זילברשלג רוצה פשרה: "למרות ההצעות הגבוהות - מוכן להעביר את המכתב ל'יד ושם'"

מכתבה של הילדה שנספתה הוסר מהמכירה. "אנחנו המומים לגלות מי המוכר"

בעקבות הפרסום ב-ynet: בית המשפט עצר את מכירת כל מכתבי הילדים ערב השואה

זילברשלג עונה למבקרים: "גם אם לא יצאתי טוב זה לא מטריד אותי"

"המהלך עדיין בחיתוליו", אומר זילברשלג בראיון ל-ynet. "כבר בשבוע שעבר פניתי ל'יד ושם' ביוזמתי וביקשתי למסור את המסמך לתרומה, בהתניה שיובטח כי המסמך ישאר בידם לנצח - ושהמשפחה תתנצל בפני 'יד ושם' ותנקה את המוזיאון מהפרשה הזו".

לדבריו, "לאחר התייעצות עם חתן פרס ישראל, הרב יצחק דוד גרוסמן, בחרתי להעביר את המכתב למוסד שבו השקעתי שנים בהתנדבות - למרות ההצעות הגבוהות לרכישתו מהארץ ומהעולם". הוא טוען כי נאמר לו, בתגובה, "שהם יתקשו להגן על כך משפטית. אנחנו עדיין מנסים למצוא את הדרך לקדם בכל זאת את הפשרה הזו".

"הוא מתחמק מאיתנו"

זילברשלג טען כי עד עתה לא קיבל כל פנייה מהמשפחה בנושא, בניגוד להצהרתה המפורשת בבית המשפט – אך כאמור המשפחה טוענת את ההפך הגמור: "עורכי הדין שלנו מנסים כבר כמה ימים ליצור עם זילברשלג קשר טלפוני, ולא מצליחים", אומר אדוה לוטן. "הוא מתחמק. לא רק שהוא או 'יד ושם' לא ניסו לפנות אלינו ישירות - גם אנחנו לא יכולנו ליצור איתו קשר".

"אנשים רעים מכים את היהודים". מכתבה של רחל מינץ(באדיבות בית המכירות דיינסטי)

היא מוסיפה כי "כרגע הרי יש תהליך משפטי, הוא אמור לפנות לשופט ולהצהיר על מהלכיו, והוא, כידוע לי, לא פנה לבית המשפט או לעורכי הדין שלנו, מעבר להצהרות בתקשורת".

לוטן זועמת על מה שהיא מכנה "הניסיון להציג את הדברים כאילו המשפחה ניסתה לקחת את המכתב לידיה". לדבריה, "זו הטעיה לאורך כל הדרך. אנחנו אמרנו שהמכתב צריך למצוא את מקומו במוזיאון או ארכיון מתאימים, כדי לשמר את הזכר שלו ולכבד את בת המשפחה שלנו. זו הדרישה מהרגע הראשון, עוד לפני שידענו מי המוכר של המכתב".

"יד ושם הוא המקום הראוי"

לוטן מדגישה כי טענות המשפחה הופנו אך ורק כלפי זילברשלג, "כמי שסוחר בפרטים מתקופת השואה", כדבריה. "הדגשנו את האירוניה, כיוון שהוא אחד שנמצא במועצת 'יד ושם' - ותהינו אם זה ראוי. מעולם לא הכפשנו את 'יד ושם', ההפך - אנחנו חושבים שזה המקום המתאים לאחסון פריטים כאלה. אין ויכוח על מעלתו של המוסד הזה".

רחל מינץ(באדיבות המשפחה)

לוטן אומרת כי היא ובני משפחתה - קרוביה של הילדה שנספתה באושוויץ שנים מעטות לאחר שכתבה את המכתב - שמחים על כוונתו למסור את הפריט ל"יד ושם". "זהו המקום הראוי ביותר לשמר את זיכרה של בת המשפחה שלנו.

"נשמח מאוד אם המקרה הזה יביא לכך שהמדינה תעשה את מה שנכון לעשות, ותנסה להסדיר באיזושהי צורה את נושא שימור הפרטים מתקופת השואה, כדי לאפשר גם לכבד אותם - וגם לחקור אותם בצורה נכונה".

"יד ושם": לא ביקשנו התנצלות

לפני כשבוע וחצי נחשפו חמישה מכתבים בשפה העברית שכתבו תלמידי כיתה ה' בפולין לחבריהם בארץ ישראל ערב פרוץ השואה – ובהם תיארו את הפחד שבו חיו ילדים יהודים בשנת 1938.

אדוה לוטן והמכתב(באדיבות בית המכירות דיינסטי)

פרסומם באתר ynet ובעמוד הפייסבוק שלו עוררו את תשומת ליבו של דור עצמון, שזיהה בוודאות את אחת הכותבות: רחל מינץ, רק בת 11 - אחותה הצעירה של הסבתא-רבתא שלו - שנספתה באושוויץ זמן לא רב לאחר כתיבת המכתב.

מאותו הרגע ניסו בני המשפחה לענפיה השונים – גם באמצעות ריאיון ב-ynet - לאתר את מי שמחזיק במכתבים ולמנוע את מכירתם הפומבית. "המכתב הזה חייב להגיע לידי המשפחה שלי ולתת נחת לסבי ולאחיו", כתב ל-ynet עצמון. בריאיון לאולפן ynet סיפרה אדוה לוטן, דודתו, על מה שעלה בגורלה של קרובתם הצעירה – ועל קורות משפחתה באותם ימים אפלים.

לפי מה שאנחנו יודעים מהסיפורים של אבא שלי ושל יתר האחים, ומהמעט שהצלחנו לגלות, כשהמלחמה פרצה אמא שלהם (סבתא שלי) הורתה לילדיה לברוח מזרחה, ונשארה בבית עם האחות הצעירה, ללה - אותה רחל. האחות הבכורה כבר הייתה אז בארץ ישראל", סיפרה.

"כשאבא שלי חזר אחרי המלחמה לעיירה כדי לחפש אותן, הוא גילה שהן אכן הסתתרו תקופה מסוימת, אבל מישהו, כנראה יהודי, הלשין עליהן והסגיר אותן. סבתי ובתה הצעירה נשלחו לאושוויץ".

בעקבות עתירות שהוגשו על ידי המשפחה ומאוחר יותר על ידי ארגון יוצאי זגלמביה, הורה בית המשפט על מתן צו זמני לעצירת המכירה של כלל מכתבי הילדים היהודים בפולין, שעות ספורות לפני קיומה בבית המכירות "דיינסטי" שבירושלים.

מיד ושם נמסר בתגובה: "יד ושם חוזר ואומר שהמקום הראוי למכתבים הוא בארכיון יד ושם כפי שביקשה המשפחה מלכתחילה. במקום זה המכתבים ישומרו בדרך הראויה ביותר. יד ושם מעולם לא ביקש התנצלות מהמשפחה וגם לא מבקש התנצלות כעת".