הח"כים בעד התחלת פרויקט "תעלת הימים"
השר לפיתוח אזורי, סילבן שלום, זכה לשבחים מחברי ועדת הכלכלה של הכנסת, כשהציג בפניהם יוזמה להזרמת מים מהים האדום לים המלח. נציב המים לשעבר: זה אסון טבע; זול יותר יהיה להתפיל מים ולתת למים לזרום מהכנרת דרומה לנהר הירדן
בוועדת הכלכלה התייצבו היום (ב') שני מחנות בעד ונגד התוכנית של השר לשיתוף פעולה אזורי, סילבן שלום, להזרים מים מהים האדום לים המלח במסגרת "פיילוט" לפרויקט מוּבל השלום (תעלת הימים).
חברי הוועדה התייצבו כמעט כאיש אחד לטובת התוכנית ונתנו לשר את ברכת הדרך. הם שיבחו את יוזמתו לקדם את התוכנית שעשויה לדברי שלום להציל את ים המלח המתייבש, לחזק את שיתוף הפעולה עם ירדן, לפתור את בעיית המים הקשה שלה ולקדם את התיירות באזור.
לעומתם התייצבו מומחים ואנשי ארגוני שמירת הסביבה. אך בשונה מחברי הכנסת, הם היו חלוקים בדעותיהם באשר לפרויקט.
שלום: זה ניסוי שניתן לעוצרו אם ייגרם נזק
השר שלום הסביר כי במסגרת ה"פיילוט" יישאבו כ-200 מיליון קוב מים מהים האדום, ויוזרמו בצינור בקוטר 5.5 מטרים לים המלח. כ-100 מיליון קוב מהמים יותפלו עבור ירדן. שארית המים תוזרם לים המלח כדי לבחון את ההשפעות הסביבתיות של עירבוב המים. שלום הסביר כי תוכנית "מובל השלום" (תעלת הימים) המקורית כוללת הנחה של ארבעה צינורות כאלה; לדבריו, הפיילוט שהוא מקדם יעלה - לרבות ההתפלה - כ-1.25 מיליארד דולר לעומת 10-15 מיליארד של הפרויקט השלם. שלום הוסיף ואמר כי הוא מקווה שימצא המימון הבינלאומי לפרויקט, אלא אם יוחלט ליישם אותו בשיטת BOT, כלומר באמצעות זכיין שימכור את המים.
עוד על תעלת הימים:
- בדיקת תעלת הימים: רצינית או למראית עין?
- תעלת הימים: הטבע עשה זאת טוב יותר / עדי וולפסון
- תעלת בלאומילך מודל 2008 / גרשון פלג
שלום דחה את הביקורת שהשמיעו ארגוני סביבה בנוגע למהלך, ואמר כי מדובר בניסוי שאיננו בלתי הפיך, ואם יתברר שהוא כרוך נזק סביבתי לים המלח ניתן להפסיקו.
הוא הדגיש כי למהירות ההקמה של הפרויקט יתרון משמעותי שכן עיכובים שונים עלולים לעודד את הירדנים להקים לבדם את המוביל על אדמתם, ולצרכיהם. "במקום להתנגד להם מוטב להתחבר אליהם ולחבק אותם". אמר שלום. יושב ראש הוועדה, ח"כ אופיר אקוניס, אמר כי שיתוף הפעולה עם הירדנים תורם לפרויקט חשיבות אסטרטגית.
מנגד אמר נציג ארגון "ידידי כדור הארץ" גדעון ברומברג כי הניסיון לקדם את הפרויקט במהירות, תוך טענה כאילו הירדנים עומדים לבצע אותו לבדם אינה אלא טקטיקה. לדבריו, הירדנים לא יכולים לבצע פרויקט שכזה לבדם, וממילא מעשה כזה יפר את החוק הבינלאומי כך שאף בנק לא יסכים לממן אותו.
האם הבנק העולמי תומך? תלוי את מי שואלים
שלום אמר כי לפיילוט המוצע שותפים הירדנים והבנק העולמי; אלא שלפני כחודש הבהיר הבנק בהודעה מטעמו כי הוא שותף ופועל לבדיקת היתכנות של פרויקט "מובל השלום" אך לא ליוזמות פרטיות אחרות. ל-ynet נודע כי הודעתו של שלום כאילו הבנק שותף למהלך גרמה למבוכה רבה בקרב ראשי הבנק.
בדיון היום דחה שלום את הטענות כאילו הבנק ירד לחלוטין מכוונתו לממן את הפרויקט. לדברי שלום, הבנק העולמי רק הודיע לארגוני הסביבה בעולם שאפשרות נסיגתו מהפרויקט תישקל על ידו. "בכל מקרה הוא מצפה לדוח על ההשפעות הסביבתיות שיושלם ב-2011". שלום אמר כי תהליך כתיבת המכרז לביצוע הפיילוט, לימודו ויישומו, לרבות בחירת הזכיין, לא תסתיים לפני 2010 אך הוא מקווה כי מימון הבנק והתוכנית יפגשו באותו מועד.
מומחה: זה "אסון טבע"
בשונה מכל חברי הוועדה, רק ח"כ דב חנין אמר כי הוא מסתייג מהפיילוט, וציין כי חייבים קודם להתמודד עם תרומת מפעלי ים המלח לירידת מפלס הים, ועם העובדה שהירדן עצמו הפך לתעלת ביוב.
ראש המועצה האזורית תמר, דב לטבינוב, טען כי הבעיה המרכזית אינה המפעלים אלא הפחתת הזרימה לים המלח לעומת קצב האידוי. הוא הציע לבדוק את החלופה הישנה של הזרמת מים מהים התיכון מכיוון אשקלון.
גם יהודה דרורי, יועץ אסטרטגי מראשי שדולת ים המלח, אמר כי האופציה הריאליסטית היחידה היא צינור שיזרים את מי הים התיכון ממפרץ חיפה לבית שאן, תוך יצירת מפל של 200 מטר שיאשפר הקמת תחנת כוח חשמלית. משם ניתן להזרים את המים דרומה לים המלח.
פרופ' דן זסלבסקי מהטכניון, נציב המים לשעבר, אמר שכל התוכניות של תעלות המים נועדו לכישלון ומדובר ב"אסון טבע". לדעתו צריך לתת למי הכנרת לזרום באופן חופשי לים המלח במקום לשאוב אותם למוביל הארצי. הוא הוסיף ואמר שמפעל התפלה לאומי גדול שיספק את כל צורכי מדינת ישראל יהיה זול יותר מכל תוכנית, שכן קוב מים מותפלים עולה כדולר לעומת קוב מים הנשאבים מהכנרת שעולה כדולר וחצי.
עו"ד ציפי איסר איציק, "מנכ"ל אדם טבע ודין", תקפה את יוזמת השר שלום: "להתייחס לפרויקט שמציע השר כאל 'פיילוט' בלבד זו אחיזת עיניים. מדובר בהתחלת ביצוע בפועל של פרויקט תעלת הימים ללא בדיקת סיכונים סביבתיים וללא בחינת חלופות. התנהלות זו כרוכה בסיכונים סביבתיים הרסניים ובלתי הפיכים לים המלח ולסביבה.