עברנו לצד של פרעה: דב חנין לומד תורה
"משעבדים תמיד מנסים להתמקח: 'אולי לא נוותר על הכול'... עלינו לשאול את עצמנו האם אנחנו לא בטרגדיה היסטורית איומה שבה התגלגלנו להיות בצד השני": דב חנין פורש מהכנסת ורוחמה וייס ישבה איתו ללמוד את פרשת השבוע המספרת על יציאת מצרים
חוזרת בתשובה (חלקית)
בשבוע שעבר כתבתי שאת הא.נשים שאני מעריכה אני לא מחפשת במסדרונות הכנסת. מן הראוי היה שאסתייג שכן יש כמה דמויות חכמות, ישרות וגומלות חסדים שאחראיות על המתקת דינו של מוסד זה.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
"שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם" (רש"י)
בין הדמויות האלו, ממש בראשן, ניצב דב חנין, צדיק פרלמנטרי די בודד, הפורש בימים אלה מהכנסת. ובהקשר זה אני מוטרדת ממאמר חז"ל (בראשית רבה ויצא, ו) "כשהצדיק בעיר הוא זיוה הוא הדרה, יצא משם פנה זיוה פנה הדרה", והלוואי שתימצא מישהי אחרת שתשמור על פירורי ההדר האחרונים של הכנסת.
רציתי להודות לדב חנין על שנים של דאגה לחברה ולסביבה בדרך מסורתית, בלימוד משותף של פרשת השבוע, ולשמחתי הוא נענה להזמנה. במהלך הלימוד אני מגלה שהחברותא שלי לא רק חד מחשבה, אלא גם בקיא בשבילי התנ"ך ומיומן במלאכת הסלאלום הדרשנית.
מרד העבדים הראשון
"פרשת השבוע היא 'בוא'", פותח דב חנין בפרישת דרשתו, "והיא חלק מהדרמה העצומה של מעשה יציאת מצרים. יציאת מצרים היא סיפור גדול ומרגש, מרד העבדים הראשון בהיסטוריה. לפנינו המהפכה החברתית הראשונה שמתעוררת וגם מנצחת. במסורת הלאומית שלנו, נקודת ההתחלה של עם ישראל היא מרד עבדים - וזו נקודה מאוד מרשימה וגם מעוררת מחשבות רבות שדורשות עיון".
סרבנות מצפון
"סיפור מרד העבדות שלנו נפתח במעשים של סרבנות מצפון. כאשר המיילדות העבריות וגם בת פרעה, בתו של המלך המשעבד, מסרבות לקיים את הצו האכזרי של פרעה. המנהיג הגדול של מרד העבדים נולד מתוך פעולת הסרבנות של הנשים האמיצות שהצילו את חייו כתינוק, ומשה הוא הסיפור הגדול של יציאת מצרים.
"משה משרטט את דמות המנהיג האולטימטיבי של תנועת מרד ושחרור. הוא מוביל בנחישות את מעשה השחרור גם כשהמשתחררים לא מבינים אותו ומורדים בו. הוא הולך ומנהיג בדרך שהוא מאמין בה".
הטרגדיה של המשעבדים
אני חשבתי שנשוחח ארוכות על הדילמה המוסרית סביב הבחירה האלוהית להקשיח את לב פרעה, ולהעניש את המצרים באופן קולקטיבי (הכולל אפילו את הבהמות), אבל דב חנין תוקף את הדילמה המוסרית מנקודת המבט של בעל הכוח, של פרעה.
"הפרשה שאנו עוסקים בה היום", הוא אומר, "מעבירה אותנו לצד השני של השחרור. הפעם אנחנו מוזמנים לחשוב על הצד של המשעבדים ועל ביתו של פרעה. מכת ארבה, הפותחת את פרשת השבוע, חושפת בקיעים של ממש במחנה המשעבדים. אי הסכמה שאולי יהפוך למרד פנימי, בין פרעה לעמו: (שמות י', ז'): 'וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ. שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם'.
"העבדים מבינים את מה שנעלם מהמבט היהיר של פרעה. הם רואים שכבר אין לשיעבוד סיכוי ומנסים לשים לו סוף לפני שהמחיר יהיה כבד מדי. הארבה הוא קטסטרופה למצרים החקלאית. המצרים כבר מבינים שמנהיגי מרד העבדים לא ייכנעו, ואולי עוד יבואו אסונות גרועים אפילו מהארבה".
תגרן בשוק
חנין מאיר היבט המעורר מחשבות אקטואליות בדיאלוג שבין משה ואהרון, לפרעה: לא כל משא ומתן לשחרור הוא ביטוי להתקדמות. משעבדים יכולים להשתמש במשא ומתן על מנת להעמיד פנים שהם מתקדמים לפתרון, אך למעשה להשתמש בו באופן תגרני וקטנוני שיסייע להם להתבצר בהתנגדותם.
"משעבדים תמיד מנסים להתמקח: 'אולי לא כולם', 'אולי נשחרר רק חלק', 'אולי לא נוותר על הכול'. פרעה מוכן לעשות רק חצי צעד קדימה, וזו הדינמיקה הקבועה של המשעבד. המשעבד סובל מחוסר היכולת שלו להשתחרר מהשיעבוד. חשוב שנזכור שתמיד שחרור משיעבוד הוא תהליך דו-צדדי.
"מתוך רצון להשתיק התנגדות מבית, נכנס פרעה למשא ומתן מול משה ואהרון (שמות י', ח'-י"א): 'וַיּוּשַׁב אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם לְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם מִי וָמִי הַהֹלְכִים: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ כִּי חַג ה' לָנוּ: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם... לֹא כֵן לְכוּ נָא הַגְּבָרִים...'"
בני ישראל דורשים חופש, וחופש הוא לעולם לא למחצה. אלא שפרעה יצטרך לקבל עוד כמה מכות על מנת להבין שהפסקת השיעבוד חייבת להיות מוחלטת. אין למשה אפשרות להתפשר על כך. רק כשהכאב והאסון הופכים להיות בלתי נסבלים, ברור לכולם שעם העבדים יצא לחופשי.
תג המחיר של המהפכות
שאלה קריטית, שמעמידה את דב חנין ואותי בפרשת דרכים שבה אנו פונים לכיוונים שונים, היא שאלת מחירן של המהפכות. חנין ממשיך לצעוד עם הפרשה: "לכל מהפכה חברתית יש מחיר והוא עלול להיות נורא. מה יותר נורא ממכת הבכורות?
"סיפור יציאת מצרים מספר על ההיסטוריה של כל המהפכות. יש בהן הרבה מוות מיותר של אנשים שהם לא חלק מהמהפכה. הפרשה מעלה את השאלה האם המוות והאסונות היו הדרך האפשרית היחידה להשתחרר משיעבוד. האם כבלי העבדים ייקרעו רק בדם ובסבל?"
המהפכה הפמיניסטית
אני אוהבת להרהר בדוגמה יחידה מסוגה, כנראה, של מהפכה חברתית שלא גובה מחיר דמים - המהפכה הפמיניסטית. חשוב להקדיש להיבט זה תשומת לב רבה, וללמוד את הגורמים לייחודיותה של מהפכה חברתית זו, שכן זה המודל היחיד שיש לנו למאבק שחרור שנעשה בלי שהמשועבדות שפכו דם.
נדמה לי שחנין פחות מתלהב מהדוגמה: "גם המהפכה הפמיניסטית איננה 'מהפכת פרחים' וגם היא גובה סבל וכאב מסוגים שונים", הוא אומר - וזה נכון, אבל סבל וכאב הם חלק בלתי נמנע של החיים. אלימות היא חלק נמנע, והמהפכה הפמיניסטית הצליחה ללמדנו שאפשר לעשות שינוי קיצוני במציאות בלי לשפוך דמים.
"הלוואי ולא נראה שפיכות דמים במהפכה הפמיניסטית", אומר חנין – "אך היא עדיין לא הסתיימה ואי אפשר להכריז על ניצחון, כך שעוד חזון למועד". והוא חותם בדבריו של ראש ממשלת סין בשנות השבעים, צ'ו אן לאי, שנשאל על משמעות המהפכה הצרפתית: "תראה, עברו מאז קצת פחות ממאתיים שנים, מוקדם מדי להעריך".
יש אפשרות למהפכות לא אלימות?
"אני הייתי רוצה לחשוב שכן. זה האתגר הגדול. בעולם האמיתי אי אפשר להפריד את המטרה מהאמצעים. האמצעים יגדירו את המקום שאליו נגיע, ולכן הייתי רוצה ללכת בדרך שבה לא מפילים חללים ואחר כך מקווים להגיע למקום טוב יותר, למקום לא אלים".
אז אתה חושב שיציאת מצרים הייתה יכולה להתרחש בלי אלימות כלפי המצרים? בתי שני שואלת. "לא הייתה אפשרות לעשות את זה לא אלים", משיב חנין. "פרעה היה שליט כה אטום, שאפילו כשהוא שילם מחירים של סבל, הוא לא היה מוכן להרפות. לכן לא הייתה ברירה אלא להפעיל כוח, וזה מה שמשה עושה - ולא בהתלהבות, שהרי את האלימות הוא מפעיל בהדרגה. יש מקרים שבהם שימוש באלימות מוצדק. אלימות היא מפלט אחרון. עמדה פציפיסטית היא לא תמיד הבחירה המוסרית. לפעמים צריך להפעיל אלימות".
אני בוחרת להשקיט כרגע את הציפור הפציפיסטית שגרה לי בלב, לא להתווכח על תבונת העמדה הפציפיסטית ולהמשיך לשמוע, להיות מופתעת לפרקים ולזכות באפשרות להרהר ולא להתווכח. שהרי דב חנין הוא אדם מרתק ובא לי בעיקר לשמוע.
"הייתי כבר יונה והייתי צבי / היום איני יודעת מי אני"
העמדה של דב חנין, לפיה יש מקרים שבהם מותר להשתמש באלימות, מעלה את השאלה הקשה של הגבולות: "אפשר ללכת למקומות מסוכנים עם הטענה שלפעמים אין מנוס משימוש באלימות, ואפשר להגדיר כל מעשה ככזה המצדיק תגובה אלימה".
והוא מוסיף: "כל כמה שכואב לחשוב על זה, עלינו לשאול את עצמנו האם אנחנו לא בטרגדיה היסטורית איומה שבה התגלגלנו להיות בצד השני. אנחנו שולטים על עם שלא רוצה שנשלוט עליו, ואנחנו מתמקחים ולא מוכנים לשחרר. לימוד היסטוריה חשוב גם בשביל להבין איך לעשות את הדברים אחרת. לא לבחור בנתיב הצפוי".
מדוע חשוב ללמוד תורה
לא פעם אתן שואלות אותי מדוע אני לומדת תורה אם אני לא רואה את עצמי מחויבת לערכיה ומצוותיה. דב חנין שב ומציין בשיחה שלנו את חשיבות המצווה "והגדת לבנך" וגם את הקביעה: "בכל דור ודור חייב אדם חייב לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים".
"חשוב לחזור ולספר ביציאת מצרים שהרי זה סיפור אוניברסלי, המעמיד בפנינו דילמות יסודיות של מאבק לחירות. עלינו ללמוד אותו על מנת לאתגר את עצמינו ולשאול מהם מאבקי החירות שלנו היום, באיזה צד שלהם אנו עומדים וכיצד ראוי לפתור אותם. מאבקי חירות נמצאים לא רק במעגלים הפוליטיים, אלא גם במעגלים האישיים. יש לברר עם עצמנו עד כמה אנחנו מוכנים לאפשר שחרור וחופש לעצמנו ולאנשים שסביבנו".
תודה דב חנין על שנים יקרות של מאבקי חירות מוצלחים, ותודה על התורה.
לכל הטורים של רוחמה וייס
שבת שלום!
