פרופ' אביה ספיבק נגד משרד האוצר: "מחיר החלב הגולמי צריך לעלות"
עוד מומחה יוצא נגד הסכם החלב: לפי המשנה לנגיד בנק ישראל לשעבר, מדובר ברפורמה דרמטית שנעשתה "ללא בירור מקיף של העובדות". האוצר טען שעל רפתות קטנות לפרוש או להתייעל, אך מבדיקה שערך ספיבק עולה כי אין הבדלים דרמטיים ביניהן. לטענתו, יש להוסיף לשכר למחיר החלב הגולמי 40 אגורות - משום ששכר הרפתן לא מיוצג בו כראוי
"אין לחתום על הסכם שיביא להפחתת מחיר מיידית בעשרות אגורות - אשר עלולה להביא להרס הענף". כך מסכם פרופ' אביה ספיבק, לשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל, בחוות דעת שכתב עבור ארגון "ועד הרפתנים". הארגון מורכב מרפתנים במושבים, שמתנגדים נחרצות להסכם החלב שניסח משרד האוצר והובילו מנכ"ל המשרד, שי באב"ד, ושר האוצר, משה כחלון. על ההסכם חתמו נציגי הענף - מזכ"ל תנועת המושבים ויו"ר התאחדות חקלאי ישראל, מאיר צור, ומנכ"ל התאחדות מגדלי הבקר לחלב, אביתר דותן.
מלחמת החלב: "הורדת אגורות לרפתן מעולם לא הגיעה לצרכן"
לאחר שתנובה וטרה העלו את מחירי מוצרי החלב: בכמה ייקרו אותם הרשתות?
אמנם מדובר בחוות דעת שהוזמנה בתשלום מגורם בעל עניין, אך אין זו הפעם הראשונה שגורם משפטי וכלכלי בכיר יוצא נחרצות נגד ההנחות שעומדות בבסיס ההסכם. מדובר בהסכם שהאוצר כפה על הרפתנים לחתום עליו - תוך שימוש באולטימטום של פתיחת השוק לייבוא מיידי.
"חיסול הרפתות המשפחתיות אינו אינטרס ציבורי. אין לערוך רפורמות דרמטיות כאלו בתוך לחץ זמן ובלי בירור מקיף של העובדות", כותב ספיבק, "הפחתת מחיר עומדת בניגוד לכל הנתונים שהבאנו בחוות דעת זו. הנתונים מצביעים כי חובה דווקא להעלות את מחיר המטרה ב-40 אגורות לליטר חלב".
לשיטתו של ספיבק, השכר ההוגן שמנהל הרפת זכאי לו הוא 41.22 אגורות לליטר חלב, משום שהוא עובד במשרה מלאה, כולל שבתות וחגים, עליו מוטלות כל ההשקעות והאחריות - אך עליו מוטלים גם כל הסיכונים. מאחר שכל ההתייעלות של הרפתן מגולגלת למחיר המטרה ולא לשכרו, הוא "דורך במקום" - למרות שהוא מתייעל - והוא עוד נדרש להתייעל לפי חוק ב-2% בשנה.
"האוצר שבוי בקונספציה שרפת גדולה יעילה יותר מקטנה - אך הדבר לא נבדק"
ספיבק טוען עוד כי במשרד האוצר יושבים אנשים שיש להם דעות מוצקות על השוק, שלא תמיד יש להן אחיזה במציאות - אלא בעיקר אחיזה בתיאוריות. לטענתו, "הסכם החלב נחתם בקונספציה מוטעית, לפיה יש יתרונות מובהקים לגודל בענף הרפתות, בעוד שכל המומחים עמם התייעצתי מפקפקים במסקנה זו...".
לפי חוות הדעת, זו קונספציה שנכונה לרוב בתעשייה, אך לא נכונה ברפתות. זאת משום שיחידת הייצור היא הפרה הבודדת, וכל שאר הנתונים נותרים פחות או יותר קבועים בין רפת גדולה לקטנה, למעט רכיב ניהול הרפת - שאכן משתפר ברפת גדולה לעומת רפת קטנה.
בניתוח של נתוני 106 רפתות שיתופיות מ-2014 של כלכלנית במשרד החקלאות, ופא דיאבאת שחברי, נמצא כי אין יתרונות לגודל לפי מרבית הנתונים. למשל: ההוצאה על מזון, המהווה כמעט 60% מההוצאה לרפת, לא משתנה לפי גודל הרפת. אין קשר גם בין טיב החלב לגודל הרפת. רק יחס העבודה לליטר נמצא הפוך בנוגע לגודל הרפת - ושם יש יתרון לרפתות גדולות על פני רפתות קטנות. הוכח גם קשר בין אקלים לתנובת הפרות: באקלים חם (כמו בישראל) תנובת הפרות יורדת משמעותית לעומת אקלים קריר.
עקב כך, יש לבדוק ברצינות אם קיים קשר בין גודל הרפת ליעילותה, ולא לטעון זאת רק כי "כך הגיוני", ממשיך ספיבק. לדבריו, "יש לערוך בחינה מקצועית יסודית ורצינית של שאלת יסוד זו, במקום הנחה שהיא כאילו נובעת מהשכל הישר; ולא להיקלע לקונספציה מוטעית שהוליכה את מדינת ישראל פעמים רבות להחלטות הרות אסון".
יצור החלב עולה משנה לשנה גם ברפת המשפחתית
ספיבק מוצא שענף הרפת מתייעל בשנים האחרונות, וכדי להמשיך במגמה זו יש לחתום על חוזים לטווח ארוך ולא לטווח קצר, בדומה להסכם החלב. "כדי להמשיך לתמוך בפיתוח זה, יש להעניק ודאות לענף במונחי מחיר המטרה של החלב, שיאפשר לתכנן השקעות ופיתוח באופן רציונלי, יעניק שכר הוגן לרפתן עבור עבודה מורכבת ויאפשר בן ממשיך", הוא כותב.
לצורך כך, הוא ממשיך, "צריך לחתום על חוזים ל-10 שנים בין האוצר לחקלאים. החוזה שנחתם פועל בכיוון ההפוך: מעמיק את אי הוודאות, נחתם לתקופה קצרה ופוגע ביכולת ההמשך של הענף במתכונתו הנוכחית לרפתות רבות וטובות. בכך הוא מהווה מכת מוות".
כהוכחה להתייעלות, מביא ספיבק נתונים: לפי בדיקתו, בארבעת העשורים האחרונים, ייצור החלב הגולמי לנפש נותר ברמה דומה בטווח שבין 150 ל-200 ליטרים. בעשור האחרון הטווח קטן יותר ונע סביב 156 ליטרים. שיעור הגידול של 1.57% בדומה לשיעור הגידול של האוכלוסייה, אולם גידול זה נעשה תוך הקטנה משמעותית של מספר הרפתות, בעיקר בחלק המשפחתי - 583 ב-2017 לעומת 1,211 רפתות ב-1998.
התוצאה היא שהייצור הממוצע לרפת משפתית גדל כמעט פי שלושה ושל רפת שיתופית פי שניים וחצי. גודל מכסת ייצור החלב ברפת המשפחתית עלה מ-600-400 אלף ליטר בשנה ב-2013-2008 ל-800-600 אלף ליטר בשנה. כל זה מראה על ענף שמתייעל. תפוקת הפרה עלתה ב-0.9% לשנה, ואיכות החלב הממוצעת כפי שנמדדת על ידי אחוז החלבון והשומן גם היא עלתה.
בבריטניה המחירים עלו
ספיבק גם קובע כי התכנון במשק החלב חיוני למדינה (למרות שהוא מנוגד לדעה הרווחת בישראל ובפרט במשרד האוצר). זאת מפני שביטולו יביא בוודאות לתנודות קיצוניות במחירים ובאספקת מוצרי החלב, הנחשבים מוצרים בסיסיים וחיוניים, שכן כך קורה בענפי חקלאות שאינם מתוכננים.
לשם המחשה, הוא מביא נתונים מבריטניה, שביטלה בתקופה מסוימת את התכנון בשוק החלב - וכתוצאה מכך סבלה מעלייה חדה במחירים ומתקופות מחסור באספקת מוצרי חלב לשווקים. ספיבק מציין כי הוא מכיר את ענף החלב לעומק, שכן ייעץ בעבר עבור התביעה הייצוגית לעניין מחיר הקוטג' - שם נכנס לעובי הקורה של קביעת מחיר מפוקח על פי דוח סוארי בחוות דעת שכתב עם ד"ר מאיר אמיר.
מהתאחדות מגדלי הבקר נמסר בתגובה: "מבלי להיכנס לתוכן הדברים, אנו בעד כל עבודה המציגה צורך להעלות את מחיר המטרה. למיטב זכרוני, לפני הרפורמה הקודמת הוצגה עבודה מסוג זה בפני רפתני מושב קדמת צבי ברמת הגולן, ובה משמעויות של מתווה לוקר והירידה הדרסטית ברווחיהם. בהמשך פרשו כל רפתני הישוב מהענף במסגרת המתווה. אבל תוצאת הסכם לוקר היא שהרפתנים שנשארו בענף בזמן הסכם לוקר, הרוויחו יותר ממי שפרש עם דמי הפרישה".
במשרד האוצר לא הגיבו עד למועד פרסום הידיעה.
לפנייה לכתב/ת 
