לשבור את מעגל העוני דרך בני הנוער

החודש פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נתונים על אודות ילדינו בישראל, לקראת יום הילד הבינלאומי שהתקיים בשבוע שעבר. אמנם פירוט הנתונים השונים לא התייחס לשאלות חשובות כמו: כמה ילדים עניים חיים בארץ? מהו מספרם של בני הנוער בסיכון בישראל? האם המספר גדל בשנה האחרונה?

עוד דעות ב-ynet:

זה הזמן לדרוש הכרה בינלאומית לריבונות ישראל בגולן

ידידות שכולה שנאה

הזמן לסגור את קייטנת מתקן חולות

איפה החמלה? איפה ההיגיון?

אחת הדרכים המועילות לשבור את מעגל העוני היא לעשות זאת דרך הנוער, אלו שעוד נותרה להם התקווה לשינוי, נוער שגדל למציאות של עוני ונשאב למעגל להמשך חייו וחיי ילדיו. נערים אלו, מהפריפריה החברתית והגיאוגרפית, נפלטים ממסגרות החינוך בגיל צעיר, ללא הכלים, התמיכה והמודעות לכך שבידיהם הכוח לשנות את "גורלם".

מערכת החינוך שמה דגש על החינוך הפורמלי ומייחסת חשיבות עליונה לציונים. מעטים הם בתי הספר המבצעים תהליכים ארוכי טווח להעצמתו האישית של התלמיד. העצמה הכוללת חיזוק ביטחון עצמי, פיתוח מנהיגות, לקיחת אחריות אישית ועוד. אלו אבני דרך משמעותיות בעיצובם של בני הנוער וביכולתם לקבל כלים להתמודדות עם קשיי היומיום ולהפוך לעצמאים ומצליחים.

כל נער בישראל ובמיוחד בני נוער שבאים מרקע קשה, ממשפחות עניות, כאשר אין להם מבוגר אחראי שיעזור להם ויכוון אותם באופן קבוע, אינם מצליחים לראות את העתיד, לחשוב ולתכנן אותו קדימה. הם לא מעניקים תשומת לב לגבי עתידם ומה יהיה הלאה, הם פחות מודאגים מציון כזה או אחר ובעיקר מנסים לשרוד את חיי היומיום ולעזור למשפחות שלהם. נדרש רק אדם אחד, מישהו שיאמין בהם - ואז יאמינו בעצמם. זוהי חובתנו העליונה כחברה לדאוג לאותם בני נוער, להקשיב להם, ללמד אותם מה הכי טוב להם.

מלבד הבית והמשפחה, המשפיעים על חיי הילד, בית הספר והצוות החינוכי שנמצאים שם הם אלו שפוגשים ומלווים את אותם נערים ונערות צעירים במשך חמישה ימים בשבוע, במהלכן של לפחות שש שעות ביום. איך זה ייתכן שברוב זמן השהיה של התלמידים בבית הספר מעט מאוד זמן מוקדש לטיפול וחיזוק הביטחון של בני הנוער, ורוב הזמן מוקדש לנושא ציונים בלימודים.

אני מבין שהצוות החינוכי נמצא בקשיים משל עצמו גם כן, ולכן אני תוהה מדוע אין תקצוב דיפרנציאלי בין העיריות השונות. אין זה סוד שבקרב עיריות חזקות יותר אחוזי העוני קטנים יותר ולהיפך. לכן ניתן לומר כי שיטת התקצוב הנוכחית רק מנציחה ומחזקת את הפערים בין המרכז לפריפריות ומגדילה אותם. יש לתקצב באופן שונה את העיריות המוחלשות ואת בתי הספר באזור ולהעניק להם יותר תמיכה. נקודת המוצא של התלמיד מהפריפריה נמוכה משמעותית מול חברו במרכז, כך שסט הכלים שכל אחד מהם מקבל, שונה לחלוטין.

לאחר מחקר מעמיק בארגון הסקנו כי ליווי והעצמת בני נוער במשך שבע שנים: שלוש שנים בתיכון, שלוש שנים בצבא ושנה נוספת באזרחות מחוללים פלאים ומניבים תוצאות יפות. ההישגים המעולים של בוגרי התכנית מלמדים אותנו שאנו חייבים לייצר מציאות שונה עם תכנית פעולה מסודרת המתבססת על ההבנה כי חינוך ועצמת בני נוער בתהליך עומק ארוך טווח הם מפתחות הקסם שיאפשרו לכל צעיר בסיכון לשבור את מעגל העוני הבין דורי ולייצר לעצמו עתיד שאינו חוזר על ההיסטוריה המשפחתית שלו.

ניסים ציוני, מייסד ארגון פתחון-לב