"לא זמרות - מתפללות": האחיות שהפכו לתופעה
אם מחפשים תופעות לוואי מבורכות לשגרה המבאסת ולמצב הלא פשוט, אפשר למצוא אותן למשל ב"בנות נתנאל". שלוש האחיות ואמן שהקימו הרכב תפילה נשי - מתעדות ומעלות ליוטיוב, לטובת ציבור המתפללות, תפילת הלל וקבלת שבת, וחולמות על הרגע שבו יוכלו לחזור ולהתפלל עם המוני נשים על הבמה
הן לא מגדירות עצמן זמרות, אלא "מתפללות" ו"מתפייטות" – אם תרצו, פייטניות. הכירו את ברית נתנאל-בן יוסף (23), שליו (22) וספיר (19) – שלוש האחיות לבית נתנאל – שהפכו לתופעה במגזר הדתי-לאומי, כשהן מובילות מופעי תפילה לנשים בלבד, מטעמי שמירת הלכה.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות >>
- כולנו מסובים: חוגגים סדר חסר תקדים בעולם היהודי | פרויקט ynet
- כל מה שרציתם לדעת על פסח: היכנסו לעמוד המיוחד שלנו
"זמרות יש הרבה", הן מספרות. "מתפללות – פחות. זה לא מגיע סתם, אלא מתוך צורך. כמות המדרשות (ללימודי תורה לנשים) והכנסים שיש עבור נשים רבים מאוד. היה פה ואקום שממש חיכה שימלאו אותו, אז אמרנו: נלך על זה. וחוץ מזה, אנחנו בבית אחד 4 בנות. זה מאפשר לנו את מה שאין להרכבים אחרים - אז למה לא, בעצם?"
הגברים קיצרו, הנשים עשו סליחות לעצמן
תופעת "בנות נתנאל" החלה בכלל מאתגר שהציבה לפניהם המציאות הגברית בבתי הכנסת: "לפני שבע שנים הן היו הולכות לבית הכנסת 'אברהם יגל' עם אבא שלהן באופן קבוע לאמירת 'סליחות' בחודש אלול", מספרת האם, איילת נתנאל – בעצמה מוזיקאית וחלק בלתי נפרד מהרכב, כקלידנית ומנהלת מוזיקלית. "הן היו יוצאות בחצות הלילה או בחמש לפנות בוקר כדי ליהנות מהתפילה הספרדית הפייטנית כמו שצריך".
שרות לנשים בלבד
אבל יום אחד, החליטו הגבאים לקצר את התפילה. "הבנות נגשו ושאלו למה, הרי אנחנו מחכות לזה כל השנה – וזכו לתשובה: 'אנחנו גברים שעובדים. אין לנו זמן לכל הדברים האלה, אז עושים מה שצריך וזהו. אם אתן רוצות לעשות סליחות עם כל הפיוטים באורך של שעה, אתן מוזמנת לעשות בעצמכן. ניתן לכן את הבית כנסת ותשירו מה שאתן רוצות".
"הן יצאו ערב אחד, אפילו לא ידעתי לאן הן הולכות. אמרו לי, 'אנחנו הולכות לסליחות'. כששבו הביתה, שאלתי 'איך היה'? והן סיפרו לי ש'היה מקסים, היה נהדר, הגיעו 30 נשים וביקשו שנעשה עוד פעם לפני יום כיפור'". לערב יום כיפור הגיעו כבר מעל מאה נשים. "רק כעבור שנה, כאשר אותו גבאי שאל אותי: 'את יודעת שהבנות שלך עושות סליחות לנשים אצלינו' - הבנתי שיש פה משהו חריג. בית הכנסת, אגב, כבר היה מפוצץ".
המספרים עלו משנה לשנה, והבנות החלו להופיע בהיכלי תרבות, עם הרכב שצמח לשש נשים, כולן דתיות-תורניות: חירות פאלוך (22) על חליל צד ועינב אילן-רסד (20) על הגיטרה. "ממש לא דמיינו את הדבר הזה", מודה שליו. "סליחות בבית הכנסת הספרדי שלנו, 'אברהם יגל' בהנהגת הרב אבינדב אבוקרט, מבחינתנו הייתה אטרקציה שחיכינו לה כל השנה. הוספנו עוד פיוטים אשכנזים וספרדיים, הרחבנו את ההרכב, והשנה, אלמלא הקורונה - זה כבר היה גם מעבר לים".
סוג של "מניין מרפסות" נשי
אם מחפשים תופעות לוואי מבורכות לשגרה המבאסת ולמצב הלא פשוט, אפשר למצוא אותן למשל ב"בנות נתנאל". החבורה שיושבת בימים אלה בבית, כמו כולם, מתעדת ומעלה ליוטיוב, לטובת ציבור המתפללות, תפילת הלל, קבלת שבת – וטרם הושר התו האחרון.
בעידן הקורונה הפכו "מנייני מרפסות" לשכיחים בכל ריכוז דתי או חרדי, וגם נשים רבות ביקשו לקיים תפילה משלהן. "הסיפור של ההלל התחיל למעשה בחג סוכות האחרון", מספרת שליו נתנאל. "הופענו בבית הכנסת 'שירת אהרן' בגבעת שמואל בתפילת הלל מוזיקלית. כבר אז הודיעו לנו שרוצים גם בפסח, אבל אז הגיעה הקורונה.
"אז פתחנו 'עזרת נשים' בסלון, ועשינו לנו תפילה מוזיקלית משפחתית, ואמרנו שאם זה יכול לשמח עוד נשים בתקופה הזו - זה יהיה נחמד. צילמנו כמה שירי שבת בקטנה, כקבלת שבת - והתגובות היו ממש חמות. לפני שבוע אמרנו לעצמנו שחול המועד מגיע, כולנו בבית - אז יש גם זמן להתאמן, והאחים הקטנים הצטרפו, וככה עשינו גם הלל משפחתי והעלינו לרשת".
את החזרות עושות המוזיקאיות בחופש הגדול – "התקופה היחידה שבה יש לנו זמן", מסבירה שליו, בעצמה סטודנטית. "בשנה האחרונה חשבנו שיגיעו 500 נשים, ובסוף הגיעו 1,000. אבא שלי מצא את עצמו סוחב עוד ועוד כיסאות מבית הכנסת לאולם, וכבר לא היו מספיק. הגיעו בתי ספר, הגיעו מדרשות, היינו בשוק. הבנו שיש פה צורך של נשים".
עוד תרבות בערוץ היהדות :
- עיון: אופטימיות בזמן המגפה? חפשו אותה בהגדה של פסח
- א-קאפלה: שואלים בשלושה קולות: מה נשתנה הלילה הזה?
- מסיבה נשית: רק רוצות לרקוד: הדי.גיי הדתיות עושות את שושן פורים
- פארודיה: ה' סיילור לעולם ועד: איך לא לתרגם שירי חתונה
- קליפ: ככה מפתיעים: עשרים שנה - בטייק אחד
