החולב לאטו מגיע בעתו

"הרפואה נהדרת, מסקרנת ומאתגרת, אבל הפרקטיקה והקושי שבהם אתה נתקל בבית-החולים - לראות אסונות אנושיים שלעתים אינך יכול לעזור להם - מתסכלים", סיפר הפרקליט בראיון ל-ynet. מסתבר שההחלטה על שינוי הכיוון השתלמה, מפני שאת זיקתו העמוקה לבריאותם של בני אדם ואת שאיפותיו לסייע להם - וגם להצליח בכך - החל להגשים זמן קצר מאוד לאחר שהוסמך כעורך-דין.

"במאי 1995 הוסמכתי, וכעבור שלושה חודשים פירסם רונאל פישר את התחקיר הגדול על הסיליקון בחלב העמיד שתנובה ייצרה. כעבור שבועיים הגשתי עם אחותי ושותפתי למשרד שפתחנו, עו"ד חיאת ראבי-מוראר, תביעה כמייצגים את דודנו, תאופיק ראבי (שמת במרוצת השנים ולא זכה לראות את הפסיקה שניתנה כעת, ע.ש). חודשים ספורים לפני כן נכנס לתוקפו התיקון לחוק הגנת הצרכן שמאפשר הגשת תובענה ייצוגית, והתביעה שלנו הייתה בין הראשונות ממש בעקבות התיקון הזה, אם לא הראשונה שבהן".

איך בכלל נולד הרעיון להגיש את התביעה? הרי התחקיר עורר הד ציבורי עצום. כיצד קרה שדווקא שני עורכים דין צעירים וחסרי ניסיון הרימו את הכפפה?

"לאחר פרסום התחקיר באו אלינו אנשים מהיישוב, ובהם דודי המנוח, שכעסו מאוד וחשו מרומים. הם זעמו על על ההטעיה שנמשכה שנתיים, ודיברו איתנו על כך שצרכנים רבים במדינה שקנו את החלב חשים כמוהם. הסברתי לדוד שלי על ההליך המשפטי החדש - תביעה ייצוגית. אמרתי לו שאפשר להגיש את התביעה, שתוכר כמייצגת את כלל הצרכנים שהוטעו. זמן מה לאחר שתבענו, הצטרפה המועצה לצרכנות כצד בתביעה והחל ההליך שנמשך 13 שנה".

חלוץ מרכזי

ראבי, נשוי טרי, נולד בג'לג'וליה לפני כמעט 42 שנה למשפחה בת תשע נפשות. אחיו הבכור הוא רופא המשמש כירורג כללי וכלי דם בכיר במרכז הרפואי שיבא בתל-השומר, אחותו מורה, שני אחיו מהנדסי בניין בוגרי הטכניון, אחות נוספת סיימה לימודי עבודה סוציאלית ואחותו שמבוגרת ממנו בשנה, חיאת, היא שותפתו למשרד עורכי-הדין.

את השאיפה למצוינות ולהגשמת ערכים חברתיים ספגו שבעת ילדי המשפחה מהוריהם, שלדברי ראבי הקדישו את כל חייהם לטיפוחם ולחינוכם. אב המשפחה, שהלך לעולמו לפני כחמש שנים, עבד כעוזר שופט בבית הדין השרעי ביפו, ושימש גם אימאם בג'לג'וליה. בד בבד התנדב בשלל תחומים חברתיים. את ניצני הפעילות הנוכחית של ראבי ניתן למצוא בפעילויותיו המגוונות של האב לטובת הכלל.

"חוויתי את אבא כפעיל חברתי שהיה ידוע ומקובל מאוד בכפרים באזורנו. אנשים רבים היו מגיעים לביתנו, ומבקשים שייעץ להם ושיפתור סכסוכים. אמי, שתיבדל לחיים ארוכים, היא עקרת בית - אישה ואם למופת. היא ואבא חינכו אותנו לחריצות בכל שלבי הלימוד. את הצלחותיי אני מקדיש לשניהם".

ילדי המשפחה נהגו לעבוד החל בגיל הנעורים בחופשים בשלל עבודות כדי לתמוך בפרנסת המשפחה. בשנתיים שבין סיום התיכון לתחילת הלימודים האקדמיים עבד ראבי כפועל בניין ובכמה בתי חרושת. תוך כדי הלימודים באוניברסיטה עבד בכמה משרות כדי לממן את לימודיו ואת מחייתו. כשסיים את לימודי המשפטים החל להתמחות בבית הדין הארצי לעבודה.

"עבדתי תחת השופט המנוח מנחם גולדברג, שהיה בעל כושר ניתוח אנליטי חד ועמוק. את החלק השני של ההתמחות עשיתי בלשכה המשפטית של בית-החולים הדסה עין-כרם בירושלים, תחת אימונו של עו"ד דן שפי. שני המאמנים שלי נתנו לי להביע את דעתי ושמעו אותה בקשב רב", סיפר ראבי על היסודות המקצועיים שלו כפרקליט.

נחזור לתביעה הגדולה נגד תנובה. מה קורה לעורך-דין אלמוני בן 29 שהוסמך למקצוע זמן קצר מאוד קודם לכן, ופתאום זורק עצמו למים כל-כך עמוקים ומתוקשרים?

"התביעה זכתה להד ציבורי אדיר. מצאתי את עצמי בלב עשייה בעלת היבט ציבורי עצום. החלטתי שאני רוצה להפוך את זכויות הצרכן לזכויות אדם לכל דבר, חלק אינטגרלי מהן - שישראל תשתלב במגמה העולמית, ובפרט באיחוד האירופי. הבנתי עד כמה חשוב להוציא את הצרכנות משולי המערכת המשפטית, לרבות פשרות מזדמנות בבתי-המשפט לתביעות קטנות, עם כל הכבוד אליהם.

"לא הייתה בזמנו ספרות משפטית בתחום הגנת הצרכן. את כל המידע היה עליי לשאוב מהפסיקה ומהספרות המשפטית האמריקנית, לרבות שני דברים חשובים שעליהם מסתמך פסק הדין שניתן בשבוע שעבר: שהפגיעה ברצונו של הצרכן והטעייתו הם נזקים בני-פיצוי, ושלא חייבים לזהות באופן אישי כל צרכן וצרכן.

זכויות הצרכן כזכויות אדם לכל דבר. ראבי (צילום: ירון ברנר)

"כבר עם הגשת התביעה הלכנו על מנגנון Fluid Class Recovery - פיצוי עקיף לצרכנים באמצעות פסיקת הסכום שייקבע לטובת הקבוצה או הציבור, בדרך של ייסוד קרנות או מתן הנחות. עשינו זאת כבר בשלב הטיעונים הראשוני, עוד לפני שהתביעה אושרה כייצוגית".

אז אתה חלוץ, נכון? כך ראית עצמך כבר בתחילת הדרך?

"יכול להיות שאפשר להגדיר זאת כך. הבט, במשך שנים יצרנים בתחום המזון יצאו נשכרים, כי הלקוחות לא שמרו קבלות והיה קשה להוכיח נזקים ואחריות. זאת, לעומת תחומי הבנקאות והביטוח למשל. בתחומים הקרדינליים שנוגעים לבריאות האדם היה קשה לזהות את הצרכנים שטענו לפגיעה".

סדרתי? לא אני

במרוצת השנים שחלפו מאז שהגישו ראבי ואחותו-שותפתו את התביעה נגד תנובה, הם ייצגו תובעים בשתי תביעות ייצוגיות נוספות בתחום המזון והמשקאות - ובשתיהן זכו. בראשונה, התובעים טענו כי קוקה-קולה לא קיימה את הבטחותיה במסגרת מבצע, להעניק טיול לארצות-הברית למי שיצליח להרכיב את המלה "טיול" מאותיות שהוטבעו בתחתית פקקי הבקבוקים ולשוניות הפחיות של החברה. 

בתביעה השנייה דובר על מיצים שייבאה מדרום אפריקה חברת אור-עם בע"מ, שנמכרו חרף העובדה שתאריכי התפוגה חלפו.

"בתביעת המיצים הועברו חלק מכספי הפיצוי לארגון צרכני, גם אז - המועצה לצרכנות. בפעם הראשונה בית-המשפט קיבל זאת כמנגנון פיצוי ראוי. זה היה מעין מקרה מבחן, לפני שהעניין עוגן בחוק. הפרשות האלה השרישו אצלי את ההכרה בכך שאם הצרכנים - כבודדים או באופן מאורגן - אינם נוקטים יוזמה להגנה על זכויותיהם, כוחות השוק והלובי החזק של היצרנים, לרבות בכנסת, יכשילו כל ניסיון לפתח את זכויות הצרכן בישראל.

"מהסיפור של קוקה-קולה ניתן ללמוד שכל עוד אנשים משלמים על מוצר - אין מדובר בפרס או במתנה, זה לא חינם. מדובר בקשר חוזי לכל דבר. כל עוד לא מדובר בחינם ללא-תנאי - זה לא מתנה, אלא התחייבות שיש לאכוף על היצרן".

בפסק דין תנובה שניתן בשבוע שעבר נפסקו לראבי 500 אלף שקל שכר טירחת עורך דין כסכום ביניים; דיון נוסף בעניין יתקיים בחודש הבא. את הטענות שנשמעות בשנים האחרונות על עורכי-דין שמגישים תביעות ייצוגיות באופן סדרתי - בעיקר כדי להגדיל את האגו, ולא פחות מכך את חשבונם בבנק - הוא מבקש להדוף.

"עורכי-דין רבים זוכים בתביעות נזיקין גדולות, ובדרך כלל זה מסתיים תוך זמן קצר יחסית, בוודאי לעומת הזמן הרב שנמשכות תביעות ייצוגיות. להם אף אחד לא סופר את הכסף. כך גם לגבי כונסי נכסים. החוק עומד לצדם. בכל הקריירה שלי, למרות מאות פניות של צרכנים שאגיש בשמם תביעות ייצוגיות, בחרתי עם שותפתי להגיש רק שלוש תביעות כאלה. אלה מקרים שהאמנו בכל לבנו בצדקתם ובחשיבותם הציבורית. בכולם הצלחנו".

אני לא מדבר עליך, אבל ישנם כמה "כוכבים" - או מתיימרים לכך, ליתר דיוק - בענף שלך, שמגישים שוב-ושוב תביעות ייצוגיות, ומושכים הרבה אש בגלל הרוחיים האישיים.

"החוק, בתי-המשפט ומאמרים מעמיקים בסוגיה ציינו שיש חשיבות רבה לתגמול הולם לתובעים היציגים ולבאי כוחם, על מנת לעודדם. זה מביא לתועלת כלל-ציבורית, אז ממה נפשך? כשזה מתגלה כתביעת סרק, ממילא בית-המשפט דוחה אותה. בתי-המשפט אינם מקילים ראש, ופוסקים הוצאות נכבדות נגד התובעים במקרה כזה.

"מצד שני, אם התובע ובאי-כוחו מצליחים להוכיח תביעה שממנה יהנה חלק נכבד מהציבור - יש להסתכל על זה כאוסף רב של תביעות רבות, שקובצו לתביעה אחת. השכר והפיצוי יהיו בכל מקרה נמוכים משכר הטירחה המצרפי שהיה מתקבל מניהול כל אותן תביעות, תוך העמסה בלתי נסבלת על מערכת בתי-המשפט.

"המטרה העיקרית בתביעות הייצוגיות היא הפיצוי, אך לא פחות חשובה היא הרתעת היצרנים רודפי הבצע, וזה קשור בהרחבת הזכות לקבל מידע. זה כמו רפואה מונעת".

חיזוק הצרכן הערבי

כבר מראשית הקריירה המשפטית שלו שימש ראבי בשלל תפקידים ציבוריים לצד ניהול משרדו. הוא ניהל את עמותת "אל אהלי" לפיתוח קהילתי במגזר הערבי, והוא חבר בהנהלות של עוד עמותות, ובהן "עדאלה". בשיחה איתו הוא שב והדגיש את החיבור העמוק ורב השנים שלו לזכויות אדם בכלל ולזכויות הצרכן בפרט. לדבריו, שורשי התמקדותו בתחום הצרכנות נעוצים במידה רבה בהשתייכותו האתנית.

"כערבי ששייך למיעוט במדינה התעניינתי מילדותי בענייני זכויות אדם, והייתי שותף לפעילויות רבות ולכנסים שנוגעים לזה. עם השנים גברה ההכרה בחשיבות שיש לתת לזכויות הצרכן כחלק מהותי מזכויות האזרח. תראה, אנשים מקילים ראש אם מוסיפים אחוז שומן אחד לקוטג' ולא כתבו על האריזה. 5%, 6% - מה זה כבר משנה...מה זה לעומת ענייני ניירות ערך? כסף קטן, תרתי משמע. זה זלזול בזכויות יסוד על-חוקתיות".

המודעות הצרכנית בקרב האוכלוסייה הערבית בעייתית משני היבטים לפחות: לכשעצמה, ובזיקת הציבור הכללי אליה ובחשיבות שהוא מייחס לעניין. מסתמנת איזו תמורה בעניין זה?

"מצב זכויות הצרכן הערבי גרוע בהרבה מהמצב הכללי בארץ, שגם כך אינו מזהיר במיוחד. החינוך למודעות ציבורית במגזר לוקה, והלחימה על זכויות הצרכן הערבי כמעט ואינה קיימת. יחס הארגונים הצרכניים לאוכלוסייה הערבית אמנם משתפר, אך עדיין אינו ממלא את הפונקציה המצופה מהם.

"המחוקק אינו מתייחס מספיק לצורך הייחודי באכיפת זכויות הצרכן בקרב האוכולסיות החלשות בישראל, ובייחוד במגזר הערבי, והוא סלחן מדי כלפי גופים צרכניים וחברות ממשלתיות ופרטיות, שמתיימרות לספק שירותים לכלל האוכלוסייה, בה בעת שלעתים תכופות הם אינם מספקים למגזר את המוטל עליהם.

"העניין מחריף בזמני קונפליקטים, שבהם הגופים האלה משתתפים במסע ענישה קולקטיבית של החרמה בתירוצים כאלה או אחרים. אני מתכוון לעשות רבות לחיזוק הצרכן בארץ בכלל, ובמגזר הערבי בפרט".

מערכה לא קלה בזירה הבינלאומית

ומה התוכניות שלך לשנים הקרובות? לאן אתה רוצה להתקדם?

"אני עוקב אחרי ההתפתחות המדהימה של המסחר - לרבות באינטרנט - והעיסוק הכמעט בלתי מוגבל של חברות בינלאומיות ברחבי העולם, תוך ניצול כוח-אדם זול, בייחוד בעולם השלישי, והטעייה מתוחכמת של צרכנים. כל זה הביא אותי בשנים האחרונות לפתח רעינות שיביאו תועלת לצרכנים באשר הם - ללא קשר להשתייכות אתנית. בעידן הגלובלי יש דברים טובים, אך גם רעים - אם לא נזהרים מהסכנות הטמונות בו".

אבל מה זה אומר מבחינה אופרטיבית? אתה מוכן לפרט?

"לא, מפני שזה עדיין בחיתולים. בגדול אומר לך שמדובר בשיתופי פעולה עם מומחים וגופים בעולם שעוסקים בנושא, על מנת לחזק את חסינות הצרכנים מול חברות הענק חוצות האוקיינוסים, ולהשפיע לא רק באמצעות הגברת המודעות, אלא גם במערכות החקיקה במדינות השונות. זו מערכה לא קלה".

ומה עם שפיטה? מעבר לקריירה של שופט גם בתכנון?

"לא. אני לא אוהב להיות שופט, ואני לא חושב שזה מתאים לי. אני נזהר מאוד בחריצת גורלות, ומתלבט לא מעט. אני לא רואה את עצמי בתחום הנשגב של שפיטה, שאני מעריך ומכבד מאוד.

לצד הקריירה שלי כעורך-דין אני מעוניין להמשיך ולהרחיב את השכלתי. מאוד מעניינית אותי הפילוסופיה של המדע. אני רוצה להתעמק בכך לצד עיסוקי הפרקטי בזכויות אדם בכלל וזכויות הצרכן בפרט.

"אני שואף להביא לחיבור וברית בין אוכלוסיות חלשות מלאומים שונים, בייחוד בתחום הצרכנות, ולפתח סולידריות חיונית נגד כרישי המסחר שמשתלטים על הציביליזציה, וצובעים הכל ברווח כספי, תוך דריסה אגריסבית של הצרכן הקטן. חשוב לי להדגיש, שאני מודע לכך שהסולדיריות הזו אינה מבטלת קונפליקטים אחרים, ואינה באה לייפות אותם או להתעלם מהם".