הפיגוע בפיטסבורג: אנטישמיות היא לא (כל) הסיפור
אם היה מתנוסס בכניסה לבית הכנסת שלט בנוסח "הפליטים הם סרטן בגוף שלנו", אולי רוברט באוורס לא היה נכנס עם נשקו לבית הכנסת. לכן אם אנחנו רוצים להושיט יד ישראלית מנחמת, עלינו להמשיך בעשייה הקדושה שהיוותה עילה לרציחתם, ולהתחייב ליהדות שלוקחת אחריות על הפליטים והנרדפים בעולם
השכול המשולש של יצחק
ביום עקידתו מאבד יצחק, בנוסף על התמימות, גם את שני הוריו. הוא לא יורד עם אביו מהר המוריה ולא מוסיף להיפגש אתו עד מותו. ושרה? פרשת חיי שרה, שהיא למעשה פרשת מותה, סמוכה לסיפור העקידה והדרשנים מספרים כי שרה מתה ברגע שבו גילה לה השטן כי בעלה לוקח את בנה, את יחידה, אשר אהבה, לעקידה ולא לתלמוד תורה.
אוד מוצל מעקידת אביו, ללא אם להתנחם בחיקה, יוצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
"כך התחיל בסוף הקיץ עוד סיפור של אהבה"
באריכות (יחסית) ובעדינות מתארת התורה את פרשת ההתאהבות של יצחק הצעיר והפצוע ברבקה. כמו מבקשת להלך על קצות האצבעות, ולהתבונן בלי להפריע באופן שבו מנסה יצחק לשקם את אמונו באהבה.
יצחק יוצא לשוח בשדה ורואה מרחוק אורחת גמלים, הגמלים מתקרבים ואישה צעירה נופלת מהגמל. היא מתכסה בצעיף והעבד מספר לו על משפחתה ומעלותיה, ובהמשך (בראשית כ"ד, ס"ז): "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ". ויביאה... ויקח... ותהי לו לאישה... ויאהביה... ויינחם. הקוראות בתורה נושמות לרווחה ומתפללות להתמדת הנחמה ולהצלחת האהבה הטרייה.
היכן גרה הנחמה?
רש"י קושר את אפשרות הנחמה של יצחק ביכולתה של רבקה להציע סמלי חיים דומים לאלה שהציעה לו אמו: "ויביאה האהלה ונעשית דוגמת שרה אמו... שכל זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת וברכה מצויה בעיסה וענן קשור על האוהל. ומשמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו".
שתי נשים עם שפה דומה של חום והגנה: נר דלוק, עיסה מבורכת וענן מגן מעל האוהל. אני לא יודעת אם טוב לגבר למצוא אישה שחיקה המגן דומה לחיק אמו. ליצחק זה כנראה הועיל, לפחות בראשית ההחלמה.
אנטישמיות היא הגדרה כללית מדי
במרחק אלפי שנות חיים וכתריסר אלפי קילומטרים, קבר השבוע העם שלנו את מתיו וחיפש נחמה מהרצח האכזרי של חברות וחברי קהילת "עץ חיים": קשישות וקשישים, ניצולת שואה, אנשים עם צרכים מיוחדים וגם רופא שביקש להצילם.
לפי עדות הרוצח, בדברים שכתב טרם כניסתו לבית הכנסת וריסוס מתפללות ומתפללים בנשק אוטומטי, הוא טבח ביהודים כיוון שהוא רואה בהם אנשים טובים, חמים, חומלים ודואגים שמקדישים מזמנם וכספם לעזרה לפליטים. הרוצח ראה וגם הבין את עומק המחויבות וברית הגורל של היהודים, שמשפחותיהם הגיעו בעבר כפליטים לאמריקה, עם הפליטים של המאה ה-21.
אם היה מתנוסס בכניסה לבית הכנסת שלט בנוסח "הפליטים הם סרטן בגוף שלנו", או לו הייתה הקהילה מעודדת בריש גלי את מדיניות ההגירה של טראמפ ומשתמשת בלשונו הגסה, אולי רוברט באוורס לא היה נכנס עם נשקו לבית הכנסת, ואולי אפילו היה מפרסם בטוויטר שלו דברים בשבח "השינוי המבורך" שעבר על העם היהודי. אשרינו שלא זכינו להיות חברים של קבוצות העליונות הלבנה.
אני גאה להיות חלק מעם שמושמץ ומותקף על ידי גזענים. אני כואבת את המחיר שמשלמים טובות וטובי היהודים בשל מעשי הצדקה והחסד שלהם, ואני מתחייבת ללכת לאורם.
סופרמרקט של דעות
התרבות היהודית היא סופרמרקט ענק של דעות. אין רעיון שניתן להעלות על הדעת ולא ניתן למוצאו בתרבות שלנו: גזענות ושנאת גויים בנוסח הדרשה הקוראת להרוג אפילו את הגויים היראים את דבר אלוהים (מכילתא דרבי ישמעאל בשלח, א), "נמצאנו למדים (שאפילו גוי) הירא את דבר ה' הם היו תקלה לישראל מכאן היה רבי שמעון בן יוחאי אומר טוב שבגוים הרוג"; וגם המצווה למחות את זכר עמלק, אנשים, נשים וטף.
ומנגד התביעה המוסרית של "ואהבת לרעך כמוך", או קביעתו של רבי עקיבא המדגישה את בריאתה של כל האנושות בצלם אלוהים (אבות ג', י"ד): "חביב אדם שנברא בצלם חיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם שנאמר: 'בצלם אלוהים עשה את האדם'".
תנו לי עמדה - אוהבת את כל ברואות וברואי האל, או שונאת ורצחנית - ואוכל לבססה במקורותינו. אין משימה קלה מזו.
אז כיצד נגדיר "יהדות"
משום כך, ההגדרה היחידה ההגונה ל"יהדות" צריכה להיות: יהדות היא מה שיהודיות ויהודים אומרים ועושים בשם "היהדות". יגאל עמיר רצח את יצחק רבין בשם היהדות, ועל כן רצח רבין נרשם לעד כחלק מהתרבות היהודית. ארגון HIAS מגדיר עצמו כארגון יהודי הדואג להגנה על פליטים, ועל כן הגנה על פליטים תהיה לעד מעשה יהודי.
ההבנה כי היהדות איננה מערכת מגובשת של דעות שאותן אפשר לאהוב או לשנוא, אלא ערב רב של אפשרויות שמהן יש לבחור - מעבירה כל אחת מאתנו לחזית הבמה. היהדות איננה הצגה שבה אנו צופות ואותה אנו מבקרות. היהדות היא אירוע מתהווה ואנחנו המחזאיות, הבימאיות והשחקניות שלה, הכול על הכתפיים והמצפון שלנו.
רשימת ההרוגות וההרוגים בקהילת "עץ חיים" ומעשי הקהילה, מעידים על תרומתם מפוארת להגדרה המתמשכת של היהדות.
ללמוד מניחום האבלים של רבקה
מראשית הקשר בין רבקה ליצחק נלמד שחלק משמעותי של הנחמה הוא ההבטחה כי מעשי המתים לא ישכחו ויהיה להם המשך. רבקה מציעה לשרה המשכיות בדמות הבית המאיר, התבשילים והענן שריחף מעל האוהל. מעשיה הטובים של אמך ואהבתה לא נעלמו מן העולם, אומרת רבקה ליצחק, ומאפשרת לו להינחם.
אם אנחנו רוצות להושיט יד ישראלית מנחמת לקהילות היהודיות בארה"ב, עלינו להמשיך בעשייה הקדושה שהיוותה עילה לרציחתם של חברות וחברי "עץ חיים". עלינו להתחייב ליצירת יהדות שלוקחת אחריות על הפליטים והנרדפים בעולם; להיות מדינת מקלט, ולא מדינת מרמס לפליטות ופליטי החרב.
כך לא ננציח את זכרם
בימים האחרונים התבשרנו שראש ממשלת ישראל שוקל לנסוע לברזיל לרגל הכתרתו של הנשיא החדש, איש הימיני קיצוני, ז'איר בולסונרו. מדובר באדם שהביע תמיכה במשטר הצבאי הרצחני ששלט בארצו, באדם שמגדף הומוסקסואלים ומאיים על נשים באונס. אבל הוא הבטיח להעביר את שגרירות ברזיל לירושלים.
מדינת היהודים לא יכולה להרשות לעצמה להילחם באנטישמיות, ובאותו זמן להסתובב בעולם חבוקה בזרועותיהם של גזענים מנבלי פה ומסיתים לרצחנות. היום אנחנו נדרשות להכריע האם ניצור יהדות מבית המדרש של קהילת "עץ חיים" - או של טראמפ ובולסונרו.
מחיר האחווה
ואם אנחנו רוצות באמת ובתמים להושיט יד ליהדות ארצות הברית, אין אנו יכולות בו בזמן להפנות אליה את הגב. רוב מניינה של יהדות זו מתפלל בבתי כנסת שוויוניים ודוגל בערכים ליבראליים. ההחלטה להיות עם אחד פירושה לכבד לא רק את הנרצחים, אלא גם את החיים. לכבד את הפירושים השונים הניתנים ל"יהדות" בכל הקהילות היהודיות בעולם, ולא לנסות לדורסם ברגל פוליטית גסה.
שעת המבחן הזו יכולה להיות שעתה היפה של התרבות היהודית. זה בידיים שלנו.
ובבית המדרש של הטוקבקים
השבוע שעבר המה תגובות, ומכולן אני מבקשת להתייחס לזו של יוסף חיים פרייס (טוקבק 106) ולו בגלל שכתב אותה בשם ומלכות. יוסף חיים הפציר בכן, קוראות הטור, לא להתייחס לדבריי ברצינות כיוון שאני עושה את התורה קרדום לחפור בו, ומשתמשת בתורה לצרכיי הפוליטיים.
יוסף חיים יקר, אני מסכימה כמעט עם כל מילה שכתבת, ובסרטון אני מסבירה מדוע.
לכל הטורים של רוחמה וייס
שבת שלום!
