"לא נשתוק עוד נגד אנטישמיות": צאצאי הנאצים יצעדו למען ירושלים
"נולדתי לדור שבו האבות והסבים הקפידו לשתוק בכל הנוגע לסבל שגרמו, וכיסו את עברם במסך של שתיקה. אבל האחריות לסבל לא נעלמה. כצאצאי הפושעים אנחנו - הדור השני והשלישי - מנסים למצוא את המילים שאבותינו וסבינו לא מצאו. הזעקה שלנו נגד האנטישמיות תישמע בישראל ביום השנה ה-50 לאיחודה של ירושלים"
הגעתי מארץ נטולת חסדים: אבותינו וסבינו היו נאצים, רוצחי המונים, או מעורבים באופן ישיר או עקיף בשואה. רובם שתקו כאשר חבריהם ושכניהם היהודים הושפלו, איבדו את כבודם האנושי ונשלחו למחנות הריכוז. אני מגרמניה. השפה שלי גורמת לזעזוע בקרב רבים מקרב אלה שאֵימֵי השואה צרובים בהם. זו שפתם של מי שגרמו למות שישה מיליון יהודים.
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. תעשו לנו לייק >>
נוכח הסבל והכאב הבלתי נתפסים שנגרמו להוריכם ולסביכם, למשפחותיכם ולצאצאיכם על ידי גרמניה הנאצית, אנחנו כגרמנים איננו יכולים אלא להשפיל את ראשינו ולעמוד לצד ישראל.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- אל מול המצלמות: יהודי הותקף באכזריות בלוס-אנג'לס
- אחרי האירוע המוחי: אות "יקיר ירושלים" בהפתעה לרב עדין שטיינזלץ. צפו
- ספר תהילים, סקירה היסטורית ותפילה למען ירושלים: טראמפ בכותל
הרצון לכפר על עוולות העבר ולמנוע פגיעה נוספת בעם היהודי הוא עקרון היסוד של תנועת "מצעד החיים" (March of Life), שהוקמה מתוך רצון לשבור את חומת השתיקה שעטפה את הפושעים והפשעים במשך שנים.
נולדנו לדור של שתיקה
אחרי שנים של שתיקה אנחנו, צאצאיהם של הפושעים, עומדים לצד צאצאי הקורבנות, העם היהודי ומדינת ישראל. את התמיכה שלנו אנחנו מבטאים השבוע בהשתתפות פעילה ב"צעדת יום ירושלים" בדרך בורמה.
אבי שהלך לעולמו לפני 16 שנים, היה קצין בוורמאכט שהשתתף במערכה באפריקה תחת פיקודו של פילדמרשל רומל, בשנת 1942. הוא סיפר לי על הקרבות בטוברוק ובאל-עלמיין, אך את העובדה שרומל היה אמור להביא לשואה בפלסטינה, או העובדה שאלפי יהודים מצפון-אפריקה גורשו למחנות - הוא מעולם לא הזכיר בסיפוריו. מסך שתיקה הועלה על עברו.
למרבה הצער, אבי לא היה היחיד ששתק. נולדתי לדור שבו האבות והסבים הקפידו לשתוק בכל הנוגע לאחריותם, לעוול שגרמו ולסבל, וכיסו את עברם במסך של שתיקה. זה היה המצב בקרב משפחות רבות בגרמניה שלאחר המלחמה.
הפושעים שתקו; הדחיקו את מה שעשו וראו. רבים אחרים אף הצדיקו את מעשיהם. בקרב המשפחות הגרמניות לא היה כמעט מקום לחמלה או לחרטה בפני קורבנות השואה.
אבל האחריות לסבל לא נעלמה. גם אם נשתוק, האשמה לא תיעלם. לפני כמה חודשים נפגשתי עם אחת מחברות הכנסת הישראליות במסעדה בירושלים. משפחתה עלתה ארצה מתוניסיה. היא סיפרה לי על סבה שהיה רב וכמעט איבד את חייו במחנה גרמני. התקשיתי להסתיר את הזעזוע שלי: "אני מאוד מצטער", אמרתי. "ללא חיילים כמו אבי, סבך לא היה נרדף ונשבה".
יש לנו חוב מוסרי
כצאצאיהם של הפושעים, אנחנו - הדור השני והשלישי - מנסים למצוא את המילים שאבותינו וסבינו לא מצאו. שתיקת המשפחות שלנו הביאה רבים מהצעירים בכנסייה שלנו לשאול שאלות על עברם. הם הבינו כי השתיקה נוכח האנטישמיות המודרנית, שנאת היהודים והעוינות כלפי ישראל לא שונה במהותה ובמשמעותה מהשתיקה של הוריהם וסביהם נוכח השואה.
חובתנו המוסרית ברורה: לא לשתוק. קריעת מסך השתיקה צריכה להישמע ולהיראות, ולכן בחרנו לעמוד לצד ישראל והעם היהודי, ולהיאבק באנטישמיות על כל צורותיה השונות - בין אם כשנאת יהודים עתיקה ובין אם כאנטי-ציונות.
הזעקה שלנו נגד האנטישמיות נשמעה במאות צעדות שהתקיימו ב-370 ערים וב-18 מדינות ברחבי העולם. 40 אלף איש שהשתתפו בצעדות שלנו היו שותפים לזעקה הזו, שהֵדיה הגיעו למיליוני אנשים נוספים.
השבוע תישמע הקריאה שלנו גם בישראל, ביום השנה ה-50 לאיחודה של ירושלים. 50 סטודנטים, צאצאיהם של פושעי מלחמה נאצים, יצעדו לירושלים בדרך בורמה, לצד סטודנטים ישראלים ובני לאומים אחרים.
יחד נביע את ידידותנו כלפי ישראל. בשנה הבאה אנחנו מתכננים אירוע גדול עוד יותר בשם "מצעד הלאומים", שיתקיים ביום העצמאות ה-70 לישראל. אלפי משתתפים מכל רחבי העולם יצעדו לצד צועדים מישראל, כדי להביע את תמיכתם בכם, בני העם היהודי, הישראלים.
בכל פעם שאני מבקר בישראל, אני מקפיד לפגוש ניצולי שואה שחולקים עמי את כאבם וסיפוריהם. הזיכרונות שלהם הם האזהרה והמחויבות שלי שההצהרה "לעולם לא עוד" תבוא לידי ביטוי ממשי. הצעדות שלנו למען ישראל ולמען העם היהודי מבטיחות כי כל עוד זיכרון המלחמה ההיא חי בינינו, נעשה הכל כדי לעמוד לצדכם.
- יובסט ביטנר הוא המנהל והמייסד של תנועת "March of Life
"
לפנייה לכתב/ת 
