הילד שבספר: "גם ברגעים הקשים ביותר - הוא לא הפסיק לצחוק"
הסופרת חיותה דויטש לא ידעה שפוסט בפייסבוק יוציא אותה למסע מרתק בעקבות נוצרייה צדיקה וילד שנשאר בן עשר בשואה, אבל שמחת החיים והתושייה לא עוזבת אותו גם היום, בשנות השמונים לחייו. רישק-ריצ'רד ונגר שיכל לקצין הנאצי ברחוב, יכול ללמד כל אחד כמה דברים על החיים
ד"ר חיותה דויטש חיפשה בפייסבוק חומר לספר, ולא ידעה שייצא מזה ספר אחר לגמרי. סיפור הצלה מופלא של ילד קטן בתקופת החושך של אירופה הנאצית, שהוא הכל חוץ ממחקר תיעודי או ספרות ביוגרפית תיעודית.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
"קרן שמש ביער" היא קרן השמש של רישיק-ריצ'רד ונגר, כוכב הפרוזה של דויטש (בהוצאת "פרדס") – המתגורר היום, בשנות השמונים לחייו, בנורדיה - נמרץ ועליז כמו שהיה גם בזמנים הקשים ההם.
עוד תרבות בערוץ היהדות:
- עיון: יומני גיבורת המרד מתפרסמים - בלי הצנזורה
- סִפרות: עורך דין? תקראו לו סופר ילדים
- תערוכה: תמצית הרוע: התמונות שלא יתנו לכם מנוח
- תעודה: גבולות הקדושה: בחורות בביקיני ליד ספר תורה
- אופנה: התצוגה שלא תשאיר אתכם אדישים
- הצגה: החרדיות של מולייר: על הבמה - נשים בלבד
- קליפ: רמי קלינשטיין ויונתן רזאל עם "ארצנו הקטנטונת "
-
שירה: מאיה מורנו בשיר אהבה יפה כלבנה: "אני זו שמוכיחה שאתה קיים "
ביולי 1942, לאחר שהנאצים כבשו את בלארוס במסגרת "מבצע ברברוסה", הם הנהיגו בשטח הכבוש עוצר בשעות הלילה. רישיק ונגר בן העשר איבד את הוריו שבועיים קודם לכן, לאחר שהגרמנים ירו בהם למוות. באין לו נפש חיה שתשמור את נפשו, הוא הפר את העוצר.
כשהלך ברחוב ראה מולו קצין נאצי, אך תחת לקפוא על מקומו, הוא ניגש לקצין ושאל ברוסית: "יש לך סיגריה?" הקצין התפוצץ מצחוק ושאל: "בן כמה אתה? אבא שלך יודע שאתה מעשן?" הילד בעל התושייה השיב: "אם לא תגיד לו - הוא לא יידע". הקצין שוב פרץ בצחוק, כיבד את הילד בסיגריה - ושוב צחק כשהילד הוסיף: "יש לך אש?" הקצין הדליק לו את הסיגריה, והמליץ לילד לברוח.
לא "ספרות שואה" קלאסית
זהו ספרה השישי של הסופרת והעורכת חיותה דויטש. את ונגר שידכה לה ההיסטוריונית ד"ר ענת קוטנר, שעבדה בזמנו ב"יד ושם" והכירה את משפחתו. "כיום הוא מספרת בצחוק, שזה 'השידוך' הראשון שהצליח לה".
"גיליתי איש באמצע שנות ה-80 לחייו, עם המון כריזמה והומור מדהים", היא מספרת. "האמת שהוא היה כל כך מצחיק ושופע בדיחות, והסיפור שלו היה כל כך מדהים, עד שבשלב מסוים באמת חששתי האם ניתן להפוך את זה לספר".
ואיך בני המשפחה קיבלו את ההחלטה להפוך את הספר לרומן, ולא ל"ספרות שואה" קלאסית?
"הדבר נעשה על דעתם, כמובן. היה ברור להם שאני כותבת רומן לכל דבר, שהוא קריא וגם מותח. למעשה זה יותר מ'ספר שואה'. זה ספר על טוב ורע; על מה חשוב בעולם".
דויטש מוסיפה כי "כתיבת ביוגרפיה היא סוג של ריקוד בין המציאות לדמיון. צריך להיזהר ששני הרקדנים לא ידרכו זה לזה על כפות הרגליים. למציאות ולדבקות בפרטים אסור לדרוך לדמיון על הרגליים, ולהפך. רק כך ניתן לעשות מסיפור טוב את אותה נקודה של התעלות, שמאפשרת התרוממות.
"את היופי ששום עובדות יבשות לא יכולות לעשות, ספרות טובה עושה. כך כתבתי את ספרי 'נחמה' על נחמה ליבוביץ'. חשוב להדגיש שבשני המקרים, לא סיפרתי עובדות שלא היו, אבל הפכתי את הסיפור לקריא".
מפגש משעשע בגשם
אחת מגיבורות הספר היא תרזה דולנגה־וורז'ושק, חסידת אומות עולם שהצילה את חייו של ונגר, תוך סיכון חייה וחיי בתה. הבעיה הייתה שתרזה הלכה לעולמה בשנות ה-50, כתוצאה מאותם העינויים שספגה שנים קודם לכם מידי הנאצים, בשל התנגדותה לרייך השלישי. דויטש יצאה למסע בערבות בלארוס מלווה ביונתן ונגר, בנו של ריצ'רד, כדי לפגוש את ליטקה, בתה של המנוחה שגם היא כיום בשנות ה-80 המאוחרות של חייה.
"המפגש היה מרתק ומרגש, אבל גם מצחיק", היא מספרת. "בחלק מהזמן הייתה מתורגמנית, אבל באחד הלילות, למשל, יצאנו לטיול בגשם עם הכלב שלה. היא דיברה גרמנית, אני עניתי לה ביידיש וזה היה משעשע. אבל השיחות איתה והשוטטות בחברתה במקומות שבהם חיו ריצ'רד והוריו, בנו את הסיפור.
"הספר נולד כאשר הכתיבה נעה בין המציאות לבין רובד בדוי שבו הכנסתי את עצמי כדמות בדויה בספר, שמנסה לחלץ מריצ'רד-רישיק את הסיפור, בעוד הוא יורה בדיחות בצרורות".
אמא תרזה
הוריו של רישיק-ריצ'רד היו משכילים ובורגנים, מסורתיים אך לא דתיים. האב עבד כרואה חשבון והאם כתופרת. לאחר שבאוגוסט 1939 נחתם הסכם על חלוקתה של פולין בין גרמניה לברית המועצות, היהודים שסירבו לקבל על עצמם את מצוות הקומוניזם הוגלו כעונש לסיביר, בלי לדעת שצפויים להם רעב, מחלות ומחסור - אבל גם סיכוי טוב לשרוד את מלחמת העולם שעמדה לפרוץ.
בני משפחת ונגר, כמו רבים מיהודי פולין, הסכימו להפוך לנתינים של אמא רוסיה מבלי לדעת שבהמשך יפר הרייך השלישי את חוזה אי-ההתקפה, וגורל רובם המוחלט של יהודי פולין יהיה השמדה.
בהוראת השלטונות נשלחו הוונגרים, עם יהודים נוספים, לכפר קטן בשם סטולוביץ'. "הם היו בהלם - הישר מוורשה הם הגיעו למקום של כפריים-גויים, ויהודים דוברי יידיש שלבושים כמו חסידים", דויטש מספרת.
"למרות שהקהילה היהודית קיבלה אותם יפה, לא הייתה הרבה שפה משותפת, ולעומת זאת היו להם קשרים טובים עם גולים משכילים מפולין, כמו למשל האלמנה תרזה שגידלה את בתה הקטנה, ופוטרה בגלל נטיות פוליטיות אנטי-קומוניסטיות. היא הפכה העוזרת של אביו של רישיק, וכך נולדה ידידות בין המשפחות. כשהבינו שכלתה אליהם הרעה, פנה אביו של רישיק לתרזה וביקש – הצילי את הילד. תרזה מלאה את בקשתו".
"לאחר כיבוש האזור על ידי הגרמנים, החלו האקציות. באקציה הראשונה נלקחו הוריו של רישיק עם שאר בני הכפר סטולוביץ' ליער, שם נורו למוות והושלכו אל הבורות. הספר עוקב אחרי רישיק המנסה לשרוד, ואחר תרזה שמחפשת מקומות מסתור ליתום הקטן, תוך סיכון עצום".
"עם סיום המלחמה הוא אותר על ידי דודיו, שלקחו אותו לאנגליה, שם התחנך ונשא אישה. בהמשך נולדו להם שני ילדים, ולאחר מלחמת ששת הימים הם עלו לישראל".
מה את לקחת איתך מהמסע הזה?
"אני למדתי מריצ'רד איך להסתכל על הדברים המצחיקים והטובים בחיים, גם בתקופות הכי נוראות. זו כמובן עבודה לחיים. האיש פשוט לא מפסיק להתבדח".
