זה לא שיווק, זו הזניה: בין דוגמניות בחלב לנבואות זעם
הנביא הושע רוצה לזעזע את העם ונושא זונה לאישה על מנת להציע נבואה "אחרת". שגריר ישראל בבורמה מציע יום עצמאות "אחר". האחד מבקש להשתמש באישה על מנת לזעזע, האחר משתמש בנשים על מנת להחניף לתקשורת המקומית, ושניהם משתמשים בה ומעדיפים לשכוח שהיא קיימת
מיניות ועירום לא מדאיגים אותי
אני לא מתנגדת לשימוש בעירום או בפתיינות מינית באמנות וגם בפרסום, ודווקא בשל כך שאלתי את עצמי מדוע הרגשתי דחייה וכעס נוכח קבלת הפנים שנערכה בשגרירות ישראל בבורמה (או הרפובליקה של איחוד מיאנמר - השם שבחר השלטון הצבאי) לרגל יום העצמאות ה-69 של מדינת ישראל.
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
בכניסה לקבלת הפנים הועמד מיצג שהורכב מתריסר דוגמניות (מקומיות, לא ישראליות) לבושות בשמלות לבנות דקות, גופן מושרה באמבטיית חלב ומצופה בתכשיטים של המעצבת קרן וולף.בשביל שניישר קו על העובדות - דף הבית של השגרירות (בשפה האנגלית) נפתח בתמונה של דוגמנית במיצג, ולצדה הכיתוב: "חוגגים את יום העצמאות ה-69 – דרך אחרת לחגוג את יום העצמאות הישראלי". Different way. תכלס.
העדר הקשר בין דוגמניות בורמזיות ברוטב חלב, ליום העצמאות - הוא בעיניי לא הבעיה האמיתית. אני גם מוכנה לתת לשגרירות קרדיט שכוונת המֵיצג הייתה להמחיש את אמונתנו ב"ארץ זבת חלב ודבש", או להביא לתודעתם של המקומיים את החוק המקראי "לא תבשל גדי בחלב אמו", ואולי ליישם את דברי החוכמה של משלי (כ"ז, כ"ז): "וְדֵי חֲלֵב עִזִּים לְלַחְמְךָ... וְחַיִּים לְנַעֲרוֹתֶיךָ".
כך או אחרת, חלב, תכשיטים ונערות בורמזיות הם סמלים ישראליים ויהודיים עתיקים, וכמה נאה, גם אם שונה, לציין בדרך זו 69 שנות עצמאות.
קידום מכירות? לבריאות
גם התמיהה על הבחירה בתכשיטנית ישראלית אחת שתציג את מרכולתה (באירוע הממומן מכספי המיסים שלנו), ותזכה לקידום מכירות נאה בחסות השגרירות, נראתה לי נכונה וראויה, שכן מה משקף טוב יותר 69 שנים של בחירות שלטוניות מפתיעות? מפרגנת.
איך אתן מגדירות ניצול?
החפצה. ניצול. הזנייה. אלה המושגים שעברו לי בראש כשראיתי את תמונות האירוע בשגרירות. כיוון שאינני מתנגדת לעירום ומיניות במרחב הציבורי, נדרשתי להסביר לעצמי למה לאירוע הזה אני ממש מתנגדת. עלי להודות לשגריר ישראל בבורמה, דני זונשיין, שאתגר את סולם הערכים שלי ועזר לי להגדיר מהי הזניה.
בבסיס ההזניה מונחת תפיסת העולם לפיה מותר לאדם אחד להפוך את זולתו לאובייקט. להשתמש בה או בו באופן נצלני. המזנה מניח שבנות ובני אדם נועדו לשרתו ומותר לשים את גופם ונשמתם למרמס. אני כמובן לא מדברת על הדוגמניות הבורמזיות הספציפיות ששכבו ארוכות באמבטיית חלב צרה ומתקררת. יכול להיות שהן ממש אהבו את זה. אני מקווה שהן תוגמלו על כך בכסף רב.
מימי אסתר המלכה
אני מדברת על המשמעות התרבותית ועל הבניית מערכת היחסים שבין נשים לגברים. הבחירה לטבול נשים באמבטיות מעוררות תיאבון, במטרה להשביע את דמיונם ורעבונם של גברים שליטים, מתועדת כבר במגילת אסתר (ב', י"ב): "כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי מְרוּקֵיהֶן שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּשֶׁמֶן הַמֹּר וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בַּבְּשָׂמִים וּבְתַמְרוּקֵי הַנָּשִׁים".
זאת גם הייתה מטרת המייצג הישראלי, לגרות ולמשוך תשומת לב. הכי קרוב לחגורה. הכי נמוך שאפשר. השגריר לא ניסה אפילו להסוות זאת: "שש תחנות טלוויזיה ושבעה עיתונים וכלי תקשורת סיקרו את האירוע, ראיינו את האומנים ואותי. קטעים רבים שודרו כבר בחדשות המקומיות". הבנות שכבו באמבטיה וזכר האלפא זכה לפרסום וחשיפה. המשימה הושלמה. תחי מדינת ישראל.
זו לא אמנות
ואל תבלבלו במוח. המיצג הזה איננו אמנות. הוא פרסומת זולה. אמנות עוסקת בחתרנות, במרד במוסכמות. אמנות מעוררת מחשבה ויוצרת חוסר שקט בתודעתה של הצופה. אמנות לא אמורה לעסוק בחנפנות ובליטוף האגו הגברי (או כל אגו אחר). את זה עושים הסרסורים. את זה עושה הזנוּת. מה שהיה לנו שם בבורמה הרחוקה, זה שיווק זול ונמוך של מדינת ישראל.
מה אפשר היה לעשות?
יש מסעדות, חנויות בגדים ומסתבר שגם שגרירויות שחושבות שהכותרת "Different" מצדיקה כל רעיון גרוע, ומנקה אותם מאחריות למרכולתם. חברות, "Different" זה נחמד רק אם הוא מציע בחירה מדויקת יותר מזו שאינה "Different".
אני הייתי מציגה בפני האורחים בית מדרש יהודי-ישראלי מתחדש. הייתי מקדישה עשר דקות (או מעט יותר) לחוויית לימוד טקסט בחברותא, הייתי ממחישה להם איך למדו בבתי המדרש היהודיים לדורותיהם, ומה קורה עם זה היום בישראל.
הייתי מנגישה להם טקסט תלמודי, או פסקה מדברי הרמב"ם, שיר של לאה גולדברג, זלדה או יונה וולך. הייתי שמחה להציג בפנים, כמופת מוסרי ואמנותי, את השיר "נקמה" של טהא מוחמד עלי. הייתי מצרפת לכך מרצה נפלאה שתחשוף אותם להישגים האדירים של ישראל בתחומי הרוח והמדע. הייתי חושפת אותם למוסיקאית נהדרת ולשפית ישראלית שתציג את ההישגים שלנו בתחומי החקלאות והבישול. דוגמניות בורמזיות בחלב, באמא-שלכם?!
בחברותא עם הושע
מבחינתי, פרשת "במדבר" היא פרשת השבוע שלי, שכן מפטירים בה בהושע, הנביא שהצטווה לקחת לו אשת זנונים, שהשם הסמלי והמכוער שניתן לה הוא: גומר בת דבליים. הנביא גם ציווה ללדת ממנה "ילדי זנונים", ששמותיהם החינניים: יזרעאל, לא רוחמה ולא עמי. אלה שורשיי המקראיים ואני גאה בהם. וככל שישחירו המקורות את שמה ועיסוקה של האמא הרוחנית שלי, אני אתגאה בה.
מודל להזניה
עבור חכמי הדורות, השאלה הקשה ביותר שמעוררת ההפטרה היא האם הושע באמת נשא את אמי הרוחנית לאשה. כך טען רש"י (המבסס את עמדתו על התלמוד): "רבותינו אמרו כמשמעו", בעוד אחרים, כתרגום יונתן, טוענים שהמעשה היה חזון נבואי בלבד. כך כותב הרד"ק: "וכל זה היה במראה הנבואה. לא שלקח הושע הנביא אשת זנונים".
פרשני הדורות עסוקים בשאלת המוסריות של הנביא הושע; האם נעלה על הדעת שהוא באמת נשא לאישה זונה? הזונה היא עבורם "חפץ", אובייקט. היא המייצגת של הבושה וחוסר המוסריות. מבחינתם השאלה היחידה המעניינת היא האם הנביא ממזג עצמו עם בושה זו. גומר? היא לא קיימת והיא בוודאי לא הבעיה שלהם.
המשיכה לזונות והרתיעה מהן – היינו הך
הושע רוצה לזעזע את העם והוא לוקח זונה כאישה על מנת להציע different-נבואה. שגריר ישראל בבורמה מציע different-יום העצמאות. האחד מבקש להשתמש באישה על מנת לזעזע, האחר משתמש בנשים על מנת להחניף לתקשורת המקומית. שניהם משתמשים בה ומעדיפים לשכוח שהיא קיימת.
ובבית המדרש של הטוקבקים
אני כותבת את הטור הזה בעיצומו של יום ירושלים. מצעד הדגלים מול מצעד הפרחים. כיבוש או פשרות וויתורים. ירושלים חיה במתח בלתי נתפס בין קיום מגוון וצבעוני למאבקים יהירים על בלעדיות. בלב ימי ירושלים אלה, הגיעה לתיבת הדואר האלקטרוני שלי שאלה הלכתית, שאני מתביישת להציג את תוכנה, אבל מרגישה חובה לעשות זאת. נושא השאלה הוא: "יריקה אחר נוצרים". בכאב, בבושה וגם בנחרצות, אני מגיבה בסרטון לתשובתו של הרב דב ליאור.
שבת שלום!
לכל הטורים של רוחמה וייס
לפנייה לכתב/ת 
