על סקס, אוכל וכלכלה מיובשת

בטור הקודם דיברנו על ההומו-אקונומיקוס. בואו ניזכר בכמה שורות: הומו-אקונומיקוס, פירושו בלטינית "האדם הכלכלי" והוא המודל המופשט שבו משתמשת הכלכלה כדי לבחון את התיאוריות שלה. לא מדובר באדם אמיתי, ויש רבים שיגידו שהוא רחוק מאוד מאדם כזה, אבל עדיין הוא משמש, כהנחת יסוד, כלכלנים בתחזיות ובפרשנויות שלהם.

טורים נוספים מאת אושי שהם-קראוס :

• האדם הכלכלי: רובוט רציונלי ואגואיסט
• הצעה: הצרכנים יזכו לנתח מרווחי המותגים
• רוצים למכור באמצעות ספאם? הפתיעו את הקונים
  

הסיפורים הכי חמים - לפני כולם - בפייסבוק של ynet

ומהן תכונותיו של האדם המופשט והרובוטי הזה? ובכן, הוא אגואיסט חכם. על זה דיברנו בטור הקודם. הוא דואג לעצמו ולאינטרסים של עצמו מתוך ידיעה שכל האנשים סביבו הם גם אגואיסטים, ולכן הוא מבין שכדי שהוא יוכל לקדם את האינטרסים שלו, הוא צריך לתת לאגואיסטים האחרים משהו בתמורה למה שהם נותנים לו. אף אחד לא יעזור לו סתם.

לא כל בני האדם מופשטים ופשוטים כמו רובוט(צילום: shutterstock)

היות שהנושא הכללי שלנו הוא כלכלה התנהגותית, שהיא זרם כלכלי-פסיכולוגי-קוגניטיבי (חשיבתי) חדש שמבקר את הכלכלה המיינסטרימית ומרחיב אותה, הצגנו גם ביקורות כנגד תפישת האגואיזם והזכרנו לעצמנו שרבים מאיתנו מתנדבים, תורמים ועובדים לא רק למען עצמם. עד כאן על הטור הקודם.

ועכשיו ממשיכים. תכונה משמעותית מאוד של האדם המופשט הכלכלי היא רציונליות. האיש הזה הוא רציונלי. וכאן נשאלת השאלה, "מהי בדיוק רציונליות?". ובכן, קודם כל, "רציו" בלטינית, פירושו תבונה, או משהו דומה לזה, ואפשר לתרגם את הביטוי "אדם רציונלי" ל"אדם תבוני", אבל זה לא עוזר לנו להבין מה המשמעות של הביטוי הזה. מה זה בדיוק להיות תבוני?

להביא תועלת לעצמך

הכלכלנים במקרה הזה לא מתפלספים יותר מדי. יש להם תפישה מאוד מסוימת לסוג הרציונלית של ההומו-אקונומיקוס והתפישה הזו קשורה לתכונת האגואיזם שלו. האדם הרציונלי הכלכלי רוצה להשיג כמה שיותר ממטרותיו, בעלות הנמוכה ביותר. במילים אחרות, הוא רוצה להביא לעצמו כמה שיותר תועלת ולהתאמץ או לתת כמה שפחות תמורתה.

שמים לב כיצד זה קשור לאגואיזם שלו? תפישה כזו של רציונליות היא כמעט תמונת ראי של האגואיזם הזה. ומאיפה הגיעה לכאן התועלת? ובכן, מה שרבים לא יודעים זה שפעם, לפני מאה, מאתיים ושלוש מאות שנים, היו גדולי הכלכלנים, בראש ובראשונה, פילוסופים. ככה הם היו מגדירים את עצמם.

אדם סמית. עסק בכלכלה ובצורת שלטון הוגנת(מתוך מאגר ויז'ואל/פוטוס)

הם עסקו בשאלות פילוסופיות; ובמיוחד בשאלות שדנו במוסר ובצורות שלטון הוגנות. כך למשל, אדם סמית, האבא של הכלכלה המודרנית, היה בכלל פילוסוף של המוסר ומרצה בתחום הזה וכך גם ג'רמי בנתם והתלמיד שלו ג'ון סטיוארט מיל. שני אלה אחראים ליצירת תיאוריה פילוסופית, מוסרית וגם כלכלית. והתיאוריה הזו קשורה לעניין שלנו בתועלת. שם התיאוריה הזו הוא תועלתנות, או בלעז "אוטיליטאריניזם".

נסביר. כאשר חוקר המוסר שואל את השאלה הבסיסית של התחום שהיא: "מהי הפעולה הטובה/הצודקת/הראויה שאני צריך לעשות עכשיו", יענו לו בנתם וסטיוארט מיל תשובה כזו: "להביא כמה שיותר תועלת לכמה שיותר אנשים".

ניתן דוגמה מחיינו המודרניים. כאשר יושבים חברי ועדת סל התרופות וצריכים להחליט איזה תרופות יכנסו לסל ולכן יינתנו מאוד בזול לחולים ואילו תרופות לא יוכנסו ולכן יעלו ביוקר, הם לפעמים גוזרים חיים ומוות על אנשים מסוימים.

ואיך הם חושבים? הם מנסים לפעול כתועלתנים. הם מנסים להביא מקסימום תועלת למקסימום אנשים. למשל, הם צריכים להתלבט בסוגיות מהסוג הזה: מה מביא יותר תועלת להרבה אנשים; עשר מנות מאריכות חיים אבל לא מצילות לחולי סרטן מסוג מסוים, או משחה חינם למאה אנשים שסובלים ממחלות עור באיברים אינטימיים שלהם (הדוגמה, לפחות בחלקה השני לקוחה, אם אני לא טועה, מהרצאה של ח"כ ד"ר רחל אדטו שישבה בוועדת סל התרופות).

אז מה עושים? עושים חשבונות של תועלת. משווים הנאה להנאה, תועלת של אדם אחד לתועלת של אדם אחר ומחשבים כל הזמן. ומאיפה בא לבנתם הרעיון הזה? ובכן, מיוון העתיקה, ומאנשים שחיפשו (בגדול) סקס ואוכל.

על הנאות החיים

כשמדברים איתנו על מוסר אנחנו בדרך כלל חושבים על נתינה, על תמיכה בזולת ועל מעשי הקרבה מפוארים. ככה חינכו אותנו. אבל לא כולם חשבו ככה. ביוון העתיקה התקיימה אסכולה פילוסופית (כלומר קבוצה של פילוסופים בעלי עמדה דומה) שנקראה ה"הדוניסטים". הדונה, ביוונית עתיקה פירושו, עונג, וההדוניסטים ענו לשאלה המוסרית, זאת ששאלנו קודם - "מה הדבר הנכון והטוב שאני צריך לעשות עכשיו?" בתשובה מעניינת.

הדוניזם: חיים של הנאות פיזיות(צילום: ויז'ואל/פוטוס)

הם אמרו לייצר לעצמך עונג. כן. פשוט ככה. לחיות חיים של הנאות פיזיות. כי אנחנו, הם טענו, בראש ובראשונה בעלי חיים ובאופן טבעי זה מה שאנחנו צריכים. ולכן ההדוניסטים הראשונים המליצו במיוחד על סקס ואוכל כפעולה הנכונה לאדם, וההדוניסטים החדשים יותר, תלמידיהם, שיכללו והוסיפו עוד מהנאות החיים הפחות פיזיות, למשל קריאה, חברים, מוזיקה ועוד.

ועכשיו נחזור לג'רמי בנתם. האיש הזה חי בתקופה שבה עלתה ופרחה החשיבה המדעית המכשירנית ואיתה גם עלו תפישות שרצו להיטיב את גורלה של האנושות. ובנתם, המלא כוונות טובות, אמר לעצמו דבר כזה. אם הדוניזם היא פילוסופיה נכונה, הרי מה יכול להיות יותר נכון יותר מיצירת עונג לכמה שיותר אנשים.

איך מודדים הנאה? 

וזו כבר התועלתנות בגרסה הראשונה שלה שהצגנו למעלה בטור הזה. ומה שג'רמי בנתם עשה הוא דבר מעניין ואפילו מוזר: הוא התחיל לייצר טבלאות למדידת תועלת והנאה. הוא ממש ניסה לייצר תחשיב (קלקולוס) שמשקלל הנאות. ולמה צריך דבר כזה? פשוט, מפני שהתועלתנות מחייבת אותנו למדוד.

תחשבו, נגיד שאני צריך להביא מקסימום הנאה למקסימום אנשים, אני צריך לדעת איזה הנאה חזקה יותר ואיזה תוליד הנאות חזקות עתידיות, ואני צריך לדעת מי נהנה ממה. ובהתלבטות של אנשי סל התרופות: מה יביא יותר תועלת, להציל עשרה ממוות או לשפר את איכות חייהם של מאה?

אז איפה אנחנו? ובכן, התחלנו בטור הקודם באחד המושגים הבסיסיים של הכלכלה המיינסטרימית: ההומו-אקונומיקוס. את המושג הזה תבקר הכלכלה ההתנהגותית ואת זה נציג בטורים הבאים.

ואמרנו גם שאחת התכונות של ההומו-אקונומיקוס היא שהוא רציונלי, ועוד אמרנו שרציונלי כאן פירושו מנסה להביא לעצמו מקסימום תועלת במחיר המועט ביותר. והנה, הראינו את ההתפתחות ההיסטורית של תפישה כזו שמגיעה ישר מהסקס והאוכל של היוונים העתיקים ועוברת דרך המאה ה18 וה-19 באנגליה. ההנאה החושנית של ההדוניסטים ביוון העתיקה הפכה ברבות השנים למושג המופשט "תועלת". תועלת עצמית ותועלת לכלל.

ובמבט רחב יותר מה קרה פה? היה לנו אדם חי בעל יצרים, אמונות וצרכים. הוא אופיין ברצון לעונג טבעי. והכלכלה המודרנית הפכה אותו למחפש לעצמו תועלת (שהיא מופשטת יותר מעונג ייצרי) לעצמו ולאחרים. וזה בעצם שלב נוסף בהפיכה של האדם המלא והשלם לאדם הכלכלי המופשט; ההומו-אקונומיקוס.

ומה רוצה הכלכלה ההתנהגותית שעליה נדבר בטורים הבאים? היא רוצה להכניס קצת "אדם אמיתי" לתוך הדגם המופשט. אנשים כמו כהנמן, זוכה פרס נובל לכלכלה, ועמיתו עמוס טברסקי (שנפטר לפני שזכה בפרס) יראו לנו שהאדם לא כל כך תבוני ולא כל כך רובוטי כמו שמניחים כלכלנים. הוא טועה לפעמים. 

ד"ר אושי שהם קראוס, פילוסוף של הכלכלה, מלמד בבית הספר לכלכלה של המכללה למינהל ובחוג לתקשורת במכללת ספיר. אפשר ליצור איתו קשר ולהוריד חינם עשרות טורים לימודיים שכתב . כמו כן, אתם מוזמנים לראות את רשימת ההרצאות שהוא מעביר לקבוצות ולחברות