על העיוורון: "תנו להיכנס עם כלב נחייה לבית הכנסת"

מפגינה חרדית חנקה מתפללת בכותל. צפו בתיעוד

אבידר מספר כי "יש בעיה להיכנס לבתי כנסת בישראל עם כלב נחייה", ומדגיש כי הבעיה איננה בפסיקה הרבנית – "יש פסיקה מסודרת שקובעת שלכלב נחייה מותר להיכנס לבתי כנסת" – אלא עם ציבור המתפללים עצמו.

"הציבור לא אוהב כלבי נחייה, לא רוצה שייכנס כלב, ופה מתחילה הבעיה. צריך להכשיר את הלבבות כדי שיפתחו את הדלת של בית הכנסת, שזה מוסד ציבורי".

חוסמים את הכניסה לבית הכנסת בגופם

אבידר מספר על "תירוצים מתירוצים שונים" שבהם הוא נתקל בבואו לבית הכנסת: "אולי תקשור אותו בחוץ, אולי במרפסת, תנסה לבוא בלי הכלב... זה לא נחמד". גם ההסברים כי לא מדובר בחיית מחמד אינם מסייעים: "זה נתקל באטימות, בעיניים בוהות שכאילו אומרות: שחרר אותנו מהעול שלך. אל תציק לנו פה. לא מתאים כלב, וזהו. וזה במקרים הקלים".

מה זה מקרים פחות קלים?

"כשמישהו אומר לי: אתה לא יכול להיכנס לפה, וחוסם בגופו את שער בית הכנסת".

"זה הציבור שלא מבין, לא אוהב בעלי חיים, לא רוצה בעלי חיים בתוך בית הכנסת. הרבנים מבינים שזו פסיקה מוחלטת, ברורה". שי אבידר

כעת יוצאים אבידר וחבריו בקמפיין בשיתוף רבני "צהר", להנגשת בתי הכנסת לעיוורים עם כלבי נחייה. "אני חושב שנגישות מגיעה לכולם", מסביר אבידר. "כמו שלך יש זכות לחצות ברמזור, ויש לך מעבר חציה ומדרגות בבניין ומעקה – אז גם אני כאדם עיוור זכאי לאותה הנגישות.

"אני אזרח שווה זכויות, משלם מיסים, שירתתי בצה"ל, אני לא חושב שלא אמורות להיות לי זכויות שוות - ובפרט לגבי מבנים ציבוריים. בית כנסת זה לא מקום פרטי, זה מקום ציבורי וזכותי להיכנס אליו בצורה חופשית בלי ברבורים וקשקושים מאחורי הגב, זה לא נעים".

אבידר מספר כי החיבור של רבני "צהר" לסוגיה היה מיידי. "אני לא חושב שיש רב בישראל שאין לו אוזן פתוחה וקשבת", הוא מדגיש. "זה הציבור שלא מבין, לא אוהב בעלי חיים, לא רוצה בעלי חיים בתוך בית הכנסת. הרבנים מבינים שזו פסיקה מוחלטת, ברורה, כלב הוא לא דבר טמא. הוא חי, הוא נושם ומותר לו להיכנס לבית כנסת, ובפרט שהוא העיניים שלי. הוא חלק מגופי, לא משהו שהוא זר לגופי".