גופות, כסף וסוכנים חשאיים: "ציידי" כתר ארם צובא לא מתייאשים
לאן נעלמו דפיו של ספר התורה העתיק בעולם, "כתר ארם צובא", שהגיעו לישראל בשנות החמישים? את התעלומה הזו, שערכה התרבותי-יהודי לא יסולא בפז ושוויה מאות-מיליונים, מנסים לפתור כבר שבעה עשורים. הבמאי אבי דבאח, נינו של "שומר הכתר" בחאלב, גייס את חברי "מחתרת הכתר" - והם לא אומרים נואש
הכירו את "מחתרת הכתר", קבוצת אנשים המכונה "הציידים" שהפכו את המרדף אחר כתר ארם צובא למפעל חיים. בין המומחים נמצאים החוקרים רפי סיטון ועזרא קצין והסופרים מתי פרידמן ויפעת ארליך, שנדבקו בחיידק התעלומה הגדולה היותר של כתב יד יהודי. ביחד עם במאי הקולנוע, אבי דבאח, הם הופכים כל אבן בהתחקות אחר כתב היד החשוב ביותר של התנ"ך שנעלם לפני שישה עשורים.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות >>
העניין של דבאח בסיפורו המסתורי של "הכתר" לא הופיע בחלל ריק: הוא נינו של שומר "הכתר", ובסרטו החדש, "הכתר האבוד" שעלה ב"כאן 11" בהפקת יהודית מנסן-רמון, הוא מנסה להתחקות אחר תעלומת היעלמו של ספר התורה העתיק ביותר בעולם, שנשמר בקהילת חאלב הסורית.
עוד תרבות בערוץ היהדות :
- עיון: אדמו"רית המיניות: כך היא ייעצה לנשים הדתיות
- דעה: לשלוה יש גאווה לאומית - לישראל פחות
- מחקר: "אושוויץ של הבלקן" - מחנה ההשמדה האכזרי מכל
- ספר: הרב שנאבק למען הזכות לזוגיות לבעלי מוגבלות
- ביוגרפיה: סבא שלי היה רב: יצחק בוז'י הרצוג בעקבות שורשיו
- אוכל: בין פולין לאתיופיה: כך הפך הטשולנט למאכל הכי יהודי בעולם
- תיאטרון: בתו של "מהנדס הגדרות" של אושוויץ מבקשת סליחה
- תערוכה: החתימה המקורית - וכתבי יד נדירים של הרמב"ם
מדובר בפרויקט דוקומנטרי שאפתני, המגולל עלילה רבת מתח ומסתורין על פני היסטוריה בת אלף שנים, הרבה מאד כסף, מאות דפים שנעלמו, רצח וגופות - וגם כעס לא מוסתר כלפי נשיא המדינה הנערץ דאז, יצחק בן צבי ז"ל.
גלגולו של "הכתר"
סיפורו של "הכתר" מתחיל אי-שם במאה העשירית לספירה, בעיר טבריה. כתב היד של ספר התורה נכתב על 487 דפי קלף על ידי הסופר שלמה בן-בויאעא, והוגה ונוקד על ידי אהרן בן אשר. 200 שנים אחר כך נודד הספר לירושלים, נשדד - ומועבר לקהיר. שם הוא מקבל את "החותמת" המעידה על דיוקו המושלם מלא אחר מאשר הרמב"ם: "ועליו היו הכול סומכין לפי שהגיהו בן אשר'', הוא כותב בספרו.
במאה ה-13 מתמנה אחד מצאצאיו של הרמב"ם לרב בעיר חאלב שבסוריה. הוא נוטל איתו את "הכתר" ומאז, במשך כ-600 שנים, נמצא ספר התורה בחאלב. אנשי הקהילה מבינים שיש בידם אוצר. מלבד ערכו התרבותי והספרותי העצום ככתב היד התנ"כי המדוייק ביותר, הוא גם מקבל נופך מיסטי, ואנשי הקהילה מאמינים כי הוא מסוכך ומגן עליהם.
הם גם משוכנעים כי ביום שבו יינטל מהם גם גורלה של קהילת חאלב ייחתם – נבואה שאכן התממשה. בינתיים, שוכן הספר בתוך ארגז שבתוך כספת שבתוך ארון שמוקם במערת אליהו ,ואיש לא הוציא אותו משם: "הארון היו נעול בשני מפתחות, והם מעולם לא נמסרו לאדם אחד", העיד עזרא, סב-אביו של דבאח, שמש בית הכנסת בחלב ושומר "הכתר".
איש מוסד ומכתב שלא נכתב
החלק המסתורי מתחיל לפני קצת יותר משבעים שנים, בשנת 1947 - ליל ההכרזה של האו"ם על הקמת המדינה. הפרעות שהחלו בחאלב מיד עם ההכרזה, תפסו את גבאי בית הכנסת, אשר בגדדי, מנסה להציל את "הכתר" מתוך בית הכנסת שהועלה בלהבות. למרבה המזל הספר ניצל כמעט לחלוטין, ורבניה המרכזיים של חאלב הבינו בתחילת שנות ה-50 כי הגיעה העת להבריח אותו לישראל. למדינת היהודים המכוננת.
אלא שאז נעלמים מאות דפים השווים מאות-מיליונים, וכאן למעשה מתפתחת הדרמה של הסיפור המסתורי שפענוחו רחוק עדיין מסיום. ה"ציידים" שגייס דבאח מגלים כי הספר הוברח על ידי מוראד פחאם בשליחות רבני הקהילה, חכם משה טוויל וחכם שלמה זעאפרני. אשתו של מוראד, שרינה, מספרת כי הניחה את "הכתר" בתוך שק גבינה, שאותו הטמינה במכונת כביסה שאיתה הגיע לטורקיה.
כיצד מצא האוצר הגדול ביותר של קהילת חאלב, שאמור היה להגיע לידי הרב דיין, את דרכו לידיו של שרגאי? במכתב שנשלח, כביכול, על ידי פחאם נכתב כי בית הדין בחאלב ביקש ממנו למסור את הכתר לאיש "הנראה בעיניי היותר תמים בעבודת ה' וביראת חטאו". שרגאי, אדם חובש כיפה ושומר מצוות, ענה לכאורה על דרישה זו, ומכאן שהספר ראוי היה להימסר אליו.
"כששאלו את פחאם על תוכן המכתב - לא היה לו שום מושג לגבי רוב הדברים המצויינים שם, שכביכול הוא כתב", אומר החוקר עזרא קצין, ומכאן התעלומה רק מתגברת ונעשית סבוכה יותר. הספר, שכזכור נמצא כעת בידיי שרגאי, אינו חסר כמעט דפים. עדות על כך נמסרת מבנו של שרגאי, שזוכר היטב כי הספר היה שלם מלבד שלושה או ארבעה דפים.
שאלת מאות-המיליונים
ואז מגיע "הכתר" למכון יד בן צבי, בראשות ד"ר מאיר בניהו ובנשיאות הנשיא יצחק בן צבי. זה קורה בשנת 1958 – ולדברי יוצרי הסרט - בניגוד לרצונו של שרגאי. הוא עצמו יעיד בהמשך בפני החוקר רפי סיטון, כי כאשר "הכתר" נפתח אצל הנשיא הוא היה שלם, מלבד דפים בודדים.
שאלת מאות-המיליונים המעסיקה, בין היתר, את הציידים היא לאן נעלמו מאות דפים, מי לקח אותם. "לא הגיוני ששרגאי היה זה שלקח את הדפים", אומרת העיתונאית יפעת ארליך. "שהרי אם כך, מדוע הוא לא העיד ש'הכתר' הגיע אליו כבר חסר?"
הסופר מתי פרידמן מוסיף כי במסגרת המחקר שלו פגש באיש עסקים בשם מוריס סילוורה, יוצא חאלב המתגורר כיום בברוקלין. הוא סיפר לו כי הפקיד כתב יד אחר - שווה פחות מן "הכתר" אך בעל ערך עצום גם כן - במכון בן צבי, וקיבל לידיו שתי קבלות: האחת מהנשיא בן צבי והשנייה מראש המכון, מאיר בניהו. גורלו של הספר של סילוורה היה כשל מאות הדפים של "הכתר". הוא נעלם ולקבלות של סילוורה לא היה כל ערך.
אז לאן נעלמו החומרים היקרים? 30 שנים מאוחר יותר מקבל מאיר מוסאיוף, סוחר עתיקות מפורסם, בחדר מלונו, הצעה משני אברכים לרכישת כמאה דפים מן הכתר. השניים ביקשו סכום עצום ומוסאיוף סירב. שבועיים לאחר מכן נמצא הסוחר שהציע למוסאיוף את דפי הכתר כשהוא שרוע ללא רוח חיים בחדר מלון בירושלים. מאז נותר גורל הדפים עלום.
"מאיימים ולוקחים"
דבאח וקבוצת המומחים נזהרים מהטחת האשמות גלויה כלפי הנשיא דאז, בן צבי, אך אינם חוששים להפנות ביקורת עזה כלפיו: "בן צבי ניסה להעביר את הספר לישראל כבר בראשית שנות ה-40", אומרת ארליך. "הוא היה להוט אחרי אוצרות המזרח, וגם לתימן הוא הרחיק כדי לרכוש כתבי יד נדירים. במסעו אחרי 'הכתר' הוא גם פנה לג'וינט שיאיים על הקהילה בחאלב כי הם לא יקבלו את העזרה שלה הם זקוקים אם לא יעבירו את 'הכתר' לירושלים. הוא מדגיש אמנם כי איננו מתכוון חלילה לממש את האיום, אך כותב כי 'אולי האיום יעזור'. אלו השיטות הבן-גוריוניות הידועות", מוסיפה ארליך בחיוך מר. "מאיימים ולוקחים".
"ההתנהלות של בן צבי בכל הפרשה הזו היא יותר מתמוהה", אומר קצין כשהוא מתייחס בפירוש גם להיעלמות הדפים, אם כי גם הוא מודה שבן צבי היה אדם פשוט וצנוע, שהונע ממניעים אידיאולוגיים בלבד. הוא משער כי הוא ביקש לשמור מספר דפים כדי שאם הספר יימסר בסוף לידי הקהילה החאלבית, תישאר קבוצת דפים לצורך מחקר.
לעומתו, חכם יצחק טוויל, מזקני רבני העדה כיום - אינו מאמין כי בן צבי לקח את הדפים – וכמותו גם יוצר הסרט, דבאח, שמנקה את בן צבי או בניהו - אך לא חוסך ביקורת מהממסד האשכנזי: "ארגזים שלמים של כתבי יד של עולי תימן וארצות המזרח אבדו. לא מדברים על כך הרבה, שכן אבידת התרבות מקבלת חשיבות משנית מול אבידת הגופות וחטיפת ילדי תימן.
"אבל התפיסה הזו שהאוצרות של העם היהודי שייכים למדינת ישראל - אין לה מקום. יש קהילות רבות ומגוונות, ואנו מספיק חזקים כדי להתגבר על 'רעיון כור ההיתוך' ולהבין שלא נתפרק גם יהיה ביטוי לתרבויות שונות".
למה תעלומת "הכתר" כה בוערת בך ובחבריך?
"מה שהתרחש כאן הוא ניצול תרבותי, ניכוס של אוצרות הרוח והתרבות החשובים ביותר למזרח", משיב דבאח. "התפיסה הייתה שאנחנו, המזרחים, לא באמת מבינים מה יש לנו ביד. 'הכתר' מבחינתנו הוא סוג של קבר שסביבו מדליקים נרות ומתפללים. הם - האשכנזים, המשכילים בעלי מכוני המחקר - ידעו כיצד יש לטפל בו.
"מכאן גם נובעת העובדה שכילד שגדל במוסדות לימוד חילוניים, מעולם לא נחשפתי לתרבות שלי. נותקתי ממנה. הגיעה העת להכרה במה שנעשה, לעשיית צדק ולריפוי הפצע".
