"בפונדקאות אין ניצול. יש נתינה אדירה"

"אין ניצול. יש נתינה אדירה"

"בחודש האחרון אנחנו עדים לכל מיני גילויים הומופוביים סביב הגעתם ארצה של התאומים של דן גולדברג ובן זוגו ארנון אנג'ל", מספר עופר, הנמצא בחופשת לידה עם מתן, על הסיבה שהביאה אותו לפרסם את סיפורו. "חשוב לי לספר על החוויה שלנו ועל הקשר המיוחד שנוצר עם אריאנה. התגובות שעורר המקרה על הניצול של הנשים ההודיות בתהליך הפונדקאות, מאוד מקוממות אותי. בהליך הפונדקאות, כמו שאני הכרתי אותו, אין ניצול. יש נתינה אדירה ואסירות תודה גדולה. כך אנחנו מרגישים".

"אריאנה היא מורה לאמנות שעובדת עם ילדים. יש לה ולבעלה אניל (שם בדוי) שתי בנות ופשוט ידענו שזה זה. בהתחלה היא הציגה עצמה כמי שאינה יודעת אנגלית. כחלק מתפיסת התפקידים המסורתית בהודו היא נתנה לבעלה להוביל את כל התהליך. בהמשך הבנו שהאנגלית שלה טובה יותר ושהיא רק מקטינה את עצמה כחלק מהתרבות המקומית. ככל שהקשר ביננו העמיק ראיתי איך חל ביניהם היפוך תפקידים וכמה עוצמה וכוח קיבלה הפונדקאית שלנו".

"הבחירה של אריאנה בפונדקאות", מספר עופר, "היתה אחרי ניסיונות חוזרים ונשנים לשכנע את בעלה לנסות את האופציה הזו. אניל עבר תאונת דרכים ונאלץ לשכב במיטה במשך שנה וחצי ללא טיפול. הם מכרו את העסק שלהם ונותרו עם פרנסה מצומצמת. אריאנה נתקלה במקרה במודעה בעיתון, שבה מחפשים פונדקאית וראתה בכך הזדמנות לבצע תיקון של נתינה וסגירת 'מעגל של מזל רע' שנפל בחלקם. כמובן שההזדמנות להיחלץ כלכלית מהנקודה אליה הגיעו עמדה אף היא לנגד עיניה, אבל אניל עמד בסירובו. לאחר שנתיים של לחץ מצידה, הוא נעתר לבסוף".

עופר וערן שמרו על קשר רציף וישיר עם אריאנה מרגע שפגשו אותה במרפאה בהודו וגם כשחזרו לארץ במשך כל חודשי ההיריון. "דיברנו בטלפון אחת לשבוע, לפעמים יותר ומשיחה לשיחה התקרבנו. אריאנה לקחה קורס באנגלית, כך שתוכל לתקשר איתנו טוב יותר", נזכר עופר.

זוג הומואים, גבר, אישה וילדה

שלושה שבועות לפני מועד הלידה טסו השניים להודו ופגשו את אריאנה ומשפחתה מספר פעמים. "מאחר ואריאנה גרה מחוץ לעיר, מרחק של 3 שעות נסיעה, ביקשו ממנה הרופאים להישאר במרפאה עד הלידה. למורת רוחה אך מתוך כבוד למרפאה ולנו ומתוך הבנה שמנסים לצמצם כל תקלה אפשרית בלידה, הסכימה להישאר. היא קיבלה חדר שבו יכלה לשהות עם בעלה ועם בתה ואנחנו התמקמנו בחדר סמוך. את השבוע האחרון העברנו יחד בציפייה משותפת".

כדי להעביר את הזמן, עופר וערן רכשו לאריאנה האמנית ספרי אמנות וחומרים ליצירה וציור. "היא כל כך שמחה וצחקה כשהסבירה לנו שאת הצבעים והדפים היא יוצרת בעצמה בדרך כלל ולא רגילה לקנות מוכן. לבנות של אריאנה הבאנו משחקים מהארץ והשמחה הייתה גדולה כששיחקנו יחד", הוא מספר.

כשהתקרב מועד הלידה הציעו הרופאים שיצעדו ברגל כדי לזרז את התהליך. "מצאנו את עצמנו מטיילים - זוג הומואים מישראל, עם גבר, אישה הודית בהריון וילדה בת שלוש, ברחבי העיר. הפונדקאית היזמית שלנו הבחינה שבאחד המוזיאונים עובדים אמנים שמוכרים את עבודותיהם ומיד ביקשה פרטים איך מצטרפים. בנקודה הזו הרגשתי שתשעת חודשי הפונדקאות העצימו את האישה האמיצה הזו, שמצאה דרך לדאוג למשפחתה ולקדם את עצמה ואותם.

השעות הרבות בהן בילינו יחד קירבו ביננו מאוד. החלפנו המון חוויות אישיות ונוצרה תחושה משפחתית חמה. כשהגיע הרגע המכריע ואריאנה התבקשה להחליט האם ללכת על ניתוח קיסרי או לעבור לידה טבעית היא בחרה באופציה השנייה ואנחנו התבוננו בה בהערצה. היא לקחה את השליטה ומיד התחילו הצירים", מספר עופר.

מתן בעברית, אהבה בהודית

הלידה, ממשיך עופר לספר, התנהלה במהירות. "ישבנו עם בעלה בחדר הסמוך, שמענו הכל והחזקנו שלושתנו ידיים. אניל בכה יחד איתנו כשהכל הסתיים וההתרגשות הייתה גדולה.

"לאחר שהתאוששה נכנסתי לחדרה של אריאנה ושאלתי אם תרצה להחזיק את התינוק. היא מאוד שמחה על השאלה ומיד הבאנו אותו מהחדר הסמוך. ניסינו לדמיין מה עובר לה בראש בדקות שהיא מחזיקה את בננו היקר. זה בלתי אפשרי להיכנס לנעליה ברגע הזה. רק כמה ימים מאוחר יותר, כשהיינו לבד, שאלתי אותה מאיפה היא שואבת את הכוח. זה היה במונית בעיצומו של ההליך הבירוקרטי לרישום התינוק, אז היא פרצה בבכי. וככה ישבנו שנינו במונית ובכינו.

"שם היא התוודתה שזו הפעם הראשונה שהיא מאפשרת לעצמה לבכות שלא מול בעלה. היא היתה כנה ופתוחה לגבי עוצמת הרגשות שהציפו אותה עם הלידה. הרגשנו כל כך קרובים, ששיתפנו אותה בבחירת השם. התלבטנו בין גיא למתן ואריאנה הסבירה שהצירוף גיא בהינדית פירושו פרה מטומטמת. כמובן שסיפרנו לה מה פירוש השם מתן בעברית והיא אמרה שבהודית אומרים מנת. שמחנו על קרבת הצליל והחלטנו ללכת על זה".

כעבור שבועיים אריאנה הגיעה לביקור והביאה עימה ברכה שהכינה במו ידיה וזוג צמידי כסף למתן לעריכת טקס נתינת השם ההודי. "למתן ניתן השם "אנוראג', שמשמעו "אהבה" וכך נהיה בנינו 'מתן אהבה'", מספר עופר בהתרגשות.

חזקה ונחושה מול הפקידוּת ההודית

ההליכים הבירוקרטיים היו מייגעים גם בקונסוליה הישראלית וגם מול הפקידוּת ההודית. הזוג שיכן את אריאנה ובעלה בבית מלון ובתום תקופת החלמה קצרה הם נפרדו. "לאחר שחזרו לכפר הקפצנו אותם שוב כדי לקבל חתימה לה נזקקנו. באותו הלילה, לאחר שלוש שעות נסיעה, התייצבו אריאנה ובעלה כדי לעזור לנו לסיים את ההליך. היה ברור שהמרחק הפיסי מתבטל מול הקרבה הרגשית והאחריות שחשה אריאנה כלפינו וכלפי מתן".

אריאנה ליוותה את עופר וערן בבית המשפט, במשרד הפנים ולבסוף במשטרת ההגירה. "היא ניצבה נחושה מול הפקידוּת השמרנית של בני ארצה", אומר עופר. "ההליך כולו התרחש בדיוק ביום הולדתה ה-30 ובין לבין חגגנו לה גם את יום ההולדת. צפיתי בה מן הצד וראיתי כמה עוצמה היא קיבלה. עוצמה שאפשרה לה לפרוץ את המסגרת הגברית הנוקשה של בני ארצה, שלא רגילים לראות נשים הודיות מתנהלות מולם בביטחון", הוא מוסיף ומספר שאת כל ההליך ההודי אריאנה התעקשה לשלם בעצמה, בטענה שהיא רואה ביציאת המשפחה החדשה אחריות שלה ומתביישת במערכת הבירוקרטית ההודית. "לו ידעה כמה המערכת הישראלית קשה...", מוסיף עופר.

לא היה רגע אחד שבו חששו שאריאנה תתחרט או תחרוג מגבולות תפקידה. "היה ברור שהיא שומרת לנו על הילד, שהיא המטפלת שלו במשך תשעה חודשים. לא היה רגע של חשש. ויחד עם זה, היא הפתיעה אותנו כששיתפה אותנו בתחושות שלה וסיפרה כמה כוח היא מרגישה שצברה במהלך התהליך. "מעתה", היא אמרה לנו. "אני מרגישה שאין דבר שיוכל לעמוד בפני".

עופר, ערן ומתן נפרדו מאריאנה ובעלה בחיבוקים וחיוכים. "דיברנו על המשך הקשר ועל הקשיים של הפרדה מהתינוק. סיכמנו שהיא תקבע את המינון ואנחנו מצידנו תמיד נשמח לשמור על קשר. גם אם היא הייתה בוחרת לנתק את הקשר - הייתי מבין. לא הייתי רודף אחריה או מכריח אותה. הייתי מבין אם היא הייתה רוצה להשאיר את זה מאחוריה ואפילו דיברתי עם בעלה ואמרתי לו שאולי היא חושבת שאנחנו דורשים זאת, אבל מבחינתינו זו צריכה להיות הבחירה שלה ואנחנו נכבד כל דרך שתבחר. לשמחתי, היא בחרה לשמור על קשר".

עופר וערן רכשו לבני הזוג מחשב ועזרו להם לפתוח חשבון סקייפי על מנת לשמור על קשר קבוע. כשהגיעו ארצה, באחת השיחות, אמרה להם אריאנה ברגע של גילוי לב: 'את הקשיים הפיסיים יכולתי לסבול, אבל הקושי הרגשי הוא שהפתיע אותי'. "אני בטוח שהקשר הישיר שלנו איתה והאפשרות שלה לבכות מולנו ולחלוק איתנו את רגשותיה הם חלק בלתי נפרד מהכבלים החזקים שקושרים ביננו", מספר עופר. "היא חלק מהחיים שלנו ושל מתן והיא תישאר חלק בלתי נפרד. כבר היום היא רואה אותו דרך מצלמת המחשב והוא יגדל להכיר אותה וללמוד על הדרך המיוחדת שבא הגיע לעולם".

When you take a child in your hand & really look at him, it is your world for the moment. I want to give that world to you

כך כתבה הפונדקאית לעופר וערן. "הפכנו להיות סוג של משפחה", מסכם עופר.