שתף קטע נבחר

מי האח שלך? החיים במדינה עם ריבוי זהויות

אז מה אתה יותר, יהודי או ישראלי? ומי האח שלך, השכן בדלת ליד? הפלסטיני שגר על אותה אדמה - או היהודי מעבר לאוקיינוס? לפחות את שאלת הבעלות על הארץ פתר אלוהים בפרשת השבוע. היא פשוט שייכת לו

"כך זה היה, פשטות רכה, זה הצטייר בילדותנו..."

"את יותר ישראלית או יותר יהודייה?" בנעוריי שימשה שאלה זו פתיחה לפעולות רבות ב"בני עקיבא" וגם ב"מכונים לחינוך יהודי ציוני". המהדרות במצווה היו מניחות בצד אחד של החדר ציור של אדם חרדי, ובצד השני של בחורה חילונית (ויש שהרהיבו עוז והניחו ציור של ערבי), ואנו היינו מתבקשות לנקוט עמדה. האם נהיה יותר יהודיות ונעמוד ליד החרדי, או יותר ישראליות ונחבור אל אחיותינו החילוניות וגם הערביות.

 


 

<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

 

ככל שחולפות השנים קטנה האפשרות שלי לענות על שאלה זו. אני באמת לא יודעת איך להתמקם במאזניים השוקלים: יהדות מול ישראליות. שתי הזהויות האלו לא מספיקות לי, שכן יש לי עוד זהויות רבות: אני אישה, אני פמיניסטית, ליברלית, רפורמית, אמא, יוצרת והרשימה עוד ארוכה.

 

תודה לאל/ה, אנו חיות בעידן של ריבוי זהויות. אין צורך לבחור בזהות אחת ואפשר אפילו לאחוז בזהויות שנראות סותרות. אני לא אוהבת את הבחירה לשאול בראש כל טופס רשמי האם אני זכר או נקבה. אני לא מצליחה להבין למי זה חשוב, ואני מבינה שבעולם שבו אנו חיות יש מי שלא מעוניינת לענות על שאלה זו, ויש מי שלא יכולה לענות עליה בפשטות.

 

הגיהינום של עולם הפקידות והטפסים

באותה מידה בערך אני נרתעת משאלת "המצב המשפחתי" (הקיפי בעיגול: רווקה, נשואה, גרושה, אלמנה). למה זה חשוב ולמה אתם חושבים שזה עניינכם? בראשית המאה ה-21 יש עוד כל כך הרבה אפשרויות ל"מצב משפחתי" (פרודה, במערכת יחסים לא מחייבת, במערכת יחסים מחייבת בלי נישואים, זוגיות בשני בתים, שותפות בהורות שמתקיימת ללא זוגיות ויש עוד).

 

תרבות של ריבוי זהויות היא הגיהינום של עולם הפקידות והטפסים, והיא גן העדן של מי שאוהבת לאתגר את הגבולות, לבחור את דרכה בעולם ולא להתחייב לאידיאולוגיות מסודרות מדי.

 

אני אוהבת את החיים המבלבלים בעולם ריבוי הזהויות. הם מאפשרים לנו לא למכור את נשמתנו לזהות אחת, ולא לדבוק באידיאולוגיה שמתרוקנת מתוכן ומתמלאת בקנאות מסוכנת. אנחנו קצת מכל דבר. אנחנו "גם וגם", ולכן יש אפשרות שהסקרנות כלפי זהויות חדשות תנצח את הקנאות לזהות האחת.

 

ביבי, אתה יותר יהודי או יותר ישראלי?

נדמה לי שבכל הטפסים הרשמיים של בנימין נתניהו, תחת כל שאלת זהות, הוא רושם תשובה אחת: שליט. לשלטון הוא נולד ולשלטון הוא נבחר כבר חמש פעמים. השלטון הוא האמונה הדתית והאידיאולוגיה שלו.

 

מצד אחד, מחוקק ראש הממשלה את חוק הלאום, ועל כן נדמה שבפעולת "בני עקיבא" שלנו היה עליו להיצמד קרוב ככל האפשר לשלט "יותר יהודי". מצד שני, בביטול מתווה הכותל ובסוגיות נוספות, הוא קורע קרע שאולי לא ניתן יהיה לאיחוי בין יהדות העולם למדינת ישראל, וכאילו נצמד לשלט "יותר ישראלי".

 

בעצם, ביבי קורע אותנו מבפנים ומבחוץ. הוא מכניס את אזרחיות ואזרחי המדינה למתח מזיק סביב השאלה "מי הילדים המועדפים במדינה", ובאותו זמן מכניס אותנו למתח נוסף סביב השאלה "מיהם היהודים המועדפים על מדינת ישראל". והאמת היא ששתי השאלות מעניינות אותו כשלג דאשתקד. ביבי מתרוצץ בחדר הפעילות ומחפש את השלט השלישי: "לשלטון בחרתנו", והוא ישלם כל מחיר על מנת לשמור על הזהות היחידה הזו שלו.

 

ואנחנו? נמשיך להתנגח זו בזה בשאלות זהות שתם זמנן, על מנת לפרנס את תאוות השלטון של איש אחד.

 

הזהות המפתיעה של פרשת בהר

גם פרשת השבוע, בהר, מתרוצצת בין שלטי הזהות של פעולת "בני עקיבא", ובוחרת להיעמד במקומות מעט מפתיעים. על שלט אחד שלה כתוב "תושב הארץ", ועל השני כתוב "אח", והמתח בין שני הקצוות מתרחש על אדמתה של ארץ שהאחים עדיין לא הגיעו אליה ומעולם לא ראו אותה.

 

הם לא מכירים את הארץ, אבל כבר נאמר להם שעל אדמתה יושבים עמים אחרים, שהם יילחמו עמם ואף ינצחו אותם, ועם זאת הארץ לא תעבור פינוי מוחלט והם יצטרכו ללמוד לחיות בכבוד וגם באהבה עם "תושבי הארץ" - נשים וגברים שאינם "אחים", ובכל זאת חולקים אתם את אותה אדמה.

 

"דאוס אקס מכינה"

לא תאמינו, אבל לפעמים אלוהים מתערב בהיסטוריה על מנת לפתור בעיות. רגע יקר שכזה, שתכליתו להתיר ספקות ולבטל מלחמות, נמצא בפרשת בהר. בסיכום הדברים על השביתה החקלאית של הארץ אחת לשבע שנים, מסביר אלוהים את העיקרון הרוחני שבבסיס החוק הקשה התובעני (ויקרא כ"ה, כ"ג): "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי".

 

כך מציע אלוהים של פרשת בהר לפתור את מלכוד הזהויות. הזהות היחידה הקיימת היא השייכות לאלוהים. כולנו שייכות לו והכל שייך לו, ומשום כך: ארץ ישראל לא שייכת לעם ישראל, והשאלה אם אני יותר יהודייה או יותר ישראלית, היא שאלת הבל.

 

היעדר הריבונות משחרר - אנחנו לא מחויבות לקשר עם אדמה ואין לנו ארץ לריב עליה. הארץ שייכת לאלוהים, אז שיעשה איתה מה שהוא רוצה. אנחנו פטורות מעונשה.

 

ריבוי זהויות הוא הפתרון הרוחני

נוסח מפתיע לחוק מוכר מלמד כמה חופש ואחווה אנושית נוכל להשיג אם נוותר על תפיסת העולם הקושרת בין עם לאדמה, נשיב את הריבונות על האדמות לאלוהים, ונתהלך בעולם כמו נוודות.

 

מקובל לטעון שהחוק האוסר על יהודים לקחת ריבית על הלוואות חל רק על לוויים יהודים, אך מאפשר להלוות בריבית לגויים. טענה זו הולמת שני ניסוחים מקראיים של חוק הריבית (שמות כ"ב, כ"ד): "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ". "את עמי", מדגיש המחוקק, ולא את העמים האחרים. בצורה אף מפורשת יותר מנוסח החוק בספר דברים (כ"ג, כ'-כ"א): "לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ... לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ".

 

מותר לקחת ריבית מהפלסטינים?

בפרשת בהר החוק שונה, ונראה שהוא כולל גם את שאינם יהודים: "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ. אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ".

 

התואר "גר ותושב" במקרא מתייחס לאוכלוסייה מקומית שאינה מ"אחיך", כלומר תושבי הארץ שאינם מבני ישראל. והנה המחוקק מציין במפורש שעלינו לתמוך כלכלית גם בגויים החיים אתנו בארץ, ועל כן איסור הלוואה בריבית חל גם עליהם.

 

אז למי נלווה בריבית? אם מאוד נרצה נוכל להלוות בריבית לאנשים שחיים בארצות אחרות, אבל לא לגויים הגרים אתנו בארץ. כך מציעה פרשת בהר תמונה שונה של הזהות השבטית – יש לנו ערבות כלפי כל מי שחיה אתנו על אותה האדמה.

 

האמונה שהארץ שייכת לאלוהים ומבחינה מהותית כולנו גרות, מאפשרת לראות במי שחי אתנו על אותה אדמה בן ברית ולא מתחרה. הארץ לא שייכת לנו, אין לנו מה לקחת ועל מה לשלוט. כולנו נוודות שזקוקות לרגעים של חסד, ועל כולנו מוטלת האחריות להעניק חסד לכל מי שנמצאת לידינו.

 

מי ניצח?

כמובן שמבחינה מעשית, ניצחה העמדה המתירה להלוות לכל הגויים בריבית. אם נודה על האמת, מבחינה מעשית ניצחה עמדה המנוגדת לחוק המקראי כולו ומתירה להלוות בריבית גם ליהודים. אבל ההתמודדות של חכמי הדורות עם החוק המפתיע של פרשת בהר, מעניינת.

 

האפשרות הפרשנית הפשוטה היא לטעון שהגר המקראי איננו "סתם" גוי שחי בארץ, אלא גוי שקיבל עליו "שבע מצוות בני נוח". כמובן שאפשר גם לטעון שמדובר באדם שהתגייר. אלו פרשנויות שמוציאות את המקרא מפשוטו, אבל זה מה שעושים כשפשוטו של המקרא קשה לעיכול.

 

פרשנות מרתקת מצאתי במדרש (ילקוט שמעוני בהר, רמז תרנח): "גר ותושב וחי אחיך עמך - אף על פי שהן נעשים גרים בבבל כו' וחי עמך". על פי ההצעה הזו, הגרים אינם גוים החיים עמנו, אלא יהודים שגרים בארצות אחרות. פרשנות מפתיעה זו מתמודדת עם האפשרות שהברית בין בני ישראל שגרים בישראל, לאחיות ולאחים שגרים בארצות אחרות, לא נחווית יותר כברית, ויש צורך להזכיר ליהודים בכל ארצות פזוריהם שבנות עם אחד אנחנו. אכן, זהות היא עניין מורכב.

 

לכל הטורים של רוחמה וייס

 

שבת שלום! 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אלבום פרטי
פרופ' רוחמה וייס
צילום: אלבום פרטי
מומלצים