לראשונה בישראל: חנות סחר הוגן

לראשונה בישראל, תיפתח ב-12 ביוני חנות "סחר הוגן" , שתאגד ותמכור מוצרי עבודת יד של יצרניות שרובן חיות בפריפריה בישראל ורובן נשים שמתמודדות עם מחסור כלכלי.

בחנות, שתמוקם בשלמה המלך 4 בתל-אביב, יוצגו ויימכרו מוצרים של כ-100 אמניות יוצרות מרוב העדות הלאומים והמגזרים בישראל, במחירים נגישים.

בין היתר ימכרו שם רקמה מסורתית אתיופית בדואית פלסטינית, כלי חרס, אהילים, תכשיטים, סבונים, שמן זית, ריבות, קונפיטורות, ומוצרי נוי למיניהם.

"הייתי באירופה בחנויות סחר הוגן. המוצרים שלנו לא פחות יפים לפעמים אפילו יותר", אומרת שולה קשת, יוזמת הקמת החנות, ומנהלת ארגון אחותי" הפועל להעצמת נשים.

"יש לנו מבחר יותר גדול מחנויות דומות בחו"ל והוא כולל דברים מדהימים. ברמה המקומית אין כזה דבר. היום באירופה כל הנושא של סחר הוגן מאוד מפותח, יש שם אלפי חנויות של סחר הוגן ובישראל אין אף לא אחת".

סחר הוגן בנוסח ישראלי: סיוע ליצרנים מקומיים 

סחר הוגן היא תנועה חברתית שקמה כדי לסייע ליצרנים ממדינות מתפתחות לשנע את תוצרתם למדינות מפותחות, תוך כדי שיתוף מלא שלהם בהחלטות הייצור, תנאי עבודה הוגנים והגנה על איכות הסביבה. מטרתה היא להוביל חברות כאלה לעבר כלכול עצמי ויציבות כלכלית, ולחתור לשיוויון והדדיות במידת האפשר בכלכלה העולמית - כלומר שהעולם השלישי גם ישווק מוצרי צריכה ולא רק יקנה אותם.

בארץ, החליטה קואליציה של ארגוני סיוע והעצמה חברתיים להפיח במושג סחר הוגן משמעות לוקלית יותר.

"ההגדרה שהגענו אליה שונה מזו שבאירופה", מסבירה קשת.

"באירופה ובארה"ב מעודדים צריכת מוצרים שמביאים מאסיה ומאפריקה. ההתמקדות של סחר הוגן בישראל היא בקהילה המקומית. יש פה נשים שעושות דברים מדהימים, ולא רואים אותם. אנחנו רוצים להנגיש את המוצרים, לתת להם נראות, ולאפשר לקהל של צרכניות וצרכנים בעלי מודעות חברתית לרכוש מוצרים מהשורה הראשונה, וליהנות מהרכישה באופן אישי וגם נכונה מבחינה חברתית כלכלית פמיניסטית".

החנות, שתיקרא, "אחותי- חנות סחר הוגן", תופעל על ידי ששה ארגונים חברתיים: תנועת אחותי - למען נשים בישראל, העמותה להעצמה כלכלית לנשים, ארגון אלהאלי, עמותת למענך, קול האשה, פעולה ירוקה וסינדיאנת הגליל. החנות עוצבה בסיוע SEBO אדריכלים ובסיוע לא מעט מסייעים, כדוגמת הקליניקה המשפטית באוניברסיטת תל-אביב. בקרוב, מתוכנן גם שיתוף פעולה ועם דיזינגוף סנטר.

באירוע השקת החנות, ביום שישי, 12 ביוני, ב-11:00, ישתתפו בין היתר השחקניות אוולין הגואל ורבקה מיכאלי וגם ח"כ שלי יחימוביץ' תראה נוכחות. כמה מהן כבר הציעו להתנדב בחנות באופן קבוע.

"לפי המודל הבינלאומי של חנויות סחר הוגן, המוכרות בחנות הן מתנדבות", אומרת קשת. "יש כבר פנייה של יותר מ-15 נשים שרוצות להתנדב ויש צוות מרשים מסביב של נשים שעובדות על הפרויקט.

"הכוונה העומדת מאחורי החנות היא שהנשים ימכרו את תוצרתן בשביל פרנסתן. בשנים האחרונות עשינו עם הארגונים ירידים פה ושם, ואז באמת חשבתי שמה שחסר זה חנות שתבוא ותרכז את המוצרים הדברים הנפלאים שהנשים עושות בקבוצות בכל רחבי הארץ. אם את מעוניינת לקנות תיק רקום יהיה לך קשה לנסוע לנגב, לכן החנות בתל-אביב.

"מחירי המוצרים בחנות נעים מ-20 שקל ועד 500-600 שקל, כשמעט מאוד מוצרים נמצאים בקצה העליון של הסקאלה. הכוונה שהחנות תהיה ריווחית לכן חלק קטן מהסכום הולך לחנות כדי שתהיה עצמאית ולטווח ארוך ותחזיק עצמה כי קרנות לא תומכות לנצח".

מוצרי סחר הוגן כבר נמכרים בנקודות מכירה שונות בארץ אבל לא בחנות אחת שמאגדת את כולם. אם תגיעו לחנות ותפשפשו בבגדים, תיקים, נרתיקים, מזוזות, תמונות ומפות המעוטרים ברקמה אתיופית דעו כי לאהובה טאלה, 48, תושבת באר שבע, יש יד ומחט בהם. טאלה היא אחת מ-23 הרוקמות הבאר שבעיות, החברות בפרויקט יזמות שתכליתו רקמה ומטרתו תעסוקה והעצמה

"אין עבודה אז במקום לשבת, החלטתי לעשות משהו ואני טובה בזה", אומרת טאלה. "זה משהו של העדה שלי, גדלנו עם זה, לא היו לנו לימודים, אבל בזה אנחנו מבינים".

טאלה עלתה לארץ מכפר באתיופיה, לפני 20 שנה. היא עבדה במטבח 8.5 ואז במפעל כתופרת במשך 6.5 שנים ואז הוא נסגר והיא נותרה נטולת עבודה, עד שקראו לה לרקום.

"שמעתי שיש קבוצה של רוקמות, אמרתי לעצמי שאלך ואנסה", היא מספרת. "אני עובדת בבית, את החומרים אני לוקחת מהמועדון שלנו. כל עבודה לוקחת שבועיים או שלושה כי הכל נעשה ביד. צבעים ודמויות עולים לי בראש, ואני מכניסה אותם לרקמה. 

"מגיל 17 תפרתי ורקמתי בגדים עם ציורים של תרנגולים ואריות, בארץ הפכתי את זה למפות ואפילו לכיסויים לטלוויזיה, אבל לרקום אני אוהבת, לא משנה מה".

העומדת מאחורי מיזם הרקמה היא מרגלית משה, בוגרת מנהל עסקים שהקימה עמותה למען הקהילה האתיופית בבאר שבע. משה תגיע לפתיחת החנות בתל-אביב עם שתיים מהנשים הרוקמות.

"אחת הבעיות הכי קשות בעדה זו התעסוקה", היא מספרת.

"אם יתנו להן תעסוקה, חלק גדול מהבעיות ייפתרו.

לנשים קשה יותר עם השפה ועם עבודות פיזיות ורובן יודעות לרקום אז חצי העבודה כבר נעשה עבורנו. אין לנו מקום גדול לאכלס אותן, אז הן עובדות מהבית, ובימי רביעי הן באות להדרכה ולקבלת חומרים.

"עכשיו אני מקווה ליזום מפעל חברתי כלכלי שייתן תעסוקה לנשים שהשוק לא מציע להם כלום, ואני כרגע בתהליכים מול מוסדות רשויות ומשרדי ממשלה, אבל זה לא כזה פשוט. אני הקטנה אין לי שום דבר מלבד עצמי המוח והראש שלי והתמיכה של 150 המסייעים והמתנדבים, כי אני לא עושה שום דבר לבד".

איך הגעתן למיזם החדש בת"א?

"מיקי שפירא מעצבת שגרה בת"א נפגשה עם האחראית על החנות, והיא יצרה את הקשר איתנו. רקמנו להם ליין של 43 מוצרים כולל שילובים של עץ ורקמה ומוצרי יודאיקה. את המוצרים מיקי משנעת לתל אביב, או שאני שולחת אותם בדואר ישיר, או שאני מגיעה בעצמי לתל-אביב.

"אפילו מכרנו כבר מוצרים באי-ביי וקיבלנו את דירוג המשוב הגבוה ביותר על השירות. בראש השנה מכרנו לוועדים ולחברות הייטק שהזמינו לעובדים מתנה עם אחריות חברתית. מי שיזמין אנחנו מתייצבים.

"אין לאוכלוסיה הזאת הרבה דרישות רק שייתנו לה תעסוקה, ושיוכלו לייצר משהו שהביאו מאתיופיה דרך הרקמה הם משמרות את התרבות שלהן, את הנשמה". 

"זו היתה הכרטיסיה לאוטובוס שלי"

כמה מהטובין שיימכרו בחנות, הם פירות עמלן של מיזם "נשים מבשלות עסק" במסגרתו הכשיר ארגון "אחותי",

נשים משכונת קרית היובל לפתח יוזמות עסקיות בתחום הבישול. במסגרת הפרויקט, הן לומדות בישול מקצועי ויזמות עסקית ומקבלות ליווי לאורך שנה ממועד סיום הקורס.

כמה מתבשיליה ומרקחותיה של רימון עג'מי, 58, החברה בקואופרטיב נשים מבשלות עסק, אפשר יהיה לרכוש בחנות החדשה בתל-אביב.

עד לפני 16 שנה היא גרה בהולנד, למדה באקדמיה לאמנות ואפילו הציגה תערוכה במוזיאון היהודי בפראג. היא שבה לארץ כשהכירה את בעלה. במהלך השנים הוא לקה בעיניו והיום נחשב כבד ראייה חמור. עקב כך, גם המצב הכלכלי שלהם הפך לחמור.

"הנושים התדפקו על דלתותינו פעם או פעמיים בשבוע וזה הדליק לי את האור בקצה המנהרה", היא מספרת על הרגע בו החליטה לקחת יוזמה ולהשתתף בקורס.

"בספטמבר, עשיתי קייטרינג לאירוע חלוקת אות הוקרה לרכזת שלנו, וזו היתה הכרטיסיה לאוטובוס שלי. עכשיו כבר נרשמתי במס הכנסה כעוסק זעיר אני מבשלת לקבוצות שונות בתל אביב ובירושלים ומכונים כמו מכון ירושלים לחקר ישראל, ולכפר השבדי שם אנו מבשלות ל-200 חוסים, והטוב מתחיל לדפוק על הדלת. אני מבשלת אוכל כורדי ובגלל שגרתי בחו"ל, אני מתמחה באוכל צמחוני. בינתיים, גם בעלי החל לעזור לי. הוא מכין חמוצים ויחד אנחנו מכינים, כמו הורינו, ערק וליקרים. את הפירות מהליקר אני משמרת ומוכרת כפירות עבור עוגות וגלידות".

מה לימדו אותך בקורס?

"לימדו איך לתמחר איך לצאת לשוק. איך להיות אסרטיבי. לצאת ולהתמודד בשוק נגד בעלי קייטרינג של אלף ואלפים איש. הייתרון שלנו הוא שעדיין לא התקלקלנו - אנו עדיין מכינות אוכל ביתי בלי חומרים משמרים, בלי אבקות מרק ועם הרבה עשבי תיבול טריים. יש אנשים שמוציאים את המיטב ממך וכשזה קורה השמיים הם הגבול".

ומה עם האמנות?

"כשהפרנסה קשה אתה לא חושב על היצירה. יש לי ילדה בת 11 לפרנס, אז זה יכול לחכות".