ילד מהבן המת? להורים יש זכויות

במאמר שפרסם ב-ynet קבע הרב יובל שרלו כי "אין לאפשר להורים להשתמש בזרעו של בנם. היחידה שיכולה לקבל החלטות בתחום זה היא אשתו, אך לא אף אדם אחר, ומעמד ההורים זהה למעמדו של אדם זר". זאת משום שדווקא אלמנתו היא "שכרתה עמו ברית גם כדי ללדת ילדים, ומממשת את הברית הזו לאחר מותו".

<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. תעשו לנו לייק  >>  

הרב יובל שרלו והרב אברהם סתיו

קביעה זו נושאת משמעויות נוספות רבות, כגון קשרי ירושה בין הסב לנכדיו, מצווה על הסב ללמד תורה את נכדיו ולזון אותם, ומן הצד השני חובה (מסוימת) של "כיבוד אב" המוטלת על הנכד כלפי סבו. מכאן עולה כי הורי המת הם לכל הפחות "בעלי עניין", מה שלא ברור ביחס לאלמנה (כאשר מדובר בהפריה של אישה אחרת).

האישה: קרבה עד המוות

המקורות לא מתארים רק זיקה ישירה בין הסב לנכדיו, אלא זיקה שמשליכה גם על מעמדו של הבן-אב שנמצא בתווך. הגמרא אומרת שיעקב אבינו "פדה את אברהם מצער גידול בנים", בכך שלקח על עצמו את המטלה של גידול שנים-עשר השבטים של עם ישראל. דהיינו, הולדת הילדים וגידולם נתפסת כחסד שהבן עושה עם הוריו. יתר על כן, המדרש מספר שכאשר ראובן הציע ליעקב את ההצעה המחרידה "את שני בני תמית", השיב לו יעקב: "וכי בניך הם ולא בני?!" כלומר, בניו של אדם נחשבים במידה מסוימת כבניו של הוריו.

נדמה גם כי שאלת הזיקה של ההורים לזרע של בנם מהווה חלק משאלה רחבה יותר, והיא מידת הקשר בין ההורים והאלמנה לבנם המת. אין להכחיש את הקשר העמוק והייחודי שבין האישה לבעלה, וכבר אמרו חכמים "אין איש מת אלא לאשתו, ואין אישה מתה אלא לבעלה". דהיינו, הצער הכבד והאישי ביותר עם פטירת אדם, הוא זה של בן או בת זוגו.

אך דווקא לאחר המוות, הקִרבה החזקה יותר שנותרת היא בין אדם למשפחתו הביולוגית. על פי הפסיקה היהודית אישה איננה יורשת את בעלה, ואף הבעל אינו יורש את הנכסים שאשתו קיבלה לאחר מותה. הראשונים הסבירו זאת בכך שהקִרבה בין הבעל לאשתו קיימת בעוצמה רבה בזמן שהם חיים, אך משהו בה נפגע לאחר שמת אחד מהם.

ההורים: אפילו המוות לא יכול לנתק

מקום נוסף שבו מתבררת שאלת היחס בין ההורים לבן הזוג, הוא במקרה של ויכוח היכן לקבור את הנפטר. במקרה כזה נחלקו הפוסקים אם יש לקבור אישה ליד בעלה או ליד אביה, ואף שלמעשה נטו להכריע שיש לקבור ליד הבעל, הדגישו כי מדובר בהכרעה נקודתית הנוגעת לקבורה (וכן אפשר שמדובר דווקא במקרה של אישה שמתה, ולא במקרה ההפוך).

ההכרעה הנקודתית בשאלה זו חשובה פחות מן האמירה העקרונית העולה ממנה: להורים יש בהחלט מקום להשמיע עמדה בכל הנוגע לבנם המת.

ההורים אמנם לא כרתו ברית עם בנם. אך בניגוד לתפיסה המערבית המקדשת את הבחירה בלבד, היהדות נותנת מקום מרכזי הרבה יותר לזהות שעמה האדם נולד, גם אם לא בחר בה. וכל אדם נולד להוריו וזהותו שלובה בזהותם בקשר שאפילו המוות לא יכול לנתק.

יובהר כי אין במאמר זה כדי להכריע בשאלה המורכבת של הקמת זרע המת, שכוללת זוויות נוספות כגון טובת הילד, אומדן רצון המת ועוד. דבריי נועדו רק לבצר את מעמדם העקרוני של הורי הנפטר כצד בעל שייכות משמעותית לסוגיה.

• הרב אברהם סתיו לומד ומלמד בישיבת הר-עציון וחוקר בארגון רבני "צהר"