היהודית – מהווה מעין בסיס משותף לכל החלקים בפסיפס הצבעוני שנקרא העם היהודי.
"הפיוט הוא הדבק שמקשר בינינו לבין המורשת והמסורת היהודית, כפי שהכרנו בבית אמא ואבא, ללא כפייה וללא קונוטציה של מאבק. כיום אין במדינת ישראל מספיק מענה לחילונים או מסורתיים שמעוניינים בתרבות יהודית או מסורתית".
עזריה מוסיפה כי "רוב הציבור לא מזדהה עם ההגדרה הקשיחה של חילוניים ודתיים, והישראלים רוצים לשמוע פיוטים מבית אבא ואמא בלי מאבקים ומריבות. לפיכך, אני רואה חשיבות ערכית לתמיכה במוסדות תרבות אשר מספקים תקצוב ליהדות ישראלית שאיננה מיועדת רק לדתיים, ותחום הפיוט הוא אחד מהם".
יו"ר מפלגתה, שר האוצר משה כחלון, שתומך בהצעה (ולכן היא צפויה לעבור ולקבל תקצוב ממשרדו), מרגיש שפיוטים הם חלק בלתי נפרד מההיסטוריה והתרבות של עם ישראל, וכמובן גם מביתו שלו. הוא עצמו בחר בפיוט מתוך הסליחות.
"עבורי, פיוטים זה משהו מאוד יהודי ותרבותי. זו מסורת", הוא אומר. "לאורך כל הדורות ליוו אותנו פיוטים, אם זה בבתי כנסת או בכל מקום אחר. אין מצב שאשמע פיוט ולא אתרגש".
להכיר את השונוּת
על הנייר סתיו שפיר היא אולי שם מפתיע ברשימה בגלל הסטריאוטיפ. אבל כאשר שמעה על היוזמה, הצטרפה בשמחה. הרקע המוזיקלי שלה כמובן לא הזיק. דרך הפיוטים, היא מסבירה, אפשר ללמוד לא מעט על החברה הישראלית.
"הפיוט מחזיק דרך המוזיקה את הדי־אן־איי של להיות יהודי", אומרת שפיר. "דרך הפיוט אפשר להבין כמה מהדי־אן־איי הזה מורכב, עשיר ומלא בפרטים. דרך הפיוטים ניתן ללמוד מה העסיק כל קהילה וקהילה, ובזמן שאנחנו מדברים על בניית חברה ישראלית אחת – האפשרות להאזין יחד לפיוטים השונים היא הזדמנות להכיר את השונות והגוונים שיוצרים את היהדות והישראליות. פיוט הוא כמו כמוסה שמחזיקה בתוכה את הלב הפועם של הקהילות, ויש לשמר את הלב הזה למען מה שהיה ומה שעתיד להיות".
קובי אוז שבחר בקלאסיקה, מסביר כי לפיוטים אין קצב ומקצב קבועים, ובוודאי שלא לחן ספציפי. "אני אוהב במיוחד פיוטים עם תחכום לשוני ולחן ממכר, לא כאלו המתרפסים", הוא אומר. "כאלה שקב"ה בהם הוא יותר 'אבינו' מ'מלכנו'. וגם אני מאוד אוהב את לשון הקרבה ל-ה', למשל בפיוט 'יה חביבי'''.
הפייטניות רוצות לפרוץ
אלקיים, שמבצעת בעצמה פיוטים גם בלי קשר להצעת החוק או לפרויקט, בחרה להדגיש את העובדה שלמרות שנשים רבות שרות פיוטים, רק מעטות מהן מצליחות לפרוץ החוצה אל המיינסטרים. "מי שכן פרצה, הקריבה המון בחייה האישיים", היא אומרת בכנות. "המודעות לפיוט גדלה בזכות ארגונים כמו 'קהילות שרות' ופסטיבל הפיוט, אך ככל שנחדיר את הפיוט למערכת החינוך, ויותר נשים ייחשפו לפיוט בסביבה, יצוף גל נשי של פייטניות שיביאו איתן קולות מרעננים וחדשים".
מיכל ברמן, מנכ"לית "פנים – איגוד ארגוני יהדות ישראלית" שעוסקת רבות בנושא, מסכמת: "הפיוט הפך בשנים האחרונות לתופעה רחבה שמחברת בין מסורת, תרבות, משפחה ורוחניות. עשרות-אלפי ישראלים צורכים תרבות יהודית-ישראלית, ובפרט את תרבות הפיוט, שבכוחה לחבר בין קצוות ולהדגיש את המכנה המשותף המחבר בין המגזרים השונים. אנו מברכים על חתירתם של שר האוצר כחלון ושל ח"כ רחל עזריה לתמוך בתחום".
הכתבה מתפרסמת גם ב"ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
