צחוק עשה לנו האלוהים: שופטים את הרב אלון

כששמתי לב לכך שפרשת השבוע היא פרשת "שופטים" התחלתי לצחוק. צחוק עשה האלהים לדרשני פרשת השבוע - דרשת השבת הזו יכולה להיות הקצרה בתולדות הדרשנות היהודית.

<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו  >>

• זמני כניסת שבת ועוד על פרשת שופטים
  

יכולים כל דרשנית ודרשן לעלות על בימת בית הכנסת, להגיד לקהל: "השבת קוראים בפרשת שופטים", לחייך חיוך שיש בו מן ההקלה ומן העצב, ולסיים ולשלוח את המתפללים לסעודתם מוקדם מן הרגיל.

צחוק עשה לנו האלהים – פרשת "שופטים". אבל אני אומרת לעצמי: אני אכתוב, ואני אכתוב את המובן מאליו בתשוקה גדולה, כיוון שהמובן מאליו הוא חדש, והוא נקי, הוא טהור והוא מטהר את החיים במקומות הכי כואבים, אפלים ומסוכנים, והוא נותן הרגשה ציבורית וגם מאוד אישית, שהצדק יכול לנצח והסבל יכול לזכות למזור חלקי. לכן אני אכתוב.

פרשת שופטים אלף – הרב מוטי אלון

פרשת השבוע נפתחת בדרישה שהעם יכונן מערכת משפט, שהשופטים ישפטו בצדק ושעם יכפיף עצמו לסמכותם: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק" (דברים טז, יח).

מפרשת הרב אלון, שהייתה כה סמוכה לפרשת הנשיא קצב, למדנו שהתבגרנו. מאבקים ארוכי שנים לשיוויון האדם ולשוויון האשה, נושאים סופסוף פירות. יש כבר מי שמוכנים לראות את העומק ואת ההיקף של הניצול מיני על ידי בעלי השררה, יש כבר מי שמוכנים להאבק ולנסות לשים סוף לתופעה. עם סיומן של שתי הפרשות הקשות האלה בהרשעות, נדמה לי שבעלי שררה ילמדו להיות יותר זהירים, והקהילה לומדת להיות יותר קשובה וחומלת.

השררה מסוכנת. הרב אלון בבית המשפט(צילום: נועם מושקוביץ')

ומה עוד למדנו מפרשת הרב מוטי אלון? למדנו שהשררה מסוכנת, ובעלי שררה זקוקים לאתיקה ברורה ולשומרים ברורים לא פחות, ברוח הפרשה: "לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול" (דברים יז, כ).

למדנו גם שהומוסקסואליות היא נטייה אנושית, והאנשים המפחידים באמת, הם אלה המכחישים אותה ונלחמים בה. ולמדנו סוף סוף שאנחנו כבר לא חייבות וחייבים לשתוק.

פרשת שופטים בית – פרשת הנגידים ופרשת הבגידה בנגידה

מנהיגים, בעלי דעה צדקנים ומגלגלי עיניים כעסו עלינו כשהתעקשנו שהמעצר של פרנקל בדיוטי פרי בהונג קונג הוא דווקא כן עניינינו. כשהתעקשנו ש'דין פרוטה כדין מאה', ושיש משהו מבהיל בנגיד שלא מסוגל להגיד בצורה פשוטה למה לעזאזל הוא נעצר בדיוטי פרי, ושאחר כך הסתבר שאולי הוא גם פה ושם קצת שיקר (ואם הוא שיקר, זה בוודאי אומר שגם הוא עושה מזה עניין ולא רק אנחנו הקטנים שלא יודעים מה באמת חשוב).

דין פרוטה כדין מאה. לפיד, נתניהו ופרנקל(צילום: פלאש90)

יש לי מעט מאוד כסף ומעולם לא שקלתי לקחת חפץ מחנות בלי לשלם (מעולם גם לא טעיתי לחשוב שחברים משלמים עבורי כשהם לא עשו את זה). איכשהו זה אפילו לא עלה בדעתי. אדם אמיד ש'שוכח' לשלם על דבר זול וקטן, הוא בעיניי אדם עם פסיכולוגיה מבהילה.

מכל הסיבות האלה מאוד דחוף לי לדעת למה עצרו את פרנקל בדיוטי פרי של הונג קונג. מכל הסיבות האלה: "ברוך שפטרנו מענשו".

אין לי מושג מה הביא להסרת מועמדותו של פרופ' ליאו ליידרמן, אבל גם במקרה זה – טוב שהיה מי שבדק בציציות, ומי שהתקשרה, ומי שהזהיר ואמר.

הלקח מפרשת הנגידים דומה מאוד ללקח מפרשת הרב אלון, עולם התקשורת המהירה ורבת הענפים בו אנו חיים, הוא גם בעל יתרונות לא מבוטלים. יתרון בולט אחד הוא שאין יותר סודות, והאליטה לא יכולה יותר להגן על עבריינויות קטנות של חבריה, מפני ידיעת ההמון.

ההמון זה אני ואתם, והיום אנחנו יכולים לדעת הכל, ואנחנו רוצים לדעת את מה שחשוב (בעיניינו, כן בעיינינו) ואנחנו רוצים פוליטיקה ורבנות הרבה יותר צודקת ונקייה.

אז מה צריכים לעשות ביבי ולפיד? מה שעושה כל עיתונאי רציני – לבדוק. לחקור היטב את המועמדים ואת העדים, ולנסות להצמיח צמרת כלכלית ופוליטית שתורכב מאנשים נקיי ידיים, צנועים ומקצועיים.

והמועמדים? והנגידים? והרבנים? הם צריכים לדעת שאנחנו נבדוק אותם היטב, ונצפה שפיהם, לבם ומעשיהם יהיו (רוב הזמן) שווים.

הטכנולוגיה עומדת הפעם גם לימין הצדק, ונראה שזו העסקה החדשה הנרקמת בינינו ובין המנהיגים: אנחנו נבדוק אתכם, ואתם תשתדלו להיות ראויים.

אז אולי נגיד נגידה?

אני לא מכירה את ד"ר קרנית פלוג, ולא מבינה דבר בכלכלה. אבל כמה דברים חשוב לי להגיד בעניין אי מינויה של הדוקטורית לנגידה:

א. סטנלי פישר, שמבין דבר או שניים בכלכלה המליץ עליה. ב. עד כה לא שמענו על קופת שרצים שתלויה מאחורי גבה. ג. שמעתי כלכלנים שאומרים ש"אין לה ביצים" (נו, באמת...) ושמעתי אחרים שאומרים שהיא העזה פנים כנגד ביבי. דבר אחד לא שמעתי עד כה – לא שמעתי טיעון מקצועי נגד מינוייה.

חווה את תקרת הזכוכית לראשונה. קרנית פלוג(צילום: גיל יוחנן)

ד. מעולם לא מונתה נגידה לבנק ישראל. ה. די לביטוי "תקרת הזכוכית" - בראיון שהעניקה ד"ר פלוג לפני זמן רב היא אמרה שמעולם לא חוותה על בשרה את תקרת הזכוכית. הנה עכשיו היא לצערנו היא חווה אותה, ואנחנו איתה. אלא שהביטוי האסתטי 'תקרת הזכוכית' לא הולם את הסיטואציה (אלא אם כן הכוונה לציפורים המתנגשות עד מוות בחלונות ובתקרות זכוכית, בבקשן לצאת לחופשי).

הביטוי הנכון הוא 'גיליוטינה'. 'גיליוטינה מגדרית'. בואו נגיד את זה בצורה אמיתית ופשוטה: לד"ר פלוג לא נתנה הזדמנות אמיתית להוכיח את התאמתה לתפקיד כיוון שהיא אשה.

חבורת אנשים שאני לא מכירה, החליטה להכין עצומה למינויה של ד"ר פלוג לנגידה. העצומה לא זכתה לפרסום ולא מתקדמת כפי שראוי לה. בואו נעזור להם. כל מי שרוצה שמועמדותה של ד"ר פלוג תיבחן בכבוד הראוי ליכולותיה ולהשגיה, מוזמן לחתום על העצומה ולשתף בה.

פרשת שופטים גימל – תכנית ריאלטי חדשה

לפני כשבוע קבלתי הודעה לפייסבוק שלי מגברת בשם נחמה טביבי: "רוחמה שלום, אני נחמה מלהקת של ערוץ 10. בימים אלו אנו עובדים על תכנית ראליטי סטייל "המירוץ למיליון" לזוגות גרושים, אשר יש להם ילדים מתחת לגיל 18, הזוג הזוכה יזכה במיליון ש"ח לילדיו. במידה וזה מעניין אותך אשמח למספר הטלפון שלך:)"

בהתחלה התגלגלתי מצחוק. שהרי כבר הייתי אמורה להיעלב מכך שאף תוכנית ריאלטי לא ניסתה לגייס אותי לשורותיה. מה יש, אני לא מספיק הזויה? לא מספיק עצבנית? מה פגם מצאו בי מלהקי הריאלטי? והנה, זכיתי גם אני. אז צחקתי.

האם נשכיל לעצור אותם? "המרוץ למיליון" גרסת הגרושים(צילום: אייל אלקבץ)

כשסיימתי לצחוק התחלתי להחרד. בוודאי יהיו גרושים תמימים, חסרי אחריות, או מאוד נואשים כלכלית, שיענו להצעה להתאחד לתקופה אינטנסיבית למען הצלת קופת החסכונות של הילדים. אבל מי לכל הרוחות ישמור על כבודם ונשמתם של הילדים?

אין לי כוחות נפש אפילו לדמיין את הילדים שלי רואים אותי ואת אביהם מתאחדים בשידור חי לעיני עם ישראל, ושוב רבים, ומתפייסים, ושוב רבים. קשה לחשוב על מארג הפנטזיות, כאבי הלב והמבוכות שתכנית כזו תעשה לילדים רכים.

איך הם לא מתביישים? איך אין להם גבולות? האם מתישהו הם יעצרו? האם אנחנו נשכיל לעצור אותם?

התגרשנו. הילדים שילמו ומשלמים מחירים לא פשוטים. לא די?!

ניסיתי לפתות את הגב' טביבי לשיחה. ניסתי להבין יותר. רציתי לדווח לכם על ממדי הזוועה. אבל היא הייתה עניינית ונוקשה והודיעה לי שלא אוכל לקבל שום מסמך בכתב, ומרגע שהיא הבינה שאני לא מתלהבת, ולא מוכנה להגיע מיד עם הגרוש שלי לראיון קבלה, היא טרקה לי את הטלפון בפנים! שיהיה לכם ברור – זו הייתה רק דוגמית קטנה לגסות הרוח ולאופן בו הם מלחיצים את המשתתפים.

מה שכן הצלחתי להבין הוא שהילדים יצולמו "רק קצת" לתכנית: "את יודעת, רק לתעודת הזהות של המשפחה". אנשי ריאלטי יקרים, בפרשת השבוע אנו מצווים: "לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ" (דברים יח, י). אני תוהה כמה התכנית שהוצעה לי רחוקה מהזוועה המתוארת בפרשה .

יש שופטים בירושלים, הם עשו השבוע צדק עם אנשים צעירים. הלוואי שימצאו להם דרך וכוח לשמור על ילדים גם מזוועות הריאליטי הבא.

ועם כל זה, שתהיה לנו שבת שלום.