די לכפייה: תנו לנו להיות חרדים
בשם הליברליות מנסים למנוע מנשים חרדיות ללמוד, ומאירועים חרדיים להתקיים. אלמלא ניתנה לי האפשרות ללמוד בהפרדה, לא הייתי היום עורכת דין. באיזו זכות מנסים למנוע את הקידום החיוני הזה מהנשים החרדיות? השיח הפטרוני מתיימר לדעת טוב מציבור מה טוב עבורו. זו רדיקליות חילונית
בימים האחרונים חזר לחיינו שיח ההפרדה המאיים, ואולי הגיע הזמן לעשות סדר בסוגיה. בעיקר מכוונים דבריי עבור אלה החוששים מהפרדת המרחב הציבורי והדרת הנשים ממנו. לדיון הזה ישנה חשיבות רבה לא רק בשיח הציבורי הבוטה שהשתרש פה, אלא גם לעתידה הכלכלי של מדינת ישראל. הוא חיוני כדי להבין את התמונה בפרט עבור אותו ציבור ליברלי אמיתי, הדואג באמת ובתמים לעתידה של ישראל.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
יש הטועים לחשוב כי הוויכוח סביב ההפרדה המגדרית בסיסו ברצון חרדי, כביכול, להתערב במרחב הציבורי שאינו חרדי. אחרים בטוחים שהוויכוח הוא סביב "רצון חרדי להפריד בין גברים ונשים במדרכות ברחובות", ויש גם מי שמשוכנעים עמוקות כי החרדים מבקשים לאסור על האוניברסיטאות בארץ לימודים של גברים ונשים יחדיו.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- הרבנות הראשית, איך לא שללת למוטי אלון את התואר "הרב"/ רוחמה וייס
- "יש קבוצה שבאופן שיטתי החליטה לשנות אותי "/ y+
- לדבר ס(ש)רה: כשתוקפים את המנהיג דרך אשתו/
דבורה זגורי
אין פלא שהם יוצאים בחרב ובחנית להגנת הערכים הליברליים, ולמען זכותו של כל אדם לנהוג באופן חופשי כרצונו, בהתאם לתרבותו, ערכיו ואמונתו. אלא שהאמת שונה: הדיון כלל איננו עוסק ב"כפייה חרדית" - היינו, האם החרדים יכפו "מדינת הלכה" (שבה החרדים עצמם, אגב, אינם מעוניינים) - אלא אך ורק ב"כפייה חילונית"; בניסיון מצד גורמים "ליברליים" לכפות אורחות חיים חילוניים על המגזר החרדי פנימה.
למשל, כפייה של לימודים מעורבים לגברים ולנשים במסגרות לימוד חרדיות, או קיום של אירועים חרדיים ציבוריים - דווקא במעורב. זהו מאבק המבקש לכפות על אנשים חרדים ערכים חילוניים המנוגדים להלכה - באירועים שלהם ובמוסדות הלימוד שהותאמו עבורם. החרדים מבקשים לעצמם לנהוג בהתאם לאמונתם. אבל המאבק ב"הדרת נשים", כביכול, מבקש למנוע זאת מהם.
אף אחד לא מבקש לעשות הפרדה מגדרית באוניברסיטת תל אביב. אבל חשוב להבין כי המאבק המתנהל כיום הוא בניסיון לאסור על חרדים בבני ברק ללמוד בנפרד - גברים ונשים, כאשר שניהם מקבלים את אותו שירות בדיוק.
כך גם האיסור על חרדים לערוך אירועים במרחב הציבורי בהפרדה, למעט תפילות בבית כנסת. הווי אומר, לאסור על חרדים לערוך לעצמם הופעה מוזיקאלית בהפרדה, או אפילו אירוע כמו שמחת בית השואבה, זולת אם בבית הכנסת. כיום, על פי הנחיית המשנה ליועמ"ש, דינה זילבר, המגבלות הללו חלות על חרדים בבני ברק, וזה הרי דבר בלתי הגיוני.
יודגש: לא מדובר חלילה ברצון או אפילו במחשבה לכפות הפרדה במרחב החילוני, אלא בהיתר לאנשים דתיים לערוך לעצמם אירועים בהפרדה בהתאם לאמונתם. וזה כיום נאסר.
רדיקליות חילונית במסווה
למרבה האבסורד, הקיצוניות שבחוסר הסובלנות לערכיו ואמונתו של הזולת, מגיעה דווקא בשם הליברליות וזכויות הזולת. אלא שעלה התאנה של זכויות הנשים אינו יכול לכסות את ערוות שלילת אמונת האחר והניסיון לכפות עליו בכוח ערכים חדשים.
נשים יקרות, פעילות פמיניסטיות וחברתיות. אני מעריכה אתכן מאוד, יודעת שהמאבק של רובכן מגיע ממקום אמיתי ומדאגה כנה לנשים החרדיות. אבל האמת הפוכה: אתן פוגעות בהן במישרין. ללא האפשרות ללמוד בהפרדה - הנשים החרדיות, ברובן, יימנעו מלימודים באקדמיה, לא ירכשו השכלה גבוהה ולא יתקדמו בחיים.
קחו אותי כדוגמה: אלמלא ניתנה לי האפשרות ללמוד בהפרדה, לא הייתי היום עורכת דין. באיזו זכות ובשם איזה אידיאל מנסים למנוע את הקידום החיוני הזה מהנשים החרדיות? יש משהו פטרוני בשיח הזה, המתיימר לדעת טוב מציבור מה טוב עבורו ולהחליט עבורו.
הזכויות של מי עדיפות?
ייאמר ברורות: הפרדה איננה הדרה. אין שום קשר בין הפרדה מגדרית לבין הדרת נשים, ואני תומכת בכל מאבק שימנע הדרת נשים. אולם כל זמן ששני הצדדים מקבלים את אותו שירות, רק בנפרד, הנשים אינן מודרות כלל ועיקר. כך, הניסיון לכפות מסגרות לימוד מעורבות על החברה החרדית, בטענה כי ההפרדה מדירה נשים, משולל כל בסיס.
טוענים שההפרדה מדירה את הנשים המרצות, שלא תוכלנה להופיע בפני גברים. זהו תירוץ חלש, מפני שאם לא יהיו לימודים בהפרדה, והחרדים לא יילכו בהמוניהם לאקדמיה – גם אז אותה אישה מרצה לא תלמד אותם. מעבר לכך, זכויותיה אינן עילה לביטול זכויות דתיות של רבבות.
גם קביעת מגמות הלימוד לגברים ולנשים נעשית בהתאם לביקוש, בדיוק כמו בכל עסק מסחרי. ישנן עורכות דין ורואות חשבון חרדיות, לצד עובדים סוציאלים חרדים. הניסיון להיתלות במסלולי הלימוד שבהם כביכול הנשים מופלות, הוא עלה תאנה.
כבדו גם אותנו
אני מכירה את אותן נשים חרדיות (בודדות) הטוענות נגד ההפרדה. דעתן חריגה ברחוב החרדי. ובכל מקרה, הרי איש איננו מפריע להן ללמוד במעורב, רק שאין שום הצדקה למנוע מציבור מאמין לנהוג כאמונתו, כל זמן שהוא לא מפריע לאחרים.
כך גם לעניין ההופעות והאירועים הנערכים בהפרדה: כל זמן שמדובר באירוע דתי, או כזה שמיועד לדתיים, שהנשים אינן מודרות ממנו אלא מקבלות מקום ראוי בהפרדה - חייבים לכבד את זכותן לשבת לפי אמונתן. אין לכפות אירוע מעורב על ציבור חרדי, בדיוק כפי שאין לכפות אירוע נפרד על ציבור חילוני.
הדבר החשוב והיסודי שעלינו לזכור, הוא היעד של קידום כלכלי לחברה הישראלית - וכחלק ממנה, פיתוח וקידום כלכלי של גברים ונשים בחברות הפריפריאלית, בתוכן גם החברה החרדית. מדברים על זה מבוקר ועד ערב, מסבירים שחייבים לגרום להם להשכיל ולעבוד, אבל ברגע האמת – שמים לשילובם רגליים בכל דרך.
שפה של אנטי
שדולת הנשים עשתה הרבה דברים חשובים, בהרבה להט ואמונה בצדקת דרכה. אולם בעניין הזה היא טועה לצערי באופן מוחלט, ומזיקה לנשים החרדיות. אני קוראת להן לסייע לקידומן בפתיחת מסגרות השכלה אקדמיות נפרדות לחרדיות.
השיח שמתנהל כיום לא רק שמזיק כלכלית. הוא גם מזהם את האווירה הציבורית, מייצר שפה של שנאה, של אנטי, ושל הטחת האשמות הדדיות בין המגזרים השונים. לא זה השיח שמדינת ישראל זקוקה לו.
בואו נניח את המאבקים הללו בצד, ונשלב ידיים למען קידום משותף לכולנו. בואו נכיל האחד את השני, נאהב ונייצר חיבורים מועילים. בואו נעסוק בשאלה איך לסייע לזולת, במקום איך לפגוע בזולת. ישראל זקוקה לשיח אחר, ובידינו לייצר אותו.
לפנייה לכתב/ת 
