הרב של השבאבניקים: "אל תזרקו אותם מהבית"
סמים, אלכוהול וקטטות: זהו סיפורם של השבאבניקים האמיתיים. לא החבורה מהסדרה המדוברת, אלא הנוער החרדי שנשר מהישיבות והתגלגל לרחוב. וזה סיפורו של צעיר חרדי שהחליט להקדיש את עצמו לטובת מי שאנשי חינוך רבים כבר התייאשו מהם - וייסד עבורם מכינה מיוחדת
ליל שבת, השעה מאוחרת, ועל דלת ביתו של הרב מרדכי (מוטי) עובדיה דפיקה: צעיר חרדי נושר, מלווה בשמונה צעירים נוספים, מודיע כי ספג מכות והוא יוצא לנקום. מהרב הם מבקשים דבר אחד: "בוא תיתן גב". הרב עובדיה לא נבהל: "להחזיר מלחמה נוכל תמיד, אבל בואו נדבר על זה קודם". לאחר כשעה יוצאת החבורה בראשות הרב הנמרץ - להידבר. ההדורים מיושרים והאירוע מסתיים בקול דממה דקה.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות >>
זהו סיפורם של ה"שבאבניקים" האמיתיים. לא אבינעם לסרי וחבורתו מהסדרה, אלא הנוער החרדי שפרש לחלוטין מהישיבות ומסתובב ברחובות. וזה גם סיפורו של צעיר חרדי, תלמיד חכם בשנות ה-30 המאוחרות לחייו, שהחליט להקדיש עצמו לטובת מי ששורה ארוכה של אנשי חינוך כבר התייאשו מהם, הרימו ידיים. שם, במקום הנמוך ביותר בחייו של הנער החרדי, מופיע הרב מוטי ופותח את שעריה של המכינה שלו, "חנוך לנער", המונה כמאה חניכים, כולם בוגרי החינוך החרדי.
קראו עוד בערוץ היהדות:
- במסרונים לחיילות הדתיות: חוברת נגד שילוב נשים בצבא
- הרב, מותר לכרוע ברך כשמציעים נישואים?/ שו"ת
- פושעים עם כיפה ומעריצים: למה הם תומכים ברבנים העבריינים
"לא צריך היום להתאמץ כדי להגיע לרחוב", אומר ל-ynet יניב, צעיר חרדי הלומד במכינה. "אם קשה לך בישיבה עם הלימודים, ואתה פשוט זורק הכול - אתה מגיע בשנייה לרחוב. משם אתה כבר עושה שטויות עד השעות הקטנות של הלילה והורס לעצמך את החיים".
"לא ספרתי אף אחד"
יניב הגיע ל"חנוך לנער" כי הסתקרן. שיטוט לילי ברחוב ופגישה עם הרב מוטי עובדיה שכנעו אותו לבדוק את המקום הזה, סוג של "עיר מקלט" לחרדים, עם שולחנות סנוקר, פינג פונג, מוזיקה, סרטים ושיעורי קפוארה. "אם אתה רוצה להגיע - הבית פתוח בשבילך", הוא אמר לו – ויניב הגיע.
"הוא יודע איך לדבר עם בחורים, איך להיכנס ללב שלהם", אומר גידי (17). "אני רוצה לספר לו משהו, והוא מבין הכול כבר במשפט הראשון. אפשר לדבר איתו שעות על שעות, הוא בא ממקום כמו שלנו".
המפנה החל לאחר שעובדיה נטש את ישיבת העילית שבה למד ועבר לישיבה מתונה יותר, "פחות לוחצת", כהגדרתו. שם החליט להקדיש בכל יום חמש דקות לימוד לספר ההלכה הקנוני "בן איש חי"'. כעבור שנתיים ערך בחור הישיבה ושחקן הכדורגל "סיום" על הספר, נישא לדיני - ואת חמש הדקות הגדיל למספר שעות שבהן סיים את התנ"ך, את המשנה ברורה ולבסוף גם את הש"ס.
באותה עת כבר טיפל הרב עובדיה בנערים, ואת סיום הש"ס, שהפך לטקס הניצחון הפרטי שלו, הפיק באירוע שכלל לימוזינות, מסוק וגם כמה אישים מפתיעים - המחנכים והמנהל שלו מבית הספר שבו למד: "הם ספגו כל כך הרבה עלבונות וקשיים איתי, שהרגשתי צורך לפצות אותם, לתת להם לקצור את הפירות שהם זרעו, הרגעים האלה היו מאוד מרגשים".
עדיף להיות יתום ולא בן להורים גרושים
שעת לילה מאוחרת, והרב מוטי עובדיה יוצא עם רעייתו לסיור באזור מועד לפורענות. במקום מסתובבים כמאה צעירים ובידם רמקול, רוקדים ומרעישים. בלי הקדמות מיותרות הרב הצעיר ניגש אליהם ואומר בפשטות: "מה לכם ולדברים האלה? בואו, יש פעילות".
"זה לא עסק, זה עיסוק עם נשמה. טיפלתי בילד נושר להורים גרושים שהחֶברה 'שכחה' אותו. אם הוא היה יתום הוא היה מחובק, אבל בן להורים גרושים לא מתויג כזקוק לעזרה. אימו ביקשה שאדאג לו כמו לילד שלי. אמרתי לה, כולם אצלי כמו הילדים שלי".
לנער שהצטרף למכינה ישר מהרחוב ניגש הרב עם ההצעה הבאה: "מצא לך מסגרת, ישיבה לבחירתך, והמפתח של האולם שלך. תיכנס מתי שרק תחפוץ. שולחנות הסנוקר, הפינג פונג - הכול לרשותך". כך הפך הנער למקצוען ביליארד – "אוסליבן" (כשמו של אלוף העולם בסנוקר), וגם נכנס לישיבה והחל ללמוד ברצינות.
בהמשך נישא, ובאחד הימים הפתיע את מדריכו מימי המכינה והסנוקר: "סיימתי את הש"ס, תוכל לעזור לי לארגן את חגיגית הסיום?" "זה היה אחד הרגעים המרגשים בחיי", נזכר הרב עובדיה. "סגירת מעגל. העובדה המפתיעה שיום סיום הש"ס של הצעיר הזה חל 'במקרה' בתאריך יום ההולדת שלי, נתנה לי הרגשה שמושיטים לי יד משמיים".
"יש דבר כזה, לא יכול"
שיעורי הנשירה בקרב תלמידים ממוסדות החינוך החרדי מרקיעים שחקים. לפי דו"ח של המכון הישראלי לדמוקרטיה, נשרו ממערכת החינוך החרדית 2,800 תלמידים בשנה אחת. זהו נתון הגבוה בהרבה משיעור הנושרים במערכת החינוך החילונית.
באוכלוסיית הבנים הפערים מתרחבים: 3.5% נערים חרדים נושרים בשנה, לעומת 1.8% בלבד מהנערים הדתיים-לאומים והחילונים. שיעור הנושרים הכללי בחברה החרדית עומד על 20%. "כל בחור שני רוצה לעזוב את הישיבה", אומר יניב בגילוי לב. "ועד לרחוב - הדרך קצרה, צריך רק לזרוק הכול".
אי אפשר להתעלם מנתוני הנשירה הגדולים בחברה החרדית.
"יש בעיה, זה נכון. לא כל מי שנושא בתפקיד חינוכי מתאים לדבר עם נערים. צריך לדעת גם על מה לדבר. אתרי אינטרנט בעייתים מכפילים את עצמם מדי שנייה, והמשגיח בישיבה עסוק במספר 'הפֶּנְסִים' הבעייתי של מכנסי הבחור שמולו".
לעובדיה, שעוסק בסיוע לנערים כבר 18 שנים, אלרגיה לקלישאות: "'אין בחור שלא יכול' זו אמירה חסרת בסיס שמגיעה מאנשים שלא מבינים בחינוך. מה זה 'לא רוצה'? אני לא רציתי כשהייתי נער? רציתי, אבל לא יכולתי כי הייתי היפר-אקטיבי".
"אל תוציאו את הילד שלכם מהבית"
גם התפיסה של "חברת הלומדים" שעליה מושתת החברה החרדית, לדברי הרב עובדיה, איננה הולמת את כולם. "יש נערים שיכולים ללמוד שלושה סדרים ביום, ויש כאלה שלא. אותם צריך לנתב למידות טובות וליראת שמיים. לפני שמגיעים לתורה ולמצוות צריך לנסות להיות בן אדם. נער בלי מסגרת עלול להפוך למפלצת. אני מנסה לעשות בני אדם, והתורה, במקרים רבים, מגיעה בהמשך באופן טבעי".
מה יש לך לומר להורים חרדים שהילד שלהם "יורד מהדרך"?
"לא אומר, מתחנן: אל תוציאו את הילד שלכם מהבית. אתם מוכרחים להבין שלכל ילד יש כמיהה לשייכות. אם הוא בבית, אז גם אם הוא משוטט ברחובות הוא עדיין משייך את עצמו – במודע ובתת-מודע – לבית. אם הוא בחוץ – הוא שייך לחוץ. הורים, לא פעם, מוציאים את הילד מהבית מתוך כעס, אבל אתם חייבים לדעת שכאשר יש לילד את תחושת השייכות לבית, הוא גם יוכל לחזור ביתר קלות".