סנדוויץ' טוניסאי: עתיקות, חופים ונופים

המדינה המוסלמית שבצפון-אפריקה מקבלת ישראלים בחום ומציעה לתייר חופים לבנים, שווקים צבעוניים, היסטוריה עתיקה והשפעות צרפתיות ואירופיות בכל עבר. רונית סבירסקי התמכרה לשאנטי הטוניסאי לפני שחזרה לקצב החיים המערבי

רונית סבירסקיפורסם: 29.11.10 , 09:22

טוניסיה היא ארץ מפתיעה. מדינה מוסלמית שמקבלת בחום ובידידות את המטיילים הישראלים. המפגש הראשון שלי עם הלבביות הטוניסאית היה עם כניסתי לטרמינל הימי של טוניס - "לה גולט".

המדריך שהיה אמור לפגוש אותי, לא הורשה להיכנס לשטח הטרמינל והקשר הטלפוני בינינו לא פעל. עברתי את ביקורת הדרכונים חמושה בוויזה מסודרת, וכשלא הצלחתי למצוא את המדריך פניתי לאנשי הטרמינל לבקשת עזרה. העובדה שאני ישראלית, ולא היו עלי פרטים של המדריך, לא שם ולא כתובת, לא הטרידה אותם אפילו לרגע. הם יצאו מעורם כדי לעזור לי, ופינו מסוף מחשב באחת החנויות על מנת שאוכל לגלוש באינטרנט ולהיכנס למייל האישי שלי. כשזה לא עבד, חיפשו מישהו עם אייפון שעזר לי גם להשיג את המידע, ולאחר מכן קישר ביני ובין המדריך מהטלפון האישי שלו. כשביקשתי לשלם לו על העזרה הוא נדהם ושלח אותי לדרכי בחיוך גדול.

מקבלים בחום את הישראלים. הטרמינל בטוניס (צילומים: רונית סבירסקי)

חביבים על בורגיבה

זו הייתה קבלת הפנים הראשונה שלי בדרכי לעיר הבירה, טוניס. המדריך המקומי, ואליד סהלי, נתן לי תדריך כללי על טוניסיה מבחינה גיאוגרפית, היסטורית ופוליטית. הוא גם הזכיר את ימי הנשיא הראשון, השליט חביב בורגיבה, שהיה ביחסים דיפלומטיים מצוינים עם ישראל וסיפר בגאווה על גידולי עצי הזית, התמרים, הענבים והתפוזים שטוניסיה התברכה בהם.

1,150 קילומטרים של חופים לבנים ומים כחולים נמתחים לאורך המדינה, ששוכנת בצפון-אפריקה על שפת הים התיכון וגובלת מדרום-מערב באלג'יריה

חוזרים אל "המופלאה":

טיול שורשים בתוניסיה

שמעון דדוש

שנים אחרי ששמע שמעון דדוש אגדות וסיפורים אודות בית הכנסת אלגריבה שבתוניסיה, הוא לוקח את הוריו לארץ מולדתם ויוצא לראות ולחוות לראשונה, את הסיפורים שהפכו לחלק מחייו. על אבנים קסומות, נערות מסתוריות וקהילה יהודית מפוארת

חוזרים אל "המופלאה": טיול שורשים בתוניסיה

ובמזרח ובדרום בלוב. הצפון הירוק שופע עצים ופרחים, ובדרום שולט מדבר סהרה. ארץ שיש בה מגוון נופים ואתרים ארכיאולוגים בעלי חשיבות עולמית. התרבות הטוניסאית התהוותה תחת שליטים שונים, ביניהם הברברים תושביה הקדמונים, הפיניקים, אימפריית קרתגו, הרומאים, שלטון האסלאם, האימפריה העות'מאנית ובסיום מדינת חסות צרפתית.

חצינו את הגשר הגדול שמחבר בין נמל "לה גולט" לעיר הבירה. הגשר נבנה מעל אגם גדול רק במארס 2009 ועד אז חצו את האגם במעבורת. נסיעה קצרה הובילה אותנו לרחוב הראשי של הבירה "שדרות חביב בורגיבה". הטוניסאים קוראים להן "השאנז אליזה". בתי קפה ומסעדות, מבנים בעלי סגנון אדריכלי אירופי, מכוניות חדישות וחשמלית שנעה לאורך השדרות. בין בתי הקפה הידועים אפשר למנות את קפה פריס, פלמריום וקפה טוניס. ישנם בתי קפה מעורבים לגברים ונשים ובתי קפה שבהם יושבים גברים בלבד ומעשנים נרגילה או האבלי באבלי.

ה"שאנז אליזה" של טוניס. שדרות חביב בורגיבה

בתי קפה בשדרות חביב בורגיבה. בעיקר לגברים

שער בין ישן לחדש

צעדנו לאורך השדרות, חלפנו על פני כנסיית סאן ונסן דה-פול שמעוצבת בסגנון גוטי, עברנו את בניין השגרירות הצרפתית והתקרבנו לשער המחבר בין טוניס החדשה לעתיקה. מהחומות שהקיפו את העיר העתיקה, מדינה, נותרו שרידים מעטים. השער "באב אל בחאר" (Bab el Bhar) הוא אחד משבעת השערים שנותר כפי שהיה, וקיבל תחת השלטון הצרפתי את השם Port De France. מצדו האחד, העיר העתיקה מדינה ומעברו השני העיר החדשה טוניס. בניית העיר החדשה החלה במאה ה-18 אולם את התנופה הגדולה נתנו הצרפתים ששלטו בטוניסיה במאה ה-19, והם אלה שבנו את הבתים המפוארים בסגנון אירופי.

הכניסה אל מדינה העתיקה עוברת דרך בזאר ים-תיכוני טיפוסי. חנויות צבעוניות עם בדים, רקמות, שטיחים, נרגילות, תכשיטים ובשמים. ברחוב המרכזי, "א'זיתונא", שוכנת אחת האוניברסיטאות העתיקות, והמבנה החשוב ביותר ברובע העתיק הוא מסגד א'זיתונא שנבנה ב-698 לספירה, מוזכר בקוראן ושימש כמרכז רוחני של העיר.

באחד מבתי הביי בעיר העתיקה, הקרויים ע"ש של מוחמד ביי ששלט במדינה במאה ה-19, ישנה תצפית מרשימה על גגות העיר העתיקה ועל המסגד הגדול. בפרבריה המערביים של העיר, מחוץ לעיר העתיקה, שוכן הארמון ששימש את הביי והולאם עם הכרזת העצמאות של טוניסיה. הארמון משמש בחלקו כבניין הפרלמנט הטוניסאי ובחלקו השני כמוזיאון הברדו (Bardo). במוזיאון מוצג אוסף פסיפסים רומיים שנחשב הגדול בעולם.

בנייה בסגנון גוטי. כנסיית סנט ונסן דה-פול

אחד משבעת השערים שנותר כפי שהיה. באב אל באחר (פורט דה פרנס)

נמל פיניקי ועירו של חניבעל

המשכנו בדרכנו אל אתר העתיקות הפיניקית, קרתגו, שנחשב לאחד החשובים בעולם. הפיניקים הגיעו מצור ומצידון ושפתם הייתה ארמית. הם כינו את המקום שבו הקימו את העיר "קרת חדשה" כלומר: קריה חדשה ועם השנים התקצר לקרתג'. הנמל הפיניקי שנבנה במאה ה-9 לפני הספירה שימש כנמל צבאי תחת שלטונו של חניבעל. היום שוכנים לחופי הנמל בתים מפוארים של מנהיגי ועשירי טוניסיה, בשכונה הנקראת קרתג' (Carthage). מבנים מרשימים רובם צבועים בלבן, מוקפים חומות גבוהות וגינות מעוצבות, שוכנים בין שרידי האימפריה הרומאית וקרתגו הפיניקית.

בלב השכונה שוכן מתחם בית הקברות הפיניקי Tophat, בעברית "תופת". מצבות בנות אלפיים שנה עשויות אבן גיר נושאות סמלים ודמויות, חלקן שייכות לילדים קטנים שהועלו קורבנות לאלים תנית ובעל אמון בתקופה הפיניקית.

קרתגו נוסדה על ידי הפניקים ב-814 לפנה"ס. הפיניקים היו יורדי-ים אמיצים וסוחרים ממולחים, ששליטתם במפרץ קרתגו היוותה איום על כוחה של רומא. שלוש מלחמות קשות ניטשו בין בני קרתגו לרומאים עד שנוצחו. קרתגו נשרפה בשנת 146 לפנה"ס והפכה לגל חורבות. הרומאים שהשתלטו על האזור כינו אותו "הפרובינציה של אפריקה" שזה שמה הקדום של טוניסיה.

מבנים מרשימים בלבן, מוקפים חומות וגינות מעוצבות. בית בשכונת קרתג'

מצבות בנות 2,000 שנה עשויות אבן גיר עם סמלים ודמויות. עתיקות קרתגו

כפר לבן-כחול

מאתר העתיקות המרשים המשכנו לכפר האמנים המפורסם ביותר בטוניסיה, בשל יופיו ועיצובו. סידי בו-סעיד (Sidi bou Said) כובש את המבקר ממבט ראשון בצבעי כחול לבן ים-תיכוניים ובסמטאות העתיקות הצרות שעולות ומטפסות במעלה ההר. חנויות קטנות, בתי קפה, חצרות בתים נסתרות, צמחי בוגנוויליה בשלל צבעים וחלונות נוף שקרועים אל הים. הקירות לבנים וצחורים הדלתות, השערים, החלונות והמשרקיות צבועים בכחול.

בין בתי הקפה הגדושים בתיירים, מפורסם Cafe Des Nattes שמעוטר באריחים טוניסאים מקוריים, מחצלות להשתרעות ונוף למפרץ קרתגו. המקומיים מגישים תה טוניסאי מתוק עם צנוברים לצד נרגילות ריחניות. אפשר להתרווח לאחור לשאוף את העשן הריחני ולהביט אל הים הכחול. זהו השאנטי הטוניסאי וכשמתרגלים אליו קצת קשה לחזור לקצב החיים המערבי.