היא חרדית, הוא כבר לא: "התאהבתי מחדש בבעלי החילוני"
מני הפסיק לשמור מצוות שנה לפני שהיה מסוגל לספר לאביגיל - ואריאל סיפר ליעל על היותו חילוני רק כשהסוד היה כבר גדול ממנו. "לא דיברתי איתו יומיים. הייתה תחושה נוראה של בגידה. איך חיים עם אדם שלא שומר שבת או כשרות?" סיפורם של זוגות שהצליחו, למרות המכשולים
לא קל לחזור בשאלה כשאתה בן למגזר החרדי, גם לא קל לחזור בתשובה. אבל מה קורה כאשר התהליך תופס את האדם בעיצומה של מערכת יחסים זוגית, עם ילדים שמעורבים בקרע האמוני? מני ואביגיל, יעל ואריאל ועוד רבים מוכיחים כי יש חיים בין השטריימל שירד לפאה, וגם הרבנים לא ממהרים לפרק את המשפחה (אפילו כאשר המעגלים הרחבים יותר מנתקים קשר).
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות >>
הסיפור של מני ואביגיל (השמות שמורים במערכת) הוא, לכאורה, סיפורם הדי-בנאלי של זוגות חרדיים רבים. שניהם בוגרי מוסדות מהמיינסטרים החרדי. מני הוחשב כעילוי כישרוני במיוחד, ואביגיל לא יכלה לקוות לבן-זוג אידיאלי יותר. הניצוצות שעפו במהלך פגישות השידוכים בין השניים הבשילו לכדי עשור של זוגיות אוהבת ויציבה.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- מאגלא ועד אבדה קדברא: אל תסתבכו עם המאגיה היהודית
- גמרא סבבה: הקרנף הוורוד בהלם
- בית הספר של אחרית הימים
לצד גידול ששת ילדיהם המשותפים המשיך מני בלימודיו כאברך, ואילו אביגיל פרנסה את המשפחה שהתגוררה בבני ברק. הכול מבחינתה של אביגיל היה נפלא וורוד, עד שבסופו, של דבר התגלה הסוד שמני סחב בליבו מזה תקופה ארוכה.
"זה היה תהליך ממושך", משחזר מני את התרחקותו מהדת. "גם אחרי ששנה שלמה לא שמרתי מצוות בכלל, עדיין לא סיפרתי לאביגיל. לפני זה הייתה זוגיות ממש טובה, והכול נדפק בגלל זה. לא יכולתי לספר לה מי אני ומה אני באמת, וכשלא משתפים המצב מדרדר".
"הוא היה בטוח שאם הוא יפתח את זה הוא יאבד אותי, כי אני עם הדתיות שלי לא אקבל אותו", אומרת אביגיל. "הוא התחיל לאחר לתפילות, פתאום היה יוצא לטיול באמצע תקופת הלימודים בכולל. אהבתי את השילוב של הצדיק והמגניב, לא נבהלתי מזה. אבל בשלב מסוים הבנתי שעובר עליו משהו מעבר. הוא היה מתווכח הרבה עם אנשים. פתאום שמעתי משפטים כמו 'מי אמר לך שזה נכון?' הייתי שואלת אותו, מדי פעם: 'אז אתה מאמין או לא?' והוא ענה לי: 'כן, כן'".
יצא מארון הקודש
הסוד לא נשמר לנצח: "בשלב מסוים הבנתי שמני לא מתפלל ולא מניח תפילין, ועדיין הייתי בהכחשה. הייתה לנו זוגיות מדהימה. היינו סמל לזוגיות. היה לנו קשר מאוד חזק. אבל העניינים הידרדרו למצב כזה שאמרתי לו, בשלב מסוים, זה או טיפול זוגי או שנפרדים. אולי היו לנו חיים טובים יחד, אבל זה כנראה נגמר".
מי שהוביל את מני "ליציאה מארון הקדוש" בפני אביגיל הייתה, בסופו של דבר, מטפלת זוגית. "מני העדיף שהיא לא תהיה חרדית, אז הלכנו למטפלת דתית-לאומית", אומרת אביגיל. לדברי מני, היא זו שעזרה לו לחשוף בפניה של אביגיל את "מני החילוני". "זה היה הלם. ממש אכזרי. לא רציתי להכאיב לה, אבל לא הייתה ברירה".
"המטפלת אמרה שזה לא סוף העולם ויש זוגות כאלה", מוסיפה אביגיל, "אבל מבחינתי זה כן היה. אמרתי שאני חייבת לשאול רב להבין קודם כל מה אפשרי ברמה ההלכתית. אז התחלתי להרים טלפונים לכל מני רבניות חרדיות. הייתי אומרת, 'שלום, בעלי לא שומר מצוות ואני רוצה להתייעץ איתך אם אני יכולה להמשיך לחיות איתו'. והן היו עונות: 'וואו, זו ממש בעיה, אבל אל תסמכי עליי".
"שבעה שלבים של אבל"
בסופו של דבר, הגיעה אביגיל לאחד הרבנים הבכירים בציבור החרדי, שלדבריה הבהיר לה חד-משמעית שערך המשפחתיות היהודי נשמר גם כעת, וכל עוד בן-זוגה מוכן לקבל אותה 'כמו שהיא' ואיננו מבקש ממנה לעבור על חוקי הדת - הוא מאחל להם המשך זוגיות מאושרת".
מי שנחלצו לעזרת בני הזוג הם עמותת "התקשרות זוגית" המסייעת לזוגות נשואים כשאחד מבני הזוג בוחר לחזור בתשובה או לצאת בשאלה. "היינו יחד בסדנה של זוגות מעורבים", כך אביגיל, "ובפעם הראשונה הייתי בבית.
"לפעמים זה בדיוק הפוך: מישהי שבעלה חזר בתשובה והיא חילונית. ובסופו של דבר, ראיתי שאנחנו מרגישות בדיוק אותו הדבר והיא הייתה זו שהבינה אותי לגמרי. בסדנה למדתי לשאול את עצמי שאלות כמו מה אני מעריכה בו? מה יש לי ממנו כאשר התורה והאידיאלים כבר לא בתמונה? שם פגשתי אדם ישר, איש משפחה מדהים, אדם עם אופי מגניב שאני חשובה לו.
"למדתי שיש דברים בהלכה שאני יכולה ללכת לקראתו מבחינה דתית. למשל, ללכת איתו לקולנוע ולשבת גם במסעדה לא 'מהדרין'. אני מרגישה שאנחנו בולטים בכל מקום - אישה דוסית וגבר חילוני - אבל זה אנחנו. עברנו מבני ברק לעיר מעורבת. הילדים נשארו במוסדות חרדיים אבל הם יודעים שאבא לא דתי ומקבלים את זה. אנחנו לא מסתירים כלום. זה אותם מני ואביגיל, אותה המשפחה אבל קצת אחרת".
"תחושה נוראה של בגידה"
אביגיל ומני לא לבד. זוגות נוספים מגיעים בכל העת לעמותת "התקשרות זוגית" - כשאחת או אחד מהם בחר שלא להמשיך באורח החיים החרדי. תהליך דומה עבר גם על יעל ואריאל. גם הם נישאו כחרדים לכל דבר ועניין, אריאל היה אברך בכלל. לדבריו, התפנית החלה כאשר היה כבר עמוק בתוך שוק העבודה.
"התחלתי להוריד לאט-לאט כל מני דברים", אומר אריאל. "אבל בגלל שלא הייתי בטוח עוד בעצמי מה הכיוון ולאן זה הולך, אז זה היה בהסתר. בסביבת העבודה החילונית כולם ציפו ממני להיות 'החרדי', וגם בבית האישה לא יודעת. אז אתה ממשיך עד שאתה קולט שאתה לא יכול להביע את עצמך בשום מקום".
גם יעל מודה כי המחשבה הראשונית הייתה לקום וללכת. "לא דיברתי איתו יומיים. הייתה תחושה נוראה של בגידה. לא חשבתי להיפרד ממנו כי מאוד אהבתי אותו, אבל מצד שני, לא ראיתי אפשרות לחיות ביחד. איך חיים עם אדם שלא שומר שבת או כשרות?"
"כשהתאפסתי, התחלתי לחפש פתרונות. אחד הרבנים אמר לי בפנים: 'לא חיים עם אדם חילוני'. אבל יום אחד הגעתי למרפאה לבדיקה רפואית, הטלוויזיה הייתה דלוקה - וראיתי שם זוג בשם דנה ועמית שהוא חרדי והיא לא. ראיתי בחור חרדי שחי עם בחורה עם גופייה, ואמרתי 'יש פה משהו. אולי זה דווקא כן אפשרי?' וככה הגענו בעצם לעמותה".
"נפגשנו עם עמי (ברעם, מייסד העמותה). אמרתי לו: אני חרדית ואריאל החליט שהוא לא, והוא סיפר שיש הרבה זוגות כאלה, וכל עוד יש כבוד הדדי אז אפשר להסתדר. ובאמת בסדנה את מגלה שהשד לא גדול כל כך. את רואה עוד אנשים בהתמודדויות דומות. לקח לי זמן לעכל את מה שנאמר שם, אבל למדתי לראות את הדברים באור אחר".
בעיתונות החרדית היה מי שנבהל
ברעם עצמו מבין היטב מה עובר על הזוגות הללו, כמי שחזר בתשובה בעוד אשתו, אביטל, נותרה חילונית עשר שנים. "רצינו לחסוך מאחרים את מה שסבלנו לאורך שנים של הליכה לרבנים ופסיכולוגים שאיש מהם לא יודע לעזור", הוא מסביר.
"הכנו את הסדנה הזו לזוג שהיינו. מגיעים אלינו זוגות במשבר מאוד גדול. עבור רובם זו ההזדמנות האחרונה. כל עוד האהבה קיימת אחוזי ההצלחה שלנו גבוהים, כי אם בסופו של דבר מחליטים להתגרש, זה לא בגלל הפער הדתי אלא מסיבות אחרות".
איך החברה הישראלית מקבלת את הזוגות האלה?
"את יכולה לשמוע משני הצדדים, חרדים וחילונים - ביקורת וחוסר אמון. זה לא יבוא מהמשפחה. המשפחה רוצה שיהיה להם טוב למרות השינוי, אבל החברה זה סיפור אחר. למנהלת הקהילה שלנו יש ילדים עם פאות וציצית, והיא עם גופייה וג'ינס. פעם היא הייתה בשלב ההסברים. היום היא כבר לא מרגישה צורך להסביר את עצמה, על אף שהסטיגמה קיימת".
"אנחנו רוצים שאנשים ידעו שיש אופציה אחרת", הוא מוסיף. "היו עיתונים חרדיים שרצו לעשות עלינו כתבה, ותוך כדי ראיון אמרתי שם שאנחנו תומכים בילד שיילך לחינוך חילוני וכי ההכלה שלנו סימטרית לחלוטין. שם זה נגמר. העורכים אומרים לי: 'אנחנו אתך, אבל אי אפשר להעלות את זה. מצד שני, אנחנו עובדים מול רבנים והם גם כבר מפנים אלינו, אך השטח עוד לא בשל".
"העיקר שהילדים יהיו מאושרים"
נקודות המחלוקת העיקריות סובבות לרוב סביב חינוך הילדים. "הצד הדתי חושב שטובתם של הילדים להיות דתיים – ואילו הצד החילוני חושב הפוך ונוצר קרע", ברעם אומר.
"אנחנו מלמדים את הזוגות שקודם כל הילדים. אין שום זכות לפגוע בבריאותם הנפשית. אחר כך צריך תהליך של בירור - כל זוג והמקרה שלו. בסופו של דבר, חייבים חזית אחידה מול הילדים. אם הוא חרדי ואת חילונית, אז כשהוא מדבר על חילונים הילד מסתכל על אמא, וכשהיא מדברת על דתיים הילד מסתכל על אבא.
"בסופו של דבר, הילדים יצטרכו לבחור. לזוג שייסד אתנו את הסדנה יש ילד שלמד בחינוך החילוני כשהאמא חרדית. בשלב הצבא הייתה לו אפשרות לבחור מחדש, והילד בחר לשים כיפה. ההורים, שניהם, שמחו בבחירה שלו - והיו שמחים באותה מידה ממש לו היה בוחר להישאר חילוני. אפשר ללמוד מהם יכולת הכלה אמיתית – וזו ההצלחה מבחינתנו; בחירה מוחלטת של הילדים ולהיות שם בשבילם: חילונים, חרדים, לא משנה. העיקר שמאושרים ובריאים נפשית".
