הפרוטוקולים של רבני ציון: כך תוקם מדינת ההלכה
"הרפורמים יותר גרועים מהנוצרים", "הלהט"בים סוטים", "חובה להילחם נגד מהרסים", "הקהילה הגאה שולטת בתקשורת", ו"הכסף הרפורמי שקונה להם השפעה בישראל". מצאתי עצמי מרותקת שעות ארוכות, לרבנים כריזמטים הפורשים למאמיניהם תורה משיחית-קנאית ומלאה בבורות
איך נראה בן אדם שצודק
השבוע, בזמן שצפיתי בנאומים שנישאו בכנס "ההתמודדות עם השפעת הרפורמה על זהותה של מדינת ישראל" (שבו נישא "נאום הסוטים"), נזכרתי במילות הסיום של השיר "איך נראה בן אדם שצודק" (אדם זגייבסקי, מפולנית: דוד וינפלד): "האם תהיה מסוגל להגיד לו כי הכֹל / יחסי תלוי איך מסתכלים על זה / לא ידוּע איך זה באמת / בדוק אם תוכל לזהות אותו / כשהוא חולף ברחוב / כפוף גב תחת משאו של המֹח".
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
הכל התחיל כשרציתי לבדוק את הקונטקסט של דברי הרב לוינשטיין, אלא שבמהרה מצאתי את עצמי מרותקת ומצומררת. שעות ארוכות התבוננתי בעצב ובדאגה ברבנים נבונים וכריזמטים פורשים למאמיניהם תורה משיחית-קנאית.
אנחנו בעלי המניות של המשיח
רוב הנואמים בכנס מקבלים את שכרם ממדינת ישראל. משמעות הדבר היא שאנו - חילונים, רפורמים, פמיניסטיות, קונסרבטיבים, ניאו-אורתודוכסים, מסורתיים ולהט"בים - מממנים הגות וחינוך משיחיים.
השבוע קוראים בבתי הכנסת את תורתו של פנחס הקנאי, ובירושלים התקיים מצעד הגאווה, בצל טרור הקנאי. על כן חשבתי להציג בפניכם את תמצית תורת הרבנים הקנאים בני זמננו, כפי שלמדתי בהרצאות הכנס.
המבדיל בין אור לחושך
העיקרון ראשון בכל תורה משיחית-קנאית הוא שהעולם מחולק ל"טובים" ול"רעים". ה"רעים", במקרה דנן, הם הנוצרים והרפורמים: "הרפורמה היא נצרות", קבע הרב יעקב אריאל. והרב שלמה אבינר הציע דיוק היסטורי: "הדת הרפורמית הקדם-נוצרית". הגדיל לעשות הרב מיכה הלוי, שטען: "הרפורמים הם יותר גרועים מהנצרות". הנה כי כן: יש גרועים, ויש גרועים מאוד.
ברפורמים נכרכה הקהילה הגאה ש"זכתה" מלבד התואר "סוטים", גם לתואר "קהילת התועבה", ואלינו נוספו רבים ואפילו הניאו-אורתודוכסים.
"כמה נפלא שיש לנו אמת" (הרב שטרנברג)
כבכל חזון משיחי, קבוצת ה"טובים" היא קבוצה קטנה ומובחנת, שלחבריה אין היסוס ביחס לצדקת דרכם: "אנחנו עושים רצון ה' בעולם... אנחנו מודרכים על ידי ה'... כל היתר חיים בעולם שאין בו אמת", קבע הרב שטרנברג (ראש ישיבת "הר המור").
מאמין לא פחות בצדקת דרכו נשמע הרב מיכה הלוי: "תפקידנו לשמור על טהרת הקודש". אם נשאל מהיכן הביטחון הזה? גם לכך יש תשובה פשוטה: המסורת היהודית עברה מדור לדור עד ל"הר המור": "ה' – תורה – משה רבינו – הרבנות הראשית" (שטרנברג).
"מֵמד העומק של האהבה הוא שנאה"
תנועה משיחית-מעשית עובדת על ריגושים מיידיים. היא משלהבת את חבריה ומציעה פורקן ללהט שהיא יוצרת. המשימה של התנועה המשיחית מבית המדרש של הציונות החרדית, מוגדרת על ידי מנהיגיה כמלחמה רוויית שנאה.
שני המונחים הפופולריים ביותר בדברי הרבנים בכנס היו "מלחמה" ו"ניצחון". "חובה להילחם נגד מהרסים... עם הרפורמה יש לנו מלחמה לא התמודדות", קבע הרב אבינר, ואת אידאולוגיית השנאה הסביר בקור רוח הרב שפירא: "האהבה היא קנאות. האהבה לא מאפשרת לזר להיכנס אל הבית פנימה... ממד העומק של האהבה הוא שנאה... אי אפשר גם לאהוב את ה', וגם לפתוח את הידיים ולומר לרפורמים: תיכנסו פנימה".
כאמור, הלהט"בים והרפורמים חד הם, ומצוות השנאה מופנית כלפי כל מי שרוחות של חופש, זכויות אדם, פתיחות וספקנות נושבות מכיוונו.
הנבואה ניתנה למשיחיים
תמונת ההיסטוריה המשיחית פשטנית להפליא: אלוהים נתן עולם טוב, בני האדם בגדו באלוהים, ו"אנחנו" (המשיחיים) עושים את רצון האל ונלחמים באויביו. כשתושלם המלחמה, תבוא הגאולה.
דא עקא, המשיחיים הם קבוצת מיעוט, ואת המאבק המתמשך ב"כוחות הרשע" (רפורמים, להט"בים וכדומה) צריכים המנהיגים להסביר למאמיניהם. בסוגיה זו ראיתי אותם לראשונה מתפתלים. מצד אחד, הם שבים וקובעים: "הטומאה עומדת לחלוף", "אנחנו הולכים ומנצחים" וגם: "מה שקורה עכשיו עם הרפורמים זה הפרפורים והפרכוסים האחרונים של הרשעה". מצד שני, אם הרפורמים כל כך נחלשים, למה צריך לארגן נגדם כנס?
תורת הקונספירציה
הסבר אחד להצלחת ה"רעים" הוא תורת הקונספירציה: "הקהילה הגאה, הם שולטים בתקשורת" (הרב ולד). כמובן שנשמעו טיעונים וגם בדיחות שכאילו נלקחו מ"הפרוטוקטלים של זקני ציון" אודות הכסף הרפורמי שקונה לתנועה השפעה בישראל.
הבערות כאידיאל
בתחילה ישבתי בצפייה דרוכה לדברי הנואמים בכנס. טיעוניהם של רבני "הר המור" שחלקם לא נוהגים
לשאת דברים בציבור, עוררו את סקרנותי, והנחתי שאהיה מאותגרת. לכן הופתעתי מהנבערות: הדוברים כמעט שלא ציטטו מקורות, וגם לא הציעו אף טענה מאתגרת.
כנראה שמוגזם לצפות שרב או רבה רפורמית יוזמנו לשיחה אודות "השפעת הרפורמה", אבל שום מחקר הקשור לרפורמה לא הוזכר בכנס. ברגעים רבים היה נדמה שהנואמים מתהדרים בבורותם: "הרפורמים אומרים שאין עם ישראל", "התנועה הרפורמית אחראית לאנטישמיות באירופה", וכמובן גם: "הרפורמים רוצים לגייר תוך כמה דקות מאות-אלפי גויים שיש פה בארץ", ועוד כהנה אמירות חסרות אחריות ומושג היסטורי.
באותה אווירת נבערות מדעת קבע הרב לוינשטיין: "בינה זה בית מדרש במרכאות של הזרם הרפורמי", כאילו שהוא לא יודע שבינה הוא בית מדרש חילוני למהדרין. אלא שחילונים מייצגים את הרוב בישראל, ואיך נעשה דה-לגיטימציה למוסד חילוני? נבלבל ונגיד שהוא רפורמי, והרפורמים הם הרי הלהט"בים והם הרי נוצרים ואם כל חטאת, ומ.ש.ל.
כך גם לעגו הנואמים למושג "דה-קונסטרוקציה" בלי כל הבנה במשמעות התרבותית שלו. וכך הם בזו לדמוקרטיה, להטלת הספק, ליחסיות ולתרבות המערב. הבערות היא הדלק שלהם, שהרי ידע מאפשר מחשבה עצמאית ובחירות אישיות, וכל אלו הם מקלות בגלגלי התנועה המשיחית.
אלוהים יוצא די אידיוט
האידיאולוגיה המשיחית מעליבה את אלוהים, שהרי אם כל רב בישיבת "הר המור" יודע בדיוק מה רצון האל, נראה שהאיי-קיו של אלוהים ושל רבני "הר המור" זהה. לזה יקרא חוסר צניעות.
החוקה של מדינת ישראל היא התורה
מה הלחיץ את הרבנים המשיחיים? עד כה תמונת העולם שלהם הייתה פשוטה: הציונים החילונים יעשו את העבודה הפיזית של הקמת המדינה, והרבנים המשיחיים יציעו לה תוכן. כך תקום מדינת הלכה. הרב שטרנברג ניסח זאת טוב ממני: "החוקה של מדינת ישראל היא התורה, גם אם לא כולם יודעים את זה עדיין".
אלא שלאחר רצח רבין (ומסיבות רבות נוספות) קמה בישראל התעוררות יהודית ליבראלית. יהודים חילונים לא מוכנים עוד להיות נושאי הכלים של המשיח, והם דורשים בעלות על התוכן. לחוויה הישראלית הזו הצטרפה גם התנועה הרפורמית, והיא מציעה אלטרנטיבה רצינית. בלב ההתחדשות היהודית נמצאים לוחמות ולוחמי חופש וזכויות אדם, ובכללם להט"בים דתיים וחילונים, וכמובן גם פמיניסטיות דתיות ש"מאיימות" על הרבנים המשיחיים מבית.
שלוש השְׁבועות שלי
לא קל היה לי להקשיב שעות ארוכות לתורה משיחית. עם סיום המסע המשיחי נשבעתי לעצמי שלוש שְׁבועות: 1. באותה מידה שבה אני מקפידה לתת ביטוי לעמדותיי, אקפיד להטיל בהן ספק. 2. אני מסרבת לחיות באווירת מלחמה, ואתאמץ לחפש את המשותף ולא את המפריד בין בני אדם. 3. גם לי יש ערך אחד קדוש ובלתי מתפשר, והוא "לא תרצח".
לאדמו"רית המהממת יש רגשות
ניר ברקת הודיע השבוע שלא ישתתף במצעד הגאווה שפוגע ברגשות הציבור הדתי, והאדמו"רית מבקשת לעדכן את ברקת: גם לי יש רגשות, ובשנה שעברה הם נפגעו על ידי סכין.
ניר ברקת – אתה תקבע במי אתה מתחשב, ואנחנו נקבע למי נצביע (והעובדה שאין לך כיפה כבר לא מרגשת). הנה, מתנה קטנה שנשלחה אליך מהאדמו"רית:
מוזמנות/ים להכין לניר ברקת עוד מתנות של ממים, מדבקות או שלטים. שלחו אלי במייל, בפייסבוק או כאן בתגובות, ואני אעביר את השי.
ובבית המדרש של הטוקבקים
בתיה זימרמן בחרה גם היא להספיד את "בבא יגא", חבר ותיק בבית המדרש שלנו, שנקרא לבית דין של מעלה. והנה הספדה הנוגע ללב. יהי זכרו ברוך.
צר לי עליך אחי בבה
נעמת לי מאוד,
בשנינונתך האלגנטית,
בחוכמתך המטובלת בהומור.
מבין השורות בצבץ תמיד
טוב לב שווה לב
ולמקרא הבשורה הרעה
שברת את לבי...
למרות שלא זכיתי
להכירך אישית
בשל המרחק הגאוגרפי
--- א ה ב ת י ך.
כל שבוע לכבוד השבת
העלת בת צחוק על פני...
תודה מכל הלב
יהודי יקר שלנו
נשיא בית מדרשנו.
היה לנו מליץ יושר
במרומים וד"ש לשכינה.
ברוך דיין האמת.
בדמעות,
בתיה
לפנייה לכתב/ת 
