הקרב האחרון של ניצול השואה: "סבא נאבק להשבת הציורים"
אדית יוריך בת ה-28 יצאה למסע מתועד בעקבות מלחמתו של ניצול שואה, אז ילד בן 10, להשבת התמונות שהיו תלויות בבית סבתו, ושוויין מיליונים. הילד הזה הוא סבא שלה, ז'ורז' יוריך. "עבורו החזרת הציורים הייתה סגירת מעגל והשלמה עם זוועות העבר אחרי 73 שנה"
בשנת 2015 הפציע לעולם סרטה החשוב של הלן מירן ה"אישה בזהב", עיבוד של רב-המכר מאת אן-מארי א'וקונור משנת 2012, השנה שבה יצא גם "הנערה שהשארת מאחור" של ג'וג'ו מויס. הראשון מגולל את סיפורו המדהים (והאמיתי) של דיוקן מאת הצייר האוסטרי, גוסטב קלימט, שנבזז במהלך השואה - והוחזר ליורשת החוקית, מריה אלטמן, אחר מאבק משפטי ארוך וקשה. לשני (הבדיוני) אלמנטים דומים בבסיס הסיפור: מאבק משפטי סביב יצירה שנעלמת מבעליה היהודים במהלך השואה.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות >>
עכשו מגיע "היורש", ומוכיח שוב כי המציאות היא התסריטאית המדהימה ביותר: סרטה של אדית יוריך, בת 28 מקנדה, מספר את סיפורה של משפחה אוסטרית יהודית עשירה, ששארית הפליטה ממנה - ילד בן 10 ששרד את זוועות השואה - חוזר להילחם על רכוש משפחתו. הילד הזה, "היורש", הוא סבא שלה, ז'ורז' יוריך.
עוד תרבות בערוץ היהדות :
שיר: הסיפור שמאחורי "נרותיי הזעירים": היוצרים העיוורים שזכרו את האור
תוצרת חוץ: להיות סטודנט יהודי בארה"ב: "הם המכבים המודרנים "
- עיון: טרמפ עם אברהם אבינו: יאיר אגמון מפרש את התורה
- טלוויזיה: הראפר החסיד השחור הראשון: סיפורו המדהים של ניסים די בלאק
- מופע: אברהם פריד, ישי ריבו, יונתן רזאל, נאור כרמי ואריאל זילבר - ביחד
- מוזיאון: 50 שנה לסיום גלות לוב
תערוכה: המטפחת כמשל: הדתיות שנותנות צורה לצעקה
סיפורו של הסב שנפטר בתום המאבק, הפך לסרט דוקו אישי וייחודי המוקרן בימים אלה בפסטיבל הקולנוע היהודי בירושלים. במהלכו יוצאת הנכדה למסע אישי משלה בעקבות העבר הקשה של סבה, ומסעה לאיתורם (והשבתם) של שני ציורים נוספים של גוסטב קלימט (כן, אותו אמן מ"האישה בזהב"), שאותם תיאר רק מזיכרונות ילדותו – לצד ציור של אמן אוסטרי נוסף שהיה תלוי אף הוא בווילה של סבתו, שבה התגורר עם הוריו.
"זה באמת סיפור דומה", אומרת יוריך על "האישה בזהב". "למעשה, תוך כדי התחקיר למדתי שהמשפחה של סבי, משפחת זוכר-קנדל ומשפחת בלוך-באואר (בעלי 'האישה בזהב') היו באותו חוג חברתי בווינה. היה זה חוג מצומצם של יהודים אינטלקטואלים עשירים חובבי אומנות ומדעים. המשפחות האלו קנו ציורים מקלימט והם עשו החלפות ביניהן".
יוריך מספרת כי קלימט צייר פורטרטים של נשים שהוזמנו מראש, "שבהם כאמור מצוירות נשים יהודיות, ובהן אדל בלוך-באואר, המכונה 'אישה בזהב', וגם סבתו של סבי, עמליה זוכר-קנדל (מצד אמו), שהונצחה בדיוקן של קלימט הקרוי על שמה". בנוסף עסק בציור נופים – שניים מהם היו שייכים לסבתה שלה, "והיו תלויים בווילה השפחתית בה התגורר, ואותם זכר כילד קטן שחי שם איתה ועם הוריו".
סבא ניתק כל קשר עם הדת
בגיל 83 מחליט ז'ורז' יוריך לחפש אחר הציורים שזכר מילדותו. "ידעתי שהוא חיפש את הציורים האלה במשך 14 שנה", אומרת נכדתו. "לא היה לו שום מידע עליהם מלבד היותם של גוסטב קלימט, עד שנתקל בצילום של אחד מהם על כריכת ספר אמנות. למצוא את הציורים לקח לו שנים, כי הכול היה רק דרך הזיכרונות שלו. הוא זכר את הצבעים ואת מה שצויר. במסע האיתור הזה היו מעורבים במשך 14 שנה עורכי דין, חוקרים ואנשי אמנות.
"כשאני התחלתי את המסע שלי לאוסטריה הכול כבר נמצא". היא מוסיפה כי איתרה את הווילה של הסבתא שבה היו תלויים הציורים. "סבא שלי חשב שהיא נחרבה במלחמה, אבל היא הייתה שם בדיוק כמו שהוא תיאר אותה. מצאתי אותה דרך 'גוגל מאפס'".
"באישה בזהב" מתואר מאבקה ההירואי של יורשת משפחת בלוך-באור ברשויות האוסטריות, עד להשבת הציורים לבעליהם המקוריים. אבל יוריך טוענת כי האוסטרים שהיא פגשה במהלך המסע, היו ההפך הגמור. "הייתה הרבה מאוד אמפתיה; הרבה אנשים שמנסים להתעלות מעל זוועות העבר עד כמה שאפשר ולהכיר בהן.
"צריך להבין שרוב ההורים או הסבים שלהם היו חברים במפלגה הנאצית והם מנסים לעשות שינוי. היום לכל מוזיאון, גלריה או אספן יש חוקרים שתפקידם לוודא את מקור הציור ואת בעליו החוקיים. כל מי שפגש בסבא שלי ועזר לו היה מאוד נדיב. מצד שני, ייתכן שפגשתי רק במי שמנסים לעשות שינוי, ולא בצד השני".
סבא דיבר איתך על חייו באוסטריה כילד במשפחה יהודית? על תקופת המלחמה?
"הוא לא דיבר בכלל על מה שקרה בזמן המלחמה. התקופה הזו הייתה, ללא ספק, טראומטית בעבורו. הוא איבד את אימו ואת סבתו. אחרי המלחמה הוא לא רצה שום קשר עם הדת. הוא לא רצה לחזור לאוסטריה. הוא נשאר בבלגיה וניסה לשרוד כמיטב יכולתו. להיות יהודי בבלגיה בתקופה הזו לא היה להיט גדול, אז הוא ניסה להסתיר את יהדותו. הוא אולי קישר את כל מה שקרה עם הדת, ולכן בחייו החדשים לא היה מקום לדת.
"עבורי, כמי שנולדה במונטריאול לאם קתולית ואב יהודי, לא היה שום קשר לשום דת. לכן הסרט הזה היה מסע לגילוי השורשים האוסטרו-יהודים שלי. זה פתח לי את האפשרות להכיר מורשת שלא היה לי שום מושג עליה".
"ניצחתי בקרב שלי"
אחת הסצנות האחרונות בסרט היא זו שצולמה למעשה ראשונה. בשנת 2012 הושבו שני הציורים של קלימנט לז'ורז' יוריך. אחד מהם היה בידי אספן פרטי שבחר להשיב אותו לבעליו ללא משפט, והשני הוצג במוזיאון בזלצבורג.
"סבא רצה ללכת לראות את התמונות שאותן ראה לאחרונה בגיל 10. הן הועמדו למכירה פומבית כשהוא הבעלים, וזה היה רגע מאוד חשוב - עבורו אישית וגם עבורי כסטודנטית העוסקת בקולנוע. החלטתי להתלוות אליו לנסיעה לניו-יורק ולצלם את תגובתו למראה שלהם לאחר כל כך הרבה שנים. כך בעצם התחיל הסרט".
"האם אתה חושב שניצחת במאבק?" שואלת יוריך את סבה רגע אחרי מכירת הציורים, והוא עונה: "אני חושב שאני יכול לומר זאת. ניצחתי בקרב שלי. זה היה מסע ארוך, אבל הגיע לסיומו". שני הציורים נמכרו בניו-יורק - האחד ב-24 מיליון דולרים והשני ב-26 מיליון דולרים.
אבל יוריך מצננת את ההתלהבות: "האמת שלא ממש נשאר כסף אחרי המכירה של שני הציורים. היו עמלות גדולות לשלם לכל עורכי הדין והחוקרים שעבדו על השבתם לאורך כל אותן שנים ללא תמורה".
"המסע שלו הסתיים ושלי התחיל"
אחד הציורים נקנה על ידי אספן פרטי, ככל הנראה מסין, והשני על ידי אספן משוויץ. "את הציור השלישי של שני הילדים, שהיה תלוי מעל מיטת סבתו של אמן אוסטרי אחר, הוא קנה בעצמו מהכסף של המכירה - ותרם אותו למוזיאון לאומנות יפה במונטריאול, שם הוא מוצג גם היום, כהכרת תודה על קליטתו במדינה על ידי הקנדים כשהיה מהגר חסר כל".
"סבא גם מימן מיוזמתו שיפוץ של מגדל מים הישן עבור המוזיאון בזלצבורג, שבו היה כאמור אחד הציורים שהוחזר. המגדל נקרא מגדל עמליה זוכר-קנדל, והוא מיועד לציירים המעוניינים לשהות שם כדי הקדיש זמן לעבודתם האמנותית". יוריך אף הקים קרן מלגות לסטודנטים לאמנות.
 |
"זה היה סוף הסיפור שלו, סיום המסע", אומרת הנכדה. עשרה חודשים לאחר המכירה נפטר ז'ורז' יוריך בפתאומיות. "הוא נפטר בליל כיפור, ביום הכי קדוש ליהודים. עבורו החזרת הציורים הייתה סגירת מעגל והשלמה עם זוועות העבר אחרי 73 שנה. בשבילי אותו הרגע היה המסע שלי בעקבות העבר שלו-שלי. כעת הסרט מוצג בישראל. אני מגיעה להקרנה יחד עם אבי, ואפגוש משפחה שמתברר שיש לי פה, ומקווה שזה יהיה סגירת מעגל סמלית, גם בשבילי וגם בשביל סבא".
הסרט "היורש" הוקרן ב"פסטיבל הקולנוע היהודי", הנערך בימים אלה בסינמטק בירושלים (עד מחר, ה-21/12).
