התפלת מי-ים: ברכה או קללה?
יש המון מים בים, אומרים לנו, וברגע שנתפיל אותם לא נהיה עוד במשבר. מצד שני - בשביל להתפיל צריך עוד מתקנים על החוף ההולך ונעלם שלנו, וצריך המון חשמל שפולט גזי חממה. בכנס ירושלים של החברה להגנת הטבע ידונו בשאלה זו ואחרות. בינתים שאלנו את המומחים: האם התפלה טובה לישראל?
כמה זמן נתקלח בזריזות ונחסוך כל טיפה? ברשות המים אומרים שהתקופה היבשה שעוברת עלינו תימשך כשנתיים-שלוש, עד שעוד מתקנים להתפלת מי ים יחלו לפעול במלוא התפוקה. כיום פועלים בארץ שניים בלבד (ואחד קטן באילת), אך בסוף השנה יצטרף אליהם מתקן גדול נוסף בחדרה, ובהמשך (עד 2020) יקומו עוד שניים לפחות בשורק ובאשדוד. אז נכון שיש בים מים בלי סוף אבל האם התפלה היא הפיתרון הטוב ביותר למשבר המים?
בכנס ירושלים של החברה להגנת הטבע בסוף החודש, ינסו טובי המומחים בנושא להשיב על שאלה זו ואחרות. המטרה היא, בין היתר, לגבש מדיניות חדשה ושקופה יותר לניהול משק המים של ישראל. אז האם התפלה היא ברכה או קללה? המומחים משיבים:
- 1. האם יש נזקים סביבתיים להתפלה בהיקף רחב ואם כן, האם היא הפיתרון עבורנו?
פרופ' רפי סמיט, מומחה למים ממכון גרנד לחקר המים בטכניון: אין נזקים סביבתיים בהתפלה. דרישת האנרגיה לקוב מי ים מותפלים היא פחות מ-4 קוט"ש. זו כמות אנרגיה שמסוגלת להניע מכונית בין 2 ל-8 ק"מ (תלוי בצריכת הדלק). משפחה ממוצעת שתשתמש רק במי ים מותפלים תעלה את צריכת האנרגיה הכללית שלה בפחות מ-3 אחוזים. אנחנו זקוקים למים ועוד לא שמעתי על קמפיין תוכניות לחיסכון בחשמל או בדלק למכוניות. שימוש במים מותפלים יצמצם מאד את המלחת הקרקעות כתוצאה משפכים מטוהרים, ולפיכך תסייע בשמירת הסביבה.
נכון שיש רכז שנוצר בתהליך ההתפלה ונכון שיש שימוש בברזל-אוקסיד שמשנה את צבע המים אך בעיות אחה ניתנות לפיתרון בקלות. מיהול נכון של הרכז לא יגרום לשום נזק סביבתי; את הברזל ניתן למחזר ולצמצם את בעיית צבע המים.
עוד בכנס ירושלים:
ד"ר יוסי דרייזין, יועץ לרשות המים: למתקני התפלה השפעות סביבתיות - חלקן חיוביות וחלקן פחות. החיוביות כוללות ייצוב משק המים ללא תלות בחסדי שמים. כך תובטח אמינות האספקה של מצרך כה חיוני, יחול שיפור משמעותי באיכות המים המסופקים לצרכנים, ניתן יהיה לשמר משאבי מים טבעיים, נוף, שטחים פתוחים וחקלאות.
הנזקים בהתפלה הם בעיקר בהקשר של ניצול משאבי הקרקע ברצועת החוף, פגיעה אפשרית במיתחמים מוגדרים בים בנקודות שחרור הרכז, והשימוש באנרגיה.
ההשפעות החיוביות משמעותית רחבות ומרכזיות לעומת הנזקים, שאפשר לצמצם אותם על ידי ריכוז מתקני ההתפלה באתרים ייעודיים, בסמוך לתחנות כוח איזורי תעשייה ואתרים שבהם הטבע כבר הופר. אפשר גם לצמצם את הפגיעה בטבע באמצעות טכנולוגיות (אף כי במחיר נוסף). בהמשך, ניתן יהיה לחסוך אנרגיה על ידי הקמת מתקני גדולים ויעילים יותר (תהליך שאנו עדים לו כבר כיום) ועל ידי שילוב מתקני אנרגיה המושתתים על גז טבעי עם מתקני ההתפלה.
יובל ארבל, סמנכ"ל ארגון "ידידי כדור הארץ - המזרח התיכון": התפלת מים מגבירה את פליטת גזי החממה וסותרת את התחייבות ישראל לעולם ולדורות הבאים בנושא זה. לכן ההתפלה מנוגדת בתכלית לתפיסה ירוקה אחראית, ומנוגדת לעקרונות הכלכליים המובילים במאה ה-21. מדינות מערביות אחרות שעמדו בפני גרעון דומה ואף קשה יותר במשק המים לא בחרו בהתפלה, בין היתר בשל דרישות האנרגיה הגבוהות. שינוי האקלים הינו אחד מהגורמים למחסור במים באזורנו, והתפלה רק תורמת לתהליך.
ההתפלה עומדת גם בניגוד לצורך המיידי להקטין שריפת דלקים פוסיליים (נפט ומוצריו) הגורמים לשינוי זה. הבצורות בשנים האחרונות הן רק הקדמה למה שעוד צפוי לנו אם העולם כולו ואנו בתוכו לא נקטין את פליטת גזי החממה.
התפלה אינה הפיתרון גם משום שבדומה לכבישים ומכוניות, הגדלת ההיצע גורמת להגדלת הביקוש. הפער לא נסגר והמרוץ המטורף יכלה כל חלקה טובה וטיפת מים טבעית ונקייה. איזה חוכמת חלם היא להפיק מים בדרך הגורמת להגדלת המחסור?
ומצד שני:
כמדינה העומדת להיכנס למועדון המדינות המפותחות, ישראל תהיה מחוייבת להציג תוכניות ויעדים ברורים להפחתת גזי חממה בשנים הקרובות. התבססות על פתרון ההתפלה סותר יעדים אלו: תוכניות הממשלה ותוכניות רשות המים (כמליארד מ"ק ב-2040) מעלות את סך פליטת גזי החממה של ישראל ב-10 אחוז בשעה שישראל תהייה מחוייבת להפחתה של עשרות אחוזים. דרישות הכלכלה העולמית יחייבו אתנו לשנות כוון ומתקני ההתפלה יעמדו כפיל לבן.
- אז אולי במקום להתפיל נייבא מים?
מצד אחד זה לא פוגע בסביבה, ניתן לעשות זאת במהירות יחסית, בחוזה גמיש ובלתי מחייב ולהפסיק מתי שנרצה. מנגד, יש הטוענים שמדובר בסיכון גיאו-פוליטי ובמוצר יקר יחסית.
פרופ' רפי סמיט: זו תהיה טעות. ייבוא מים יקר בהרבה מהתפלת מי ים. הוא צורך הרבה יותר אנרגיה להובלה באניות ולפיכך גלובלית - מזהם הרבה יותר את הסביבה. כל ה"יתרונות" כביכול אינם קיימים בייבוא מים. הם אינם צריכים להחליף מתקני התפלה, ולא מקנים שום גמישות בגלל שהייבוא הוא ב"פולסים" (בכל פעם שמגיעה אניה). להיפך, מתקני ההתפלה מקנים הרבה יותר גמישות. אין גמישות גם כי צריך לעמוד בהסכמים עם ספק המים, בעלי האניות וכדומה. אבטחת איכות המים תגרום לצורך במאגרים עם התקני טיפול וניטור צמודים.
ד"ר יוסי דרייזין: כמי שטיפל בזמנו מטעם נציבות המים בסוגייה זו, סברתי ועודני סבור שיש יתרון לשלב מקור מים מלאכותי נוסף להתפלה במשק המים. לצערי, פתרונות יבוא המים לא צלחו. יש לדרוש מפתרון כזה אמינות מלאה, ניסיון מוקדם מוכח, הבטחת איכות המים באופן בלתי מתפשר, ועלות סבירה. התפלת מי ים עונה לדרישות אלו; לא כן היבוא מטורקיה.
- כנס "חזון ירוק למשאב כחול
" של החברה להגנת הטבע יתקיים ביום רביעי, 27 במאי בבנייני האומה בירושלים. הכנס נערך בשיתוף עיריית ירושלים, אוניברסיטת תל אביב והאוניברסיטה העברית, האיגוד הישראלי למים, מכון גרנד לחקר המים בטכניון, מוסד שמואל נאמן ורשות הטבע והגנים.
