"חייבים להציל את אוצרות התרבות המזרחיים"
האקדמיה נטשה, התקציבים הופסקו - והרב פרופ' משה עמאר, מגדולי חוקרי יהדות המזרח, מצא עצמו כמעט בודד בשליחות להציל את האוצרות הרוחניים המזרחיים. בין גיחות למרתפים במרוקו, לכתיבת מחקרים - מחזיק הרב עמאר בארכיון נדיר של כתבי יד, כתובות ושו"תים עתיקים שהצליח להציל, רקע לפני שצנחו לתהומות השיכחה
הרב פרופ' משה עמאר הוא חיה נדירה בנוף הישראלי: חובש כיפה שחורה, מזרחי, רב ופרופסור, ועם שלל התארים האלה הוא מנסה להציל את אוצרות התרבות של צפון-אפריקה, שנמצאים לדבריו בסכנת אובדן והכחדה. כבר שנים שהוא מנסה לעניין מוסדות וגופים שונים בשימור המורשת ובהקצאת משאבים למחקר ולאיסוף כתבי יד ושאר חומרים היסטוריים שהולכים ונעלמים. כבר שנים שהוא בודד במערכה.
<<הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. תעשו לנו לייק >>
"הפולקלור דחק את היצירה הרוחנית", הוא קובע, ומותח ביקורת על הפוקוס המופרז לטעמו, בקולינריה ובמוזיקה המזרחית - על חשבון מטען תרבותי בן מאות שנים: "מימונה ומופלטה טובות לאותו יום וליום שאחרי. היצירה הרוחנית תישאר לנצח".
קראו עוד בערוץ היהדות :
- כתובות ברחבי אוקראינה: "לרצוח את היהודי"
- האישה הודתה שעסקה בזנות - אישור יהדותה בוטל
- נלחם נגד הממסד - וזוכה להוקרה מהמדינה
לדברי פרופ' עמאר, מומחה לפאליאוגרפיה עברית של ימי-הביניים ויושב ראש מכון "אורות יהדות המגרב", הרומן העגום של ספרות והגות יהודי צפון-אפריקה עם האקדמיה הישראלית החל בשנות ה-80. "קמה צעקה בעקבות הספר 'המהפכה האשכנזית'" (של קלמן כצנלסון שהיה נגוע בגילויי גזענות על 'נחיתות מזרחית' וטענות כי התרבות היידית צריכה להילמד על ידם כמענה).
"הייתה שערורייה גדולה בכנסת, והחליטו לתמרץ את הנושא. הוקם 'המרכז לשילוב יהדות מורשת והמזרח' וכל האוניברסיטאות שרצו נתח מהכסף, פתחו קורסים ומכוני מחקר. אבל ב-2006-2007 החליטה שרת החינוך והתרבות דאז, לימור לבנת, לסגור את המרכז, ולאוניברסיטאות נגמר התמריץ. הייתה להם בעיה עם מרצים שכבר נקלטו במערכת, אבל ברגע שהם הגיעו לפנסיה, התקן נעלם וככה 'התנקו' מהנושא. נשאר פה קורס שם קורס של מרצים שעוד לא מבוגרים מספיק בשביל להתפטר מהם".
מזרחיות זה יותר "מתרבות עממית"
סטודנטים דווקא לא חסרים. רובם מגיעים, לדבריו, אחרי שהמנחים שולחים אותם לפשפש בארכיון ולהתייעץ עמו על נושא לכתוב עליו. "הבעיה היא שזה נגמר שם", הוא נאנח. "אין להם מה לעשות עם זה אחר כך. האוניברסיטאות הטילו וטו על כל הנושא. מי שגומר דוקטורט בהצטיינות רוצה להיקלט במחלקה, אבל כיום נושא יהדות צפון-אפריקה לא נלמד במחלקות השונות. אז איפה הוא ישתלב?"
אתה אומר בעצם שאי אפשר לקיים מחקר אקדמי משמעותי על יהדות צפון-אפריקה?
"אפשר", הוא עונה בחיוך, "אבל רק לשם שמיים". הוא מספר על סטודנטית לספרות שהגיע אל מכון "אורות יהדות המגרב" שבראשותו, מתוך רצון לעשות מחקר על שירתו של רבי רפאל אהרון מונסוניגו."שאלתי אותה: את יודעת לקרוא את כתב היד? היא ענתה בשלילה. שאלתי אותה האם תכתוב עליו אם אכתוב לה מחדש את השירים, והיא ענתה שכן, וכך נולד מאסטר שהפך לדוקטורט שגם אותו הוצאתי כספר, בשם 'נאות מדבר'".
התעוררות "השד העדתי" ושורת התבטאויות מצד שרת התרבות הנוכחית, מירי רגב, עוררה לדבריו את תחיית "התרבות העממית". "אז יש שירה ויש תיאטרון, אבל במחקר כלום לא השתנה", הוא אומר. "תלינו תקוות 'בוועדת ביטון' (שהוקמה בשנת 2016 לשילוב מורשת המזרח בתכני משרד החינוך), אבל בסופו של דבר לא יצא מזה כלום".
אוצר במרתף מרוקאי
כעת, כשהוא כבר בשנות הפנסיה שלו, עורך הרב פרופ' עמאר, מחשובי החוקרים בעולם בתחומו, גיחות עצמאיות ברחבי מרוקו במטרה להציל כתבי יד וספרים של קהילות במקומות שונים. שליחות של בן אדם אחד. את הכול הוא מפעיל מספק-חדר ספק-מרתף בספרייה העירונית של לוד, שאותו קיבל בזמנו מראש העיר דאז, מקסים לוי, שהבין את חשיבות היוזמה.
הרב פרופ' עמאר מניח בפניי ספר ישן בכתב יד, מאת דמות לא מוכרת של דיפלומט יהודי, אברהם בן זמרא שמו. הוא בן המאה ה-15, דור ראשון ושני לתקופת גירוש ספרד - וזה ספר השירים שכתב. "מצאתי אותו במקרה, ועוד שלם", הרב פרופ' עמאר מספר. "רמת השירה שלו מדהימה, כך לפחות לפי חוות דעת שקיבלתי ממומחים בנושא. ויש פה המון פרטים על תקופה שהיא בין החשובות בהיסטוריה".
את הספר מצא במהלך שוטטות מחקרית בחנויות לממכר עתיקות במרוקו. "הם אספו דברים מבתי הכנסת שננטשו או מאנשים שעזבו", הוא מספר. "אני נכנס לחנות כזו ושואל את המוכר אם יש לו 'משהו של יהודים'. במקרה הזה הוא התחיל להביא לי גמרות גדולות, אז אמרתי שאני מחפש כתבי יד. הוא אמר לי: אתה לא תשלם את הסכום שאני דורש עליהם, סגר את החנות ויורד איתי למרתף - ושם חיכה הספר הזה ליד ספרי תורה, כתובות ועוד.
"רק לפי הכתב יכולתי לנחש שזה ספר מאוד עתיק, ואמרתי לו שאת זה אני לוקח. הוא ביקש אלף דולר - סכום עתק במרוקו של שנות התשעים. אבל הוא אמר לי, אם אתה לא תיתן יבוא מחר אמריקני וייתן אלפיים, אז שילמתי. מה יכולתי לעשות?"
פרופ' בלי בגרות
בין הדברים שאסף בדרך זו מציג הרב בארכיב שלו: פרוטוקולים של בתי דין רבניים מקומיים, המספרים בין פסק דין למשנהו את קורותיה של קהילה שלמה על מגפותיה, פוגרומיה וקשייה; ספרי הגות רעיונית; אוספי כתובות של קהילות ועוד.
הוא מציג בפניי גם מסמך היסטורי שנמצא בעזבונו של סבו של אחד הסטודנטים, בדירת עמידר בדימונה. כולם "ניצולי שיכחה" - אבל הרוב, לדבריו, הולך ונעלם אט-אט. "תארי לך שהוא לא היה סטודנט שמזהה שזה כתב יד חשוב ומביא אליי? צריך חוקרים, צריך תקציבים למחקר, אני לא אהיה כאן לנצח, ואף אחד לא חושב מה יהיה בדור הבא".
הרב יצא מהישיבה והתגייס לצבא: "הפכתי מורה באזורי ספר, מה שהיום מוכר כמורה-חייל. אחר כך שימשתי כרב במושב עלמה במשך יותר מעשור. לצערי, החינוך בפריפריה דאז היה גרוע במיוחד, ורעייתי שחששה מכך רצתה שנחזור למרכז. אבל במרכז היו הרי אלפי רבנים. אז חבר הציע להפגיש אותי עם פרופ' חיים זאב הירשברג, הראשון שהביא את יהדות צפון-אפריקה לאקדמיה - אז ב'בר אילן'. הוא שאל אותי, 'יש לך בגרות? גם אם אתה גאון, אם אין לך תעודות, איך תתקבל?' ועוד הוא שאל, 'איך תוכל לתרום לנו?'
"עניתי לו שאני מסוגל לקרוא כל כתב יד, והוא הוציא מהמגרה שלו ערימה של ניירות וביקש שאפענח אותם ואכתוב מבוא קצר על כל מסמך". כך, בשנת 1975, התקבלתי ללימודים ללא בגרות. סיימתי תואר ראשן ומיד התחלתי בשלישי. אחרי הדוקטורט כבר הייתי מרצה בכיר. אני, שלא ידעתי מה זה בכלל אקדמיה. הרי הייתי בחור ישיבה חרדי שלא הבין בזה כלום".
ללמד אשכנזים את הפסיקה המזרחית
הרב פרופ' עמאר מביט בצער במתרחש במגזר החרדי, וחושש מהתגברות הכוחות הקיצוניים בקרבו. "החלום שלי, שתקום מדרשה שתכשיר חוקרים ורבנים, שהרי הם צריכים להיות בעלי השכלה אקדמית טובה. עכשיו התחלנו פרויקט כזה בירושלים, יחד עם כי"ח ו'ממזרח שמש', אבל זה בקטן. הפרויקט שלנו מקבל רק רבנים בעלי הסמכה לרבנות ללימודים של שנתיים פעם בשבוע. אנחנו מצליחים להעביר להם שני דברים עיקריים: האחד איך רב צריך להתייחס לציבור, והשני זה מסורת הפסיקה הספרדית".
איך מחזירים את מי שגדל שנים תחת הגמונית הפסיקה האשכנזית, לחשב מסלול מחדש?
"רק על ידי לימוד. את הידע הזה אין אפילו אצל מי שלמדו במסגרות ספרדיות. היו הרב משאש, הרב חזן, הרב מלכה - אבל אלה הלכו והדור הצעיר לא יודע כלום על פסיקה שלהם. הוא יודע מה שבליטא. גם ב'פורת יוסף' מה ששולט זה הפסיקה האשכנזית.
"אנחנו מקבלים לפרויקט את כולם - אשכנזים וספרדים. נרשמים כל פעם 300 אבל מתקבלים בודדים, מחוסר מקום. אם היה לנו תקציב, היינו יכולים להפוך את זה למסלול אקדמי מלא ותואר מוכר.
"השינוי החשיבתי שאני רואה בקרב המשתתפים, מדהים. מגיעים רבנים אשכנזים קיצונים שחושבים בהתחלה שאנחנו אפיקורסים, ובסוף הלימוד הם הופכים ליותר קיצונים ממני בצידוד בדרכי הפסיקה הספרדית. שהרי הרבנים הספרדים ידעו להתמודד היטב עם בעיות שהיום ברבנות גוררים. הם ידעו לפתור דברים לפני שהם התעוררו לכלל בעיה. הם ידעו לייצר פסיקה שלא הייתה עסוקה בהחמרות, אלא בהלכה-נטו. לצערי היום אנחנו רחוקים משם".
