חותרים לשלום: המרד השקט של מצביעי הרשימה המשותפת
אהרון הכהן היה מוכן לשקר למען השלום. הלל העדיף כנות - גם במחיר גבוה. עם הגזענות שליבו הפוליטיקאים בבחירות האחרונות התמודדנו ממש לא רע. לימדנו אותם שקמפיינים מסיתים יכולים להתחפש לבומרנג אך נראה שהסיפור עוד רחוק מפתרון
שלושה מנהיגים בחיפוש אחר האהבה
פרשת השבוע מעצבת את דמותו של אהרון הכהן וממשיכיו כאנשים קפדנים וצייתנים האמונים על שמירת הסדר וביצוע הפולחן במקום הקדוש. הפרשה שלנו מתמקדת באופנה הכוהנית; חמור ומוקפד יותר מכל צו אופנה, מקושט בזהב ובאבנים יקרות ומצלצל בפעמונים. הכי הרבה יוקרה והכי מעט חופש – כך נראה לבושו של הכהן הגדול וזה המסר שהבגדים מלמדים את הכהן ואת הקהילה.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
שנים רבות של שליטה כוהנית ומקדשית שנויה במחלוקת יעברו. בית המקדש אחד ייבנה וייחרב ובית מקדש שני ייבנה. ובירושלים ישב יהודי חכם וחשוב ממוצא בבלי ושמו הלל, והוא יבקש לספר סיפור חדש על אהרון הכהן הראשון. הוא מעצב דמות שונה וגם סותרת של אהרון המקראי ובכך מבקש לתקן את העבר ולהשפיע על הכהנים בני דורו.
אהרון עובר דירה
"הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" (אבות א', י"ב). ברגישות ובנחישות הלל מעביר את אהרון הכהן דירה: מבית המקדש לבית המדרש ומתרבות של הורשת השלטון לבנים - לתרבות של יחסי מורים ותלמידים.
לאהרון אין תלמידים וגם קרבה מיוחדת לעניין השלום לא עולה מסיפורי התורה אודותיו: הוא היה ממנהיגי חטא העגל, הוא דיבר אודות האישה הכושית של משה ורוב הזמן הוא נדרש לציית למשימות כוהניות. שלום? תלמידים? אהרון מחייך ומתהפך בקברו, במהלך חייו הוא לא ידע על כך דבר.
לשקר אין רגליים?
הרחבה אגדית מפורסמת לאהבת השלום של אהרון מספרת: "שני בני אדם שעשו מריבה זה עם זה. הלך אהרן וישב לו אצל אחד מהם. ואמר לו בני ראה חברך מהו אומר, מטרף את לבו וקורע את בגדיו. אומר אוי לי, היאך אשא את עיני ואראה את חברי בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו?. הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מליבו. והולך אהרן ויושב לו אצל האחר ואומר לו: בני ראה חברך מהו אומר. מטרף את לבו וקורע את בגדיו ואומר אוי לי היאך אשא את עיני ואראה את חברי בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו?. הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מליבו. וכשנפגשו זה בזה גפפו ונשקו זה לזה". (אבות דרבי נתן נוסח א', י"ב).
אז אהרון התלמודי - זה שרודף שלום - בוחר ברגעים מסוימים את השלום על פני האמת והוא מוכן לשקר לשני חברים שהסתכסכו במטרה להשכין ביניהם שלום. אני לא יודעת אם השיטה הזו יכולה להצליח, בכל מקרה אני לא תומכת בה.
אני חושבת שאנחנו צריכות לתמוך בפיוס ולא להיגרר אליו מתוך שקרים ואשליות.
הלל – האיש ששינה לאהרון את הביוגרפיה
הלל בנה את אהרון בצלמו. שכן מסופר שהוא היה רודף שלום ואף הסכים לשלם מחירים אישיים כבדים על מנת לחיות בשלום עם הבריות. אגדה מפורסמת שרבות מאתנו שמעו כבר בגן מתארת בצורה קיצונית את סבלנותו וסלחנותו:
"מעשה בני אדם שהמרו (התערבו) זה את זה. אמרו: כל מי שילך ויקניט את הלל - ייטול ארבע מאות זוז. אמר אחד מהם: אני אקניטנו. אותו היום ערב שבת היה והלל חפף את ראשו. הלך ועבר על פתח ביתו. אמר: מי כאן הלל? מי כאן הלל?. נתעטף ויצא לקראתו; אמר לו: בני, מה אתה מבקש? אמר לו: שאלה יש לי לשאול. אמר לו: שאל בני, שאל! .... (שלוש שאלות קטנוניות וחסרות חשיבות שואל אותו אדם ובכל פעם הוא מטריח את הלל ומוציא אותו מהכנות השבת, והוא משיב לו ברצינות ובסבלנות. בסופו של דבר אומר לו אותו אדם). שאלות הרבה יש לי לשאול, ומתיירא אני שמא תכעוס; נתעטף הלל וישב לפניו. אמר לו: כל שאלות שיש לך לשאול - שאל. אמר לו: אתה הוא הלל שקורין אותך נשיא ישראל? אמר לו: הן. אמר לו: אם אתה הוא - לא ירבו כמותך בישראל. - אמר לו: בני, מפני מה? - אמר לו: מפני שאבדתי על ידך ארבע מאות זוז. אמר לו: הוי זהיר ברוחך. כדי הוא הלל שתאבד על ידו ארבע מאות זוז וארבע מאות זוז - והלל לא יקפיד'" (שבת דף ל'-ל"א).
יצאו מגדרם למען השלום
אהרון הסכים להסתכן ולשקר על מנת להשכין שלום בין ניצים, והלל התעלה עליו שכן הוא בחר לשלם את מחירי השלום במגרש הפרטי שלו: לאזור סבלנות ולאפשר לאדם זר לפגוע בכבודו. כן, השלום גובה מחירים ואני מעריכה יותר את המחירים שהסכים לשלם הלל. המשותף להלל ולאהרון (שהוא יצר) ששניהם היו מנהיגים מכובדים שעשו את שעשו למען מטרה נעלה, ולא למען עצמם.
גם הפעם נהרתי
השבוע הלכנו לבחירות שלישיות ונראה שהסיפור עוד רחוק מפתרון. בפעמים האחרונות הצבעתי - לראשונה בחיי - לרשימה ערבית, הרשימה המשותפת. ואני לא הייתי היחידה שנהרה בכיוון הזה. את הצלחתה חייבת הרשימה בראש ובראשונה לביבי שכקמפיינר גאון, יצר לרשימה את קמפיין הבחירות הטוב ביותר בתולדותיה: קמפיין "הערבים נוהרים". עם השנים מתחזקת בי ההבנה שזה העיקרון שחייב להנחות אותי במגוון סוגיות חברתיות – "וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף" (קהלת ג', ט"ו). החובה הדתית לחבור לנרדפות ולנרדפים.
ממערכת בחירות אחת לשנייה אני מגלה שאני לא לבד בדרך זו. המפלגה שמרוויחה באופן קבוע ממערכות הבחירות הבלתי נגמרות שלנו היא "הרשימה המשותפת". וככל שהיא נרדפת יותר, כך היא גדלה יותר. אני גאה בחברה האזרחית שנרתמת למאבק בגזענות. שמלמדת את הפוליטיקאים שלה שקמפיינים מסיתים וגזענים יכולים להתחפש לבומרנג.
והפרחים לגנץ
ביבי היה הרוח החיה מאחורי קמפיין הבחירות של הרשימה המשותפת, אבל גם גנץ ראוי לזר פרחים מאיזו חנות ערבית קרובה. בצביעות, התחסדות וחנפנות הוא הקפיד להתקומם נגד קמפיין הליכוד שסידר לו חיבוק עם אחמד טיבי, וחזר והבטיח שהוא לא יבנה ממשלה עם הרשימה המשותפת.
ההתחסדות הזו הייתה מגעילה משתי סיבות, האחת -כיוון שכולנו ידענו שהוא לא מדייק. שכן בדרך זו או אחרת הוא בונה על הרשימה המשותפת ועל הצלחתה. הסיבה השנייה היא שגנץ שיתף פעולה עם הנרטיב הפוסל את ערביי ישראל כאילו היו נושאי הצרעת של המאה ה-21. הסכים למכור את האמת ואת המוסר על מנת להתחנף לקהלים שממילא לא יצביעו לו. ולא הבין שהוא מאבד בדרך את היושרה שלו ואת האוכלוסייה שמעריכה את המצרך הנדיר הזה.
אהרון, הלל וגנץ
אהרון הסכים לשקר למען השלום. הלל התעלה עליו והסכים לשלם מחירים אישיים למען השלום וגנץ? הוא הסכים למכור אנשים וערכים למען השלום הפרטי שלו. זה כל ההבדל בין מנהיגים בעלי שיעור קומה למנהיגים המביכים שמעמידים עצמם פעם אחר פעם לבחירתנו.
הלל ואהרון שיקרו ושילמו מחירים בשביל לדאוג לקהילה, גנץ וחבריו מוכנים לשנות את האמת בשביל לדאוג לעצמם.בתוך הסחי והחרפה שמממיטים עלינו הפוליטיקאים אני מזכירה לעצמי היום שלחברה האזרחית בישראל יש לא מעט נקודות אור. עם הגזענות שליבו הפוליטיקאים התמודדנו ממש לא רע.
ובבית המדרש של הטוקבקים
בשבוע שעבר כתבה לי יונה הגר שהיא תקבל את דעתי בנושא השלום, כשאביא לה מנהיג פלסטיני שיוותר על זכות השיבה. בסרטון אני מתייחסת לדבריה.
שבת שלום!
