חגיגה עצובה מרחוק: שארית יהדות אתיופיה מתגעגעת
הם חיים בלי שירותים או חיבור למים, כביסה עושים בדלי - ותנור האפייה הוא העצים שאוספים מהיער. "אל תשכחו אותנו", מתחננים כ-8,000 היהודים שנותרו במחנות המעבר בגונדר ואדיס אבבה - והם חוגגים עצמאות בקליפ מרגש שצולם באמצעות הטלפון הסלולרי בין בתי הבוץ ובית הכנסת
קריאות "מזל טוב ישראל", דגלי כחול-לבן, "התקווה" ואפילו פטישים בראש: אנשי הקהילה היהודית בגונדר, אתיופיה, החולמים לעלות לארץ, שלחו למדינה ולאזרחיה דרישת שלום, ברכות ואיחולים לרגל יום העצמאות ה-70, בדמות קליפ קצבי ומרגש שצולם והופק על ידי שני ישראלים שביקרו במקום. בסופו הם מתחננים: "אל תשכחו אותנו".
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
את הסרטון יזמו אהרן צוף מארגון "The heart of Israel" ועזרי טובי מעמותת ההסברה "בומרנג", כמחווה ליהודי אתיופיה הממתינים בגונדר ובאדיס אבבה לעלייה לישראל כדי להתאחד עם בני משפחותיהם החיים בארץ. השבוע יצאו השניים יחד לאתיופיה, ובאמצעות הטלפון הסלולרי צילמו את הברכה הלא-שגרתית למדינה, בהשתתפות עשרות מבני הקהילה שם – גברים ונשים, זקנים וילדים.
חוגגים עצמאות בערוץ היהדות :
- אם הבנים מפנסילבניה: ארבעה חיילים - ולב שמתפוצץ מגאווה
- 70 לישראל: נולד עם המדינה - ועשה עלייה
- שנה בתמונה: הכרזות שלא ישאירו אתכם אדישים
טובי מספר כי שארית יהודי אתיופיה מונה אלפי בני אדם (קרוב ל-8,000 להערכתם), אשר עזבו את בתיהם בכפרים והתרכזו בשתי הערים כתחנת ביניים בדרך לישראל, וזאת לאחר שממשלת ישראל כבר קיבלה כמה החלטות להעלאתם.
יהודים באתיופיה חוגגים עצמאות
"הם חיים בקהילה באורח חיים יהודי-דתי, וממתינים בין שש שנים לעשרים שנה במחנות המעבר", אמר. "לרובם יש בארץ קרובי משפחה מדרגה ראשונה, שחלקם משרתים בצה"ל ונלחמים במלחמות ישראל".
לדבריו, "דור שלם של 'ילדי המתנה' נולד לתוך מציאות קשה מנשוא של הישרדות והמתנה אינסופית, ללא כל ידיעה מה יעלה בגורלם. אחינו אינם יכולים לשוב לכפריהם מחד גיסא, ואינם משתלבים בעיר בצורה מלאה, מאידך גיסא. חלקם סובלים מאנטישמיות של האוכלוסייה המקומית בשל היותם מזרע ישראל".
12 נפשות בחדר מבוץ
בביקורם באתיופיה פגשו טובי וצוף אישה בת 99 ש-40 נכדיה וקרוב ל-100 ניניה חיים בישראל. "היא נשארה שם בודדה לגמרי, בוכה כל יום, בספק גדול אם תזכה לראות אותם. היא רוצה רק להתאחד עם המשפחה שלה בסוף חייה".
יהודים באתיופיה חוגגים עצמאות
גם את קלקידון, אם חד הורית בת 20, פגשו שני הישראלים. אביה עלה לארץ כשהייתה תינוקת ונאבק כל חייו כדי להביא לכאן גם אותה – עד שנפטר לפני כחודשיים, והיא על סף ייאוש.
תנאי המחייה שם, בגונדר, לא מזהירים. "מצאתי את עצמי מול משפחה עם 12 נפשות", סיפר עזרי טובי. "הם גרים בחדר בוץ בגודל של כ-15 מטר מרובע, בלי שירותים או חיבור למים ועם חשמל למשך 3 שעות ביום בלבד. את הצרכים שלהם הם הולכים לעשות ביער, משאית מגיעה פעם בשבוע ומביאה לכל משפחה שני ג'ריקנים של מים, כביסה עושים בחוץ בדלי ותנור האפייה הוא העצים שאוספים מהיער".
"זו לא משפחה אחת או שתיים, אלא אלפי אנשים, אחים יהודים שלנו! הם אומרים פעמיים ביום שמע ישראל, מדליקים נרות שבת, לא אוכלים בשר כי אין להם כשר - ומסיימים כל תפילה בשירת התקווה. על קירות בתי הבוץ שלהם תלויות תמונות. הם הצביעו עליהן והסבירו לי: 'זה אבא שלי, זו אחותי, זו הבת שלי, כולם בארץ, לא ראיתי אותם 20 שנה. ההוא קצין בצבא, ההוא רב גדול, והוא כבר מת - אותו כבר לא נפגוש יותר'".
לפנייה לכתב/ת 
אל תשכחו אותם
מומלצים
