סלבס במיתון: איך הם חוסכים בהוצאות הביתיות?
דודו טופז מתקן בגדים במקום לזרוק; נאור ציון ויתר על נסיעת שופינג לניו-יורק; אלון מזרחי מציע לכדורגלנים הצעירים לחסוך כל שקל ואסי דיין שקוע במיתון כבר 15 שנה, או כהגדרתו: "אני מסתפק במועט - והמועט מסתפק בי". אילו החלטות צרכניות מקבלים המפורסמים לרגל המצב?
המיתון אינו ידידו הטוב של האדם. בטח לא ידידו הטוב של האדם המפורסם. ללא בזבוזים חיינו אינם חיים, אבל ללא בזבוזים, חייו של הסלבריטאי לא יהיו סלבריטאיים.
יום הצרכן הבינלאומי 2009
- סקר: קונים פחות מזון, אבל העיקר הבריאות
- בשבוע הבא: תלמידי ישראל ילמדו צרכנות נבונה
- טור אישי: ונתחיל במצרך הבסיסי מכולם - המזון
- דעה: צרכניות כל העולם - התאחדו!
כיצד מתמודדות אושיות הבידור, השירה, הכתיבה, המשחק והדוגמנות שנתברכה בהן ארצנו עם המיצג הכלכלי המדורדר? בדיוק כמו כולם: בהדחקה זהירה. חלקם טוענים לניהול משק בית מחושב כבר לפני שבא המיתון עלינו לרעה, אבל כרגע - כולם חותכים מעט בשומן, כמו כולנו.
גם הם אומרים לילדיהם "ממש לא", כשאלה מבקשים מהם טלפון סלולרי כמו של השכן. גם הם מחרימים סושיות יוקרה, מפסיקים את המינוי לכבלים ועוקרים את השופינג מקרבם.
לא חייבים להחליף בגדים כל יום (אבל תחתונים כן)
דודו טופז הוא מראשי הבדרנים והמנחים שצמחו כאן, והאחרון שהייתם קוראים לו צנוע. אבל הוא הראשון שקורא כך לעצמו, כשמדובר באורח חייו הצרכני.
"מי שרוצה, יכול לקרוא לי קמצן", הצהיר טופז בשיחה עם ynet. "באופן עקרוני אני מחושב. החיים שלי צנועים יחסית, ואין הבדל בין מה שלבשתי אתמול, לבין מה שאני לובש היום, לבין מה שאלבש מחר. חוץ מהתחתונים.
"אף פעם לא הייתי צרכן של מותגים. הדירה שלי היא לא דירת פאר, וגם המכונית שלי היא ג'יפ טויוטה 2006 שעולה 200 אלף ולא חצי מיליון, ככה שגם כשהמיתון בפתח וגם כשהוא בעיצומו, הוא לא משפיע על הרגלי הצריכה שלי, ואני ממשיך כמו קודם.
"אני מאמין שכמו בכל דבר, דרך הביניים היא הנכונה - זאת אומרת לא להפסיק לחיות או לבלות, אבל כן לחשוב על המחר. אז אני לא רוצה לפגוע בפרנסתם של כל מיני עסקים, אבל אפשר לאכול בבית, ואפשר לתקן בגד ולא לזרוק אותו ולקנות מיד חדש. אלה דברים נורמטיביים ששכחנו".
על מה תהיה מוכן לוותר אם המיתון יחריף והמצב ידרוש?
"אין לי בעיה לוותר על מסעדות, כי אני הכי נהנה משווארמה ומפלאפל בפיתה. פירה עם ביצה עין וסלט ירקות זה מעדן שעוד לא נוצר לו תחליף. עברו הזמנים שאדם שילם 300 שקל על ארוחה.
אין כמו פירה עם ביצה עין. טופז (צילום: טל כהן)
"הייתי מוותר גם על המינויים ל-HOT ול-yes, והייתי קונה רכב יד שנייה. חוץ מזה, למה בהולנד אפשר לנסוע על אופניים ופה לא? הייתי מוותר על תיקים וחגורות. לא הייתי מוותר על חופשות, כי זה דבר שמלכד משפחה, אבל הייתי מוותר על חו"ל, ובעיקר חשוב לי לחנך את הנוער לא לקנות מה שלא צריך. הילדים שלי עוד לא קלטו את זה למשל. אבל הם יקלטו בדרך הקשה, כשאבא יגיד לא.
"לא הייתי מוותר על הדברים שלא עולים כסף. זה לא סוד שאני יכול להרשות לעצמי לחיות ברמה פי שניים גבוהה ממה שאני חי היום, אבל זה לא יגרום לי אושר ואהבה. הם באים מאוויר צח, ממים, משמש ומצחוק - ואלה באים בחינם".
החדר החדש לבת יחכה
סיבוב הופעות חדש אינו דבר שבא בחינם. ריקי גל, שהופיעה בלא מעט סיבובים, יודעת זאת.
"ודאי שאני מרגישה את המיתון", התוודתה גל. "יצאתי עם דיסק חדש, ויש חששות שאנשים לא ימהרו להוציא כספם על מותרות כמו דיסקים. שלא לדבר על זה שאני צריכה לצאת במופע חדש. חברות היי-טק, שהיו קנייניות גדולות של הופעות, מצטמצמות - וזה מורגש. וכל המרכיבים, כולל בגדים, נלקחים בחשבון בהצטמצמות של ההפקה".
את חוששת?
"אני לא מאלה שנכנסים לפאניקה, כי אני לא כזאת בזבזנית ובליינית גדולה, ואני במילא צורכת מעט מזון, שרובו ירקות - ולא סטייקים. אז אני לא מוותרת על הופעות, ספרים, תרבות והופעות, וגם על פילאטיס וג'יירו לא אוותר, למרות שזה לא זול. אבל אני גם נוסעת על אופניים והולכת בפארק - וזה לא עולה כסף. ואני כן מצמצמת את הנסיעה במוניות, ופחות אסע עכשיו לטיול מנוחה בגליל.
"אני אומרת לבת שלי שהיא צריכה להתאפק קצת עכשיו בלצאת להופעות או למסיבות, או לנסוע לתאילנד, והיא תצטרך קצת לחכות עם להחליף לה את החדר.
"לימדתי את עצמי לנשום עמוק ולחשוב אופטימי - כמה שאפשר - כי הלחצים האלה או הבהלות האלה יוצרים רעלים בגוף. אבל אין ספק שאני גם מפתחת סוג של התכחשות. אני פחות מבררת מה קורה באמת מדקה לדקה בחשבון הבנק שלי. אתה מקווה, עוצם את העיניים ומחכה לראות סימן לפתוח אותם. זו אוטו-סוגסטיה - הנה עוד מעט תעבור המכה ואפשר יהיה לצאת".
חיסכון, עד שמדובר במתנות לאהובים
אמילי קרפל מחויבת לא רק ליצירתה ולזמרתה, אלא גם לתואר האצולה המקומי שהודבק לה "אייקון אופנה". אייקון כזה, כשמו כן הוא: קם ונופל על אופנה. ועל כן המיתון עשוי להיות רעה חולה במיוחד בעבור קרפל. בימים אלה ממש, אייקוניות אופנה בהמוניהן מגלות הססנות נדירה בבואן לרכוש את מלבושיהן ואקססוריהן. האם גם קרפל ביניהן?"לא", השיבה קרפל. "באופן כללי אני לא אוהבת לקנות דברים יקרים מדי, ואף פעם לא אהבתי. לפני שאני קונה, גם בתקופת הסיילים, אני שואלת את עצמי האם אני באמת צריכה את זה? אני חולת אקססוריז משוק הפשפשים, אבל קניתי שם עוד הרבה לפני שהתחיל המיתון. שם גם חבויים הדברים הייחודיים באמת.
"סרטים אני מעדיפה לשכור ולראות בבית, מכון כושר זה לא הקאפ אוף טי שלי, ועל הופעות שאני ממש רוצה לראות לעולם לא אוותר, ואוכל - אי אפשר בלי אוכל, אבל כן אפשר לקנות מלא מצרכים טעימים ולהכין ארוחה רומנטית ומפנקת בבית, או ללכת לעסקיות".
האם לצערך את קונה פחות מצרכים הקשורים במוזיקה שלך?
"גם פה ניתן למצוא תחליפים. מוסיקה אפשר למצוא בחנויות יד שנייה וגם בחנויות כמו 'האוזן השלישית' ו'חור בשחור'. באתרי הורדות חוקיות באינטרנט, אפשר למצוא דיסקים חדשים שיצאו בפחות מ-5 אירו.
"תומר לנצינגר - המנהל האומנותי שלי, מפיק האלבום ובן זוגי - מצא עבורי שלוש מקלדות נגינה נדירות ומדהימות במחירים מצחיקים בשוק הפשפשים. יש לי גם אקורדיון קטן שמצאתי בשוק, ואפילו גיטרה חשמלית שוודית משנות ה-80 שקניתי ב-500 שקל. תמיד אפשר למצוא דרכים אטרקטיביות... רק תשאלו אותי".
ועל מה לא תחסכי לעולם?
"לא אחסוך במתנות לאנשים שאני אוהבת".
מבאס, אבל שמים לב כמה כסף נשפך על אלכוהול
מסתבר שגם הצעירים אינם חסרי דאגות עוד. כסף נדבק לדוגמנים כמו אחרונת העלוקות בסרט "אני והחבר'ה", אבל כיום - גם הם בחסכנים. הדוגמן יונתן ווגמן מחזיק בשני כובעים: הפרזנטור של קסטרו וסטודנט לרפואה לעת מצוא, ובשני כובעיו המיתון כבר כירסם את כרסומיו.
"אני מרגיש את המיתון מכל כיוון", אמר ווגמן בשיחה עם ynet. "הפקות אופנה, תוכניות טלוויזיה ופרויקטים רבים שהייתי אמור להיות מעורב בהם קפאו תוך שנייה. יש פחד משתק. כולם פוחדים להוציא כסף על כל דבר, ויוזמות וחדשנות אינן צו השעה.
"אני הולך למסיבות בעיקר כמוזמן, וחופשות ומסעדות צימצמתי. קולנוע אני פחות אוהב, אז לא אכפת לי לוותר על הבילוי הזה".
אבל ווגמן אינו יכול להרשות לעצמו לקצץ באחת החובות המוטלות על כל דוגמן ממין זכר באשר הוא: חדר כושר.
"לא אוותר על חדר כושר בשום מצב", הצהיר. "יש לי מנוי סגור לשנה, כמו דירה. בלי קשר לדוגמנות - לעשות ספורט זה כיף וזה טוב לנפש".
ומה לגבי שאר הדרישות החיצוניות שהמקצוע דורש מדוגמניו?
"אין לנו צורך בקוסמטיקה ואיפור. אנחנו בנים".
יש מריטות למיניהן.
"אצלי זה הגנים שעשו את העבודה, אז אין לקים, אין אודם ואין מריטות".
וכסטודנט תל-אביבי צעיר, על מה הכי קשה לוותר?
"הכי קשה לוותר על היציאות. אז אני לא מוותר, רק שם לב יותר כמה אני מוציא על אלכוהול, כי הסכומים שמוציאים עליו גדולים. אלכוהול נגיש כל הזמן, בכל מקום, וזה בכל מפגש עם החבר'ה, וקשה לוותר עליו, כמו שלבחורות קשה לוותר על לעבור דרך הסנטר אחרי יום עבודה ולעשות שופינג".
אפשר לוותר על חדר כושר - הריצה בחוץ לא עולה כסף
למרות מראהו החטוב, אלון מזרחי מעולם לא היה דוגמן, אלא כדורגלן, וליתר דיוק כדורגלן מצליח שהרוויח לא מעט תועפות. מה קורה לכל הכסף הזה בימים אלה של האטה?"ברור שיש קצת שינוי, אבל גם כשהכל היה ורוד - לא יצאנו מפרופורציות". אמר מזרחי.
"כשאתה לא מבזבז גם כשהמצב מעל מעבר, כשמגיע המיתון אתה לא מרגיש את זה כל כך. אני חי בצפון תל-אביב - סביבה דורשת ומלחיצה. לילדים פה יש סלולרי מהגן ורכב בתיכון. לדעתי הכל עניין של חינוך, ושלושת הילדים שלי יכולים לצעוק עד מחר, אבל אני מוריד אותם לקרקע. לימדתי אותם אף פעם לא להסתכל לשני בצלחת, להסתפק במה שיש ולהתגאות במה שיש להם, כי לאחרים אין. אז כל דבר שנביא להם הם יקבלו בחיבוק דב".
על מה לדעתך אפשר לוותר, ועל מה לא?
"למסעדות אני כמעט לא הולך, כי אשתי בשלנית כל כך טובה שאין סיבה. גם על חדר כושר אפשר לוותר, כי ריצות בחוץ לא עולות כסף. לדעתי, צריך לשמור לא להוציא כספים על הדברים הגדולים. אם קנית רכב לפני שנה-שלוש שנים, אל תמהר להחליף אותו - כי תפסיד הרבה כסף. מחירי הדירות ירדו, אז לא כדאי למכור בזמן הזה. כל אלה יותר חשובים מהוצאות על מסעדות, בגדים ונעליים".
על מה לא תחסוך אף פעם?
"על אוכל בוודאי. אני מודה לקדוש ברוך הוא, שנותן לנו לאכול דברים טובים כל בוקר והמקרר שלי תמיד מלא. כל השאר מותרות".
ועל משחקי כדורגל?
"למשחקים אני תמיד מוזמן, ועוד לתא הכבוד, בכל מגרש. אני מציע לכדורגלנים הצעירים שמרוויחים כסף טוב לחסוך כל שקל ולהשקיע נכון. פרשתי לפני 4 שנים מהכדורגל, ולשמחתי חסכתי כל מה שהרווחתי".
מעשה שהיה בספה מדהימה, מוכרות מופתעות ולשון
נאור ציון סיים זה עתה תקופה של עמל רב על "החברים של נאור" בערוץ 10, וכעת הוא ניצב בפני האויב המסוכן ביותר של החיסכון, לטעמו: השעמום.
"יש לי עכשיו תקופת ואקום של חודשיים, ואני נאבק לא לעשות שטויות", הודה נאור. "החולשות שלי זה חו"ל, במיוחד ניו-יורק, וקניות מטורפות. רציתי לטוס אחרי עשיית הסדרה לניו-יורק, ואמרתי לעצמי 'חכה שנייה', כי למרות שהמיתון פגע גם שם - אף פעם לא זול בניו-יורק.
"כשעננה של מיתון מרחפת, הנטייה של אנשים בזבזנים, שאני אחד מהם, היא דבר ראשון לקצץ בקטנות. אני מתבייש להגיד שגם אני ביטלתי את המינוי לעיתון".
מקצץ בקטנות. ציון (צילום: עופר עמרם)
על איזה דבר גדול ויתרת?
"בזמן סיבוב שעמום בשכונה שלי ברמת-אביב, ראיתי באחת החנויות ספה מדהימה. הורדתי את המחיר שלה ב-400 שקל, ואז לא קניתי את הספה. הייתי גאה בעצמי שניצלתי מקניית ספה מטורפת בתקופה של מיתון. באותו יום קניתי מגפיים, אבל ניצלתי מהספה.
"פעם הייתי נגרר כמו איזה אפס אחרי המוכרות. ובפעם ההיא הן היו בשוק, כי הן היו בטוחות שסגרו עסקה. אחרי שאמרתי 'לא', התחלתי לרוץ. מה זה לרוץ? לברוח. היום אני עובר ליד החנות ומוציא להן לשון".
אז יש משהו טוב במיתון.
"אני נורא מאמין שלא צריך לפחד לחזור לבייסיק, כי כל האינסטינקטים הבסיסיים שלך עובדים טוב במצב הזה. מיתון יכול לגרום לך להבין את המשמעויות האמיתיות של החיים".
בודקת, משווה מחירים וחושבת פעמיים לפני כל הוצאה
נטע-לי זלצמן, מנהלת תיקי לקוחות ב-102FM, שורדת במסך הטלוויזיה שלכם את תלאות איי הפנינה. ואולם בחיים האמיתיים היא מנסה לתמרן בין מיתון, לכלבים וגלישה."למזלי, תחביבי העיקרי הוא גלישה וזה לא תחביב יקר - כי הים הוא בחינם", הסבירה זלצמן. "יש לי הוצאות על שתי הכלבות שלי: ניקי - צ'יוואווה בת שנתיים, ובייב - פיטבולית בת שנה, אבל הן אותן הוצאות.
"אני לא אדם שחי חיי מותרות גדולים, אבל אני בהחלט יותר שקולה היום - בודקת מחירים, משווה, וחושבת פעמיים לפני שאני מוציאה כסף. זה מתחיל מהדברים הקטנים, מקניות בסופר.
על מה לא תוכלי לוותר?
"אין דבר שלא אוכל לוותר עליו. אני יכולה לוותר על הכל".
בימי מיתון, כמה מועיל לא להיות מכור לכלום
המיתון חולף על פניו של אסי דיין בניחותא. זאת, מפני שלדבריו הוא נמצא כבר 15 שנה במיתון."הקדמתי את זמני", הכריז דיין בשיחה עם ynet. "ועכשיו העולם מתיישר אלי, ואני יכול לשאת בנחת את מצבי הפיננסי".
אז אתה מסתפק במועט.
"והמועט מסתפק בי".
ואכן, מה מועט הוא המועט שלו. לדיין אין כרטיס אשראי ("כי אני לא קונה שום דבר גדול"), והוא כבר מזמן ויתר על חשבון בנק ("כי זה מוסד טוטליטרי"). לכן את הכסף שלו הוא שומר רק בצורתו המזומנת.
"לקבל כסף במזומן זו השיטה האמריקנית", הוא מגדיר את הדרך שבה הוא דוגל. "אבל בישראל קיים דבר מוזר שקוראים לו 'תלוש', שהוא מעורפל ומורכב כמו הסכם אוסלו. שיחקתי באחת הסדרות הטובות בעולם, 'בטיפול'. הבחור שעושה את הדמות שלי באמריקה מקבל 6 מיליון דולר. אני קיבלתי 105 דולר ליום במשך 7 חודשים. זה שכר של עבד נרצע, ואני מחזיק כמעט את כל הפרקים".
אין כמו מזומן. דיין (צילום: קרן נתנזון)
לדברי דיין, הוא "עומד בראש סולם העניים בארץ". אמו, בת 92, מכסה את חלק הארי מחובותיו, והוא בקושי יוצא מהבית. "אני לא צריך ג'קוזי ולא שלוש מכוניות. איך אמר בזמנו השר ההוא: 'תרדו מהגג'".
בטוח יש משהו שאתה רוצה.
"אני רוצה נורא את הקורקינט הממונע הזה. לנסוע בעמידה כמו הולך רגל עם גלגלים. זה מדהים בעיניי".
על מה לא היית מוותר?
"אני כרגע לא מכור לכלום. אפילו לא לשוקולד וממתקים. אני מסתפק בבורקס ושווארמה, ואני חייב סיגריות. אלה היהודה לויים והנינטים שמוציאים הרבה. אצלי, אין הרבה דברים שהם מעל הרמה המינימלית של הקיום, כי אני לא מחויב לפרנס או להתפרנס.
"אולי לא הייתי מוותר על דיו למדפסת, כי אני מצייר וכותב תסריטים. אבל זה לא שהתנ"ך נכתב כאן. כך או כך, זו תהיה בעיה מיקרוסקופית אם לא יהיה לי כסף לדיו צבעוני לציורים, כי כשאין לך מה לאכול, הצבעים במילא מקבלים גוון אשכנזי - אפור כמו הקניידלעך".
מי צריך להצטמצם כשאפשר להימלט לעולמות מקבילים...
"עלי המיתון בכלל לא משפיע. אני ממשיכה לשפוך כספים כיד המלך, מכל הבא ליד - בעיקר מכוניות פאר ומכשירי חשמל. בחיים לא אקצץ במסאז' היומי". כך הכריזה באוזנינו הסופרת אורלי קסטל-בלום.
"בעניין טיסות לחו"ל, אני מרגישה צער שירדתי ממחלקה ראשונה לביזנס, ואני עוברת טיפול פסיכולגי להתגבר על כך. ולמי ששואל איך יתכן שסופרת חיה ככה, שידע שאני בכלל לא מתפרנסת מספרות, אלא ממכרות היהלומים שהמשפחה שלי מחזיקה באפריקה. הם רואים בכך שאני סופרת כבוד גדול".
ובמעבר חד לחיים האמיתיים: כתיבה בימי מיתון היא כמו כל פעולה בימי מיתון - לא מאוד רווחית.
"האמת היא שאני חשה בירידה בכל מיני אינטראקציות עם הקופה הרושמת", אמרה קסטל-בלום, והפעם ברצינות. "גמרתי לא מזמן לכתוב ספר, ואני יוצאת לחרוש את הארץ לאורכה ולרוחבה בהרצאות ובסדנאות כתיבה כדי לעשות לביתי, בתדירות גבוהה בהרבה מהרגיל, בגלל המיתון".
הכלכלה החולה חילחלה גם לתוך כתיבתה, כך מסתבר. "אני כותבת מחזה שנקרא 'הבנקאים' בגלל המיתון. ובגלל מגע תכוף מדי עם הקהילה הזאת, הבנקאית.
"יש פחד גדול, אפילו חרדה, ואין ביטחון ואין חסכונות וזה לא מה שחשבתי שיהיה. זה מאכזב מאוד. יש הרגשה שאין מי שמנהל את המדינה כמו שצריך".
במה את מצטמצמת?
"אני מצמצמת את הטלוויזיה שלי לערוץ הולמרק, כי הוא מראה את העולם התמים. על ערוצי המלל כבר ויתרתי"
אז על הולמרק לא תוותרי?
"אוותר, ודאי שאוותר. על המחשב שלי לא אוותר. כי משם באה ותבוא הישועה. גם לא אוותר על הפיזיותרפיסטית שמרפאת לי את דלקות הגידים שקיבלתי כתוצאה מהעבודה על המחשב".
- רוצים לדעת מה עושה משרד התמ"ת כדי לסייע לצרכן? דברו עם עו"ד יצחק קמחי, הממונה על הגנת הצרכן. יום ראשון, 13:00 - יום הצרכן הבינלאומי 2009 - בפורום צרכנות
