לחרדים נמאס לשתוק: החוק שמתקן את הפגיעה בסטטוס קוו
במשך שנים צופים החרדים בעיניים כלות בשחיקת הסטטוס קוו שהובטח להם על ידי בן גוריון: מה שהחל ב"חוק שעות עבודה ומנוחה" הפך להיתר לפתיחת בתי קולנוע, שידור ציבורי ועכשיו גם מסחר כולל בשבת. כאשר החרדים סופגים מכה אחר מכה, הגיע הזמן שלהם להפסיק לשתוק
חוק המרכולים שאושר הלילה (אור ליום ג') הוא הרע במיעוטו - וצודקים החרדים בדרישתם לחוקק אותו. אבל הוויכוח הציבורי שהתעורר סביב הנושא מלמד פעם נוספת על טיפשותם המופלגת של אנשי הציבור כיום, לעומת חוכמתו של דוד בן גוריון, מחבר מכתב "הסטטוס קוו" בנושא דת ומדינה.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות >>
רגע של היסטוריה: הסטטוס קוו המפורסם בנושא דת ומדינה נולד ב-1947, מחשש שהחרדים יפגעו בניסיון להקים את המדינה. ועדת אונסקו"פ של האו"ם התבקשה באותה שנה להחליט אם להמליץ על הקמה של מדינה יהודית בארץ ישראל ושמעה בין היתר עדויות של אנשי ציבור יהודים וערבים. בן גוריון חשש שהחרדים ימליצו לוועדה שלא להקים את מדינת ישראל, ולכן שלח מכתב לרבני "אגודת ישראל" שבו הצהיר על זהותה היהודית של המדינה שתקום.
עוד בנושא בערוץ היהדות:
- שלא נאבד הכול: אלטרנטיבה לחוק המרכולים / הרב יואל בן-נון
- בעד השבת, נגד חוק המרכולים / ליאור טל שדה
- פונדמנטליזם נוסח ליצמן: כשהתורה היא רק תירוץ / פרופ' רוחמה וייס
- השקרים שמאחורי חוק המרכולים /
ד"ר שוקי פרידמן
בניגוד למה שמקובל לחשוב, המכתב המפורסם לא כלל התחייבות לפטור את תלמידי ישיבות משירות צבאי, אלא ארבעה נושאים אחרים. הוא התחייב כי המדינה שתקום תקפיד על מטבחים כשרים במוסדות ממלכתיים ועל אוטונומיה בנושאי חינוך לזרמים השונים. המכתב גם קבע כי הדין היהודי הוא שיקבע בנושא אישות, והחשוב מכול – בן גוריון התחייב להפוך את שבת ליום המנוחה הרשמי.
ב-1951 עמד ראש הממשלה במילתו והעביר בכנסת את חוק שעות עבודה ומנוחה, שקבע מפורשות כי רק לשר העבודה יש זכות להתיר עבודה בשבת - ורק במקרים חריגים שבהם הפסקת העבודה תפגע קשות בביטחון הציבור או בהגנת המדינה, או בשל חשש מפגיעה חמורה בכלכלה.
בין שאתם אוהבים את זה ובין שלאו, החרדים צודקים גם מבחינה חוקית וגם מבחינה מוסרית. החוק, שמעולם לא שונה, אינו מתיר הפעלת קולנוע, משחקי כדורגל, הקרנות סרטים בבתי קולנוע, פתיחת מרכזי קניות או הפעלת תחבורה ציבורית.
כשבג"ץ צפצף על הסטטוס קוו
במשך שנים ראו חרדים כיצד הסטטוס קוו נשחק. מדי פעם הם השמיעו קולות מחאה, למשל ב-1984, כאשר החלו להקרין סרטים בשבת בקולנוע "היכל" שבפתח תקווה. אבל המחאות לא הועילו, והדתיים נאלצו לנשוך שפתיים ולצפות בשחיקתו של מעמד השבת.
לשם השוואה, בתל אביב של תחילת המאה שעברה - העירייה החילונית היא שקראה לתושבים לא להשקות גינות בשבת, כדי לשמור על אופי היום הקדוש וכדי לא לפגוע ברגשות שומרי המסורת. היום, לעומת זאת, הפכה השבת לחול ברוב המדינה, בעקבות שיתוף פעולה של הכנסת, התקשורת ומערכת המשפט.
ב-1969 החליט בג"ץ לצפצף גם על הסטטוס קוו וגם חוק שעות עבודה ומנוחה ואישר להפעיל את הערוץ הממלכתי בשבת. בעקבותיו פועלים בשבת כל כלי התקשורת הציבוריים, ואם זה לא ברור – פעילותם לא נועדה למנוע פגיעה בביטחון המדינה או בכלכלה, לשון החוק.
שלא יהיה ספק, עקרונית אני תומך באמנת גביזון-מדן, שמוכנה להתיר הפעלת תחבורה ציבורית ומרכזי בילוי בשבתות, ובתמורה דורשת, למשל, למנוע הפעלת מרכזי קניות, גם מתוך תפיסה סוציאלית שמגינה על יום המנוחה של העובדים. אבל כאשר החרדים סופגים מכה אחר מכה שנה אחרי שנה, הגיע הזמן שלהם להפסיק לשתוק ולחוקק את "חוק המרכולים". ומובן שהחוק לא ימנע את כל חילולי השבת במדינה, אלא רק יבלום את הסחף בנושא עד שתתקבל אמנה כזו או אחרת.
כל הצדדים יפסידו
הגיע הזמן שהחרדים (שנמנעים מלימודי ליבה) יעניקו לתקשורת ולציבור שיעור קצר בפיזיקה בסיסית. כידוע, על פי החוק השלישי של ניוטון, כאשר גוף אחד מפעיל כוח על הגוף השני, מופעל כוח שווה בכוחו והפוך בכיוונו על הגוף הראשון. חוק המרכולים אינו ניסיון לכפייה דתית. זוהי בסך הכול התגובה המתבקשת וההוגנת לזלזול ארוך השנים בציבור החרדי.
החוק החדש גם משמש קריאת השכמה לפוליטיקאים, לתקשורת ולבג"ץ – אם תפעילו לחץ מוגזם על החרדים, הם ינצלו את המערכת הפוליטית כדי ללחוץ בחזרה. הבעיה היא שבמקרה כזה יפסידו כל הצדדים, למעט מספר פוליטיקאים ואנשי ציבור שבכיינותם אומנותם.
